01 זיכרון ילדות תרבותי. כשהייתי בכיתה א', עמדתי בפעם הראשונה על במה מרכזית בבית הספר. זה היה באירוע לכבוד שר החינוך דאז גדעון סער. אני זוכר שלא הרגשתי שום פחד או מבוכה אלא רק שאני נמצא במקום שלי. וכך מהרגע שאני זוכר את עצמי הבמה היא המקום הנוח שלי.
02 ספר שקראת פעמיים. "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" מאת סטיבן קובי. בזכותו הבנתי שבשביל להצליח בחיים צריך לאמץ מיומנויות וכלים שיעזרו לך לעשות את זה. ולמדתי שאין קיצורי דרך בלי עקביות והתמדה, ואם אין הנעה פנימית אי אפשר להתקדם ולפרוץ דרך.
03 דמות שמעניקה לך השראה. חד־משמעית אורי גלר ולא בגלל היכולות שלו או הפרסום שלו בעולם, אלא בגלל האנושיות שלו. כשהייתי בן 12 שלחתי לו מייל שבו סיפרתי לו שאני מנטליסט שרוצה להצליח וחולם לפגוש אותו. והוא ענה לי, קבע איתי פגישה, הקדיש לי יותר משעתיים ובעיקר נתן לי סימני דרך של עשה ואל תעשה בעולם הזה. זאת השראה, כי אני יודע שבעוד כמה שנים יפנה אליי ילד במייל או באינסטגרם ויגיד שהוא חולם להיות מנטליסט, ואני אשיב על הטוב שאורי עשה לי. כי כל ילד צריך מבוגר אחד (לפחות) שיאמין בו.
04 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. בימים אלו נראה לי שהייתי רוצה להתחלף עם חייל לוחם בסיירת הכי מובחרת בצה"ל. יש לי בשנה האחרונה המון הערכה כלפי החבר'ה האלו, אני רואה אותם בהופעות מולי מיוזעים עם ניצוץ בעיניים וחיבור מטורף למשימה שלהם. הם בני גילי ו־וואלה בא לי להצדיע להם.
05 מי מצחיק אותך. יש הרבה סטנדאפיסטים שמצחיקים אותי אבל הכי מצחיקה אותי "ארץ נהדרת". אני חושב שזו גאונות להצליח לכתוב סאטירה מצחיקה במדינה המורכבת שלנו. ובכלל מצחיק אותי שאנחנו צוחקים על עצמנו, כי אם לא נצחק כנראה רק נבכה.
06 שיר שנוגע בך במיוחד. השירים שהכי נוגעים בי הם השירים של עידן חביב. יש לו שיר מיוחד שנקרא "נמלטים", שמתאר קצת את הדרך הלא פשוטה של אמן מהחלום שלו ועד רגע מימושו. אתה נתקל בקשיים, מתפלל להצלחה ויודע שעוד קצת זמן זה יגיע. "בכל זאת באת, באת אליי, ושיחות בלילה זוכר איך רק ביקשתי ממך זמן… נושאים תפילות בלי לראות אותך".
07 מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. יש לי מספר קבוצות: "אבוטבול הקטנה והחמודה" שהיא הקבוצה הכי אינטימית שיש כי אנחנו רק ארבעה אנשים במשפחה – אמא, אבא, אחותי ואני. יש קבוצה עם אחותי ובני הזוג שלנו, שם בעיקר צוחקים ומסתלבטים ברמה הכי פתוחה אבל גם קובעים בילויים משפחתיים משותפים עם שישה יומנים עמוסים, ואנחנו קוראים לה "כוכבים עולים בירידה". יש גם קבוצות מורחבות של דודים ובני דודים, אבל הקבוצה שהכי מרגשת אותי היא שלי עם אבא ואמא. ההורים שלי תמיד מלווים אותי ותומכים בי בהגשמת החלומות. הם צוחקים שהם חיילים שלי, אז דווקא לקבוצה הזו קראתי "נבו חייל שלנו". בסוף אני חייל שלהם, וגאה בכך.
