"…זה הצֶמח אשר פעם
הראיתי לך. כשהעסיס שלו
מונח על עפעפיים ישֵנים,
לב כל אשה או גֶבר יִשָבֶה
עד שגָעון בַּיצור החי שהם
יראו ראשון בהקיצם"
כך דמיין שייקספיר (תרגום: דורי פרנס) ב"חלום ליל קיץ" שלו את החומר שיעורר את האהבה. לאורך השנים עוד משוררים, סופרים, אלכימאיים ומרפאות ניסו לבודד את המרכיבים שיחד יגרמו ללב להיפתח, במקרה שמלאכון מכונף חמוש בקשת וחצים לא עשה את עבודתו. וכך, שיקויים משיקויים שונים המורכבים מצמחים, תבלינים ולרוב גם תלתל מראש של עלם או עלמה נרקחו ומתכונים להם זמינים גם במאה העשרים ואחת ברשת. אבל עם התקדמות השנים, שליט חדש דחף את חוטמו לתחום וסיכם הכל בשתי מילים לא רומנטיות בעליל: דופמין ונוראפינפרין – הורמונים שהמוח מפריש וגורמים לתחושת אופוריה ו"פרפרים בבטן". המתח בין הרגש החמקמק המסתורי והנחשק, ובין התיאור הביולוגי הקר שלו נמצא במוקד המחזה "האפקט" שנכתב על ידי הבריטית לוסי פרבל, בוים על ידי כפיר אזולאי ועולה בימים אלו בתאטרון באר־שבע.
טריסטן (תום אבני, שגם תרגם את המחזה) וקוני (ליהי קורנובסקי) מתנדבים לניסוי רפואי לבחינת תרופה אנטי דיכאונית חדשה. הם מסכימים להתנתק מן העולם ולאשפז את עצמם למשך תקופה במתקן רפואי, וחותמים על הסכמה שלוקחת בחשבון את תופעות הלוואי של התרופה, ביניהן דפיקות לב, התרגשות ואופוריה, או במילים אחרות – החומרים מהם עשויה האהבה. העובדה שטריסטן וקוני הם צעירים ואטרקטיביים לא מפריעה ליצירת אותם גורמים בדיוק, אבל עובדה שכן קצת מפריעה היא שמחוץ למתקן הרפואי יש לקוני חבר.
על הניסוי מפקחת ד"ר ג'יימס (נעמי פרומוביץ') המתמודדת עם דיכאון ומסובכת בעצמה בשאלה איפה עובר הגבול בין האישיות שלנו למה שחומרים כימיים יכולים לעולל, ובסיפור אהבה ישן עם האחראי מחברת התרופות ששכר אותה לנהל את הניסוי (אמיר קריאף).
באחד החלקים היותר מעניינים בהצגה פונה אותו אחראי אל הקהל ונושא הרצאה בסגנון TED בנושא המוח. השבירה הזאת של הקיר הרביעי, והפרודיה הקלה על מרצי המדע הפופולרי שהיו מוצלחות, כמו הדגישו את מגרעות המחזה (שבמולדתו דווקא זכה בפרס איגוד המבקרים למחזה החדש הטוב ביותר), שכן קצת כמו חלק מאותן הרצאות, הוא לוקה במסבירנות יתר ובגימיקיות ובנוי לפי תבנית ברורה ודי צפויה.
כך טירסטן הוא בחור פרוע וקוני היא חנונית, והדילמות המתעוררות מול השאלה האם ההתאהבות שלהם היא אמיתית או רק תוצאה של הניסוי צפויות למדי ולא מעוררות עניין של ממש. בנוסף, ההתאהבות כפי שהיא מתוארת במחזה, אותו רגש עדין וחמקמק, נראית היסטרית וילדותית, קצת כמו שנער לא מפותח בן 14 היה מתאר אולי התאהבות. גם עלילת הצד הנוגעת בדיכאון ממנו סובלת ד"ר ג'יימס לא מטופלת ברגישות הראויה.
גם התפאורה היפה של סבטלנה ברגר המורכבת מממסכים הנעים בעזרת בוכנות, מאבדת מכוחה בשל הקרנות הווידאו שנעשות עליה וגונבות פוקוס. והתחושה ביציאה מההצגה הזו שיש לחומריה פוטנציאל רב, היא של החמצה. וזאת למרות החן של אבני ההתלהבות של קורנובסקי והניסיון של פרמוביץ' וקריאף.
האפקט, תאטרון באר־שבע
כתובת על הקיר
האמנית והסופרת ג'ודי טל קופלמן יצרה פרשנות ויזואלית לפסוקי תהילים בגרפיטי ברחבי הארץ תוך שיתוף פעולה עם מיזם 929. מגוון מהיצירות יוצג בנווה שכטר בתל־אביב עד ה־18.10. אז יערך אירוע נעילה בהשתתפות הסופר חיים באר.
יוטיוב, ההצגה
תאטרון חיפה בהצגה חדשה "איך לקום מכסא", המבוססת על סרטוני הדרכה שונים ומשונים ביוטיוב 3־6.10.
עושים שכונה
"אנחנו ילידים", תערוכה שהבסיס שלה הם ממצאים ארכיאולוגים שנחפרו בשכונת ג'סי כהן בחולון, נפתחה במרכז לאמנות דיגטלית בעיר. האמן תמיר ארליך יצר לממצאים פרשנויות והקשרים אמנתיים עכשוויים תוך שיתוף פעולה עם קהילת ג'סי כהן הנוכחית. פתיחה: 20.09
