"עד היום העיצובים שלי מושפעים מבגדי העבודה של הקיבוץ"

אילה ניצן, 47, נולדה וגדלה בקיבוץ כפר־עציון, "גרנו בקצה הקיבוץ כמעט בתוך חורשה, ונשמנו את ריח הטל והצמחייה. מחוץ לכל בית היה ארון בגדי עבודה, ועד היום העיצובים שלי מושפעים מאוד מבגדי העבודה בכחול ואפור לצד הבגדים מה"כללי" – עגלה שבה מרכזים את הבגדים שהשאירו אחריהם מתנדבים חברי הכשרה או קבוצות מחו"ל". בגיל 18 עזבה ניצן את הקיבוץ ואת הדת, וכשחזרה בתשובה בגיל 30 הייתה צריכה לנסח מחדש את הסטייל האישי שלה, ולהתאימו לגדרי הצניעות שהולמים את חייה החדשים. היא גרה בירושלים ואם לשלוש.

משיכה לאמנות

"מצעירותי התעניינתי בבגדים, והיו לי בחירות ספציפיות מאוד. גם ציירתי, והייתה לי חיבה עזה לעיצוב גרפי. אבא שלי, שבעצמו היה מאייר מוכשר, עודד אותי, והיה די ברור שזה מה שאעשה כשאהיה גדולה". כשהייתה בת 16 היא הלכה לקורס תפירה, קנתה מכונת תפירה והחלה לעצב ולתפור לעצמה בגדים. "הידע המוקדם בתפירה ובתדמיתנות יעזור לי בחלוף 15 שנים, כשאפתח את מותג הבגדים הראשון שלי אחרי לימודי תקשורת חזותית בשנקר, ועבודה כמעצבת גרפית עצמאית".

המותג

"רציתי לקום בבוקר, ללבוש בגדי עבודה ולהיות פועלת", וכשגילתה את טכניקת דפוס־משי היא התאהבה בה, התחילה לעצב הדפסים בצבע אחד והדפיסה אותם על מוצרים. "חיפשתי חולצות טי־שירט איכותיות להדפיס עליהן, וכשלא מצאתי התחלתי ליצור אותן בעצמי. וככה בשנת 2013 נולד המותג KID A, שהוא שילוב מושלם בשבילי בין עיצוב גרפי לעיצוב אופנה. יש לנו תו 'מיוצר בישראל' של משרד הכלכלה והתעשייה, ובשנה האחרונה הייצור פה היה לערך חשוב עוד יותר. אני לא מתפשרת על פחות מ־100 אחוז כותנה, ומדי פעם אני מכניסה גם ויסקוזה – שהוא גם סיב טבעי בעל מגע שונה". המיתוג התחיל כחנות מקוונת לבגדי ילדים, וכעבור ארבע שנים נוספו קטגוריות נשים וגברים. "עם הזמן הפסקנו לייצר בגדי ילדים משיקולים מסחריים, וכן מכיוון שהילדים שלי גדלו, ועיצוב לילדים התרחק ממני, וכך התמקדתי עוד ועוד בעיצובים לנשים".

קהל היעד

"אני מעצבת קודם כול לעצמי, ומתברר שהצרכים האישיים שלי פוגשים לא מעט נשים בכל הארץ, נשים שאוהבות את השילוב של סטייל ונוחות במחיר נגיש ומולטי מגזרי: זה מותג שמלביש נשים חילוניות, דתיות וחרדיות. את רוב הדגמים אפשר לקבל בהתאמות שונות, כמו למשל בחירת אורך השרוול. יש לנו לקוחות בגוש עציון, בקיבוצים, בתל־אביב, ברמת־השרון ובהרצליה. המשותף לכולן הוא החיבה לגזרות רחוקות מהגוף, שמכבדות את גוף האישה בכל שלב בחיים".

לוח ההשראה שלי

את התפיסה האסתטית והרגישות לפרטים קיבלתי מהוריי, חנה ודוד עמית זכרונם לברכה, וכשהם אינם אני מסתכלת על העולם דרך העיניים שלהם. חינכו אותנו לרב–תחומיות, להקדים שלום לכל אדם, לאהוב את החי והצומח ואת ארץ ישראל.

הם איתי כל הזמן בחיים האישיים והמקצועיים.

לרוב אני הולכת ברגל או נוסעת בתחבורה ציבורית ונחשפת לאקראיות ולמגוון שיש ברחוב, ולאיך אנשים מתלבשים. אלו נקודות המוצא שלי לקולקציה חדשה. זו יכולה להיות שמיכת פיקה ישנה על חבל כביסה בדרום תל–אביב, אמנות רחוב או קומפוזיציות של פריטים שניכרים בהם סימני הזמן.

כשאני זקוקה לבוסט של יצירתיות, אני חוזרת לאוסף פריטי דפוס משנות ה–60 עד ה–80 שאספתי משוקי פשפשים ומהרחוב: ספרים, חוברות עבודה, גלויות, מדבקות וכל מה שאפשר להדפיס על נייר.