01 זיכרון ילדות תרבותי: ספר הסיפורים של ביאליק, שניצב על המדף וקראתי אותו בגיל צעיר מדי. אני זוכרת איך בסיומו של הסיפור "מאחורי הגדר" הרגשתי שקורה שם משהו שאני לא מבינה עד הסוף, ושאני יודעת שבעתיד עוד אבין. וגם: שיריו של שנדור פֶּטֶפי שתרגם מהונגרית אביגדור המאירי. עדיין לא ידעתי לקרוא, אבל זכרתי כמה מהשירים בעל פה, ונדרשתי להפגין את הידע באוזני אורחים. וכך, כילדה בת ארבע או חמש, דקלמתי שורות כמו למשל: "המוזגת את הבֶּטְיָאר אהבה, אבל הוא לא החזיר לה אהבה"… מוזר. אני יודעת.
02 ספר שקראת פעמיים: בילדות – את יומנה של אנה פרנק, ולא פעמיים אלא פעמים רבות. הזדהיתי כל כך עם אנה, עד שמצאתי את עצמי מתנסחת מדי פעם כמו בתרגום הלא כל כך מוצלח לעברית. למשל: "התלבשתי כאילו אני הולכת לישון בארגז קרח" (כלומר – במקרר…). בהשפעתה כתבתי יומן, ואפילו הפניתי אותו בהתחלה, כמוה, ל"קיטי" – חלמתי להיות סופרת. עד היום קשה לי להשלים עם מה שעוללו לה. קראתי את הספר שכתבה עליה חברתה, חנה פיק־גוסלר, ובו גם תיאור ימיה האחרונים, ואת הספר "קץ השואה" של אלווין רוזנפלד, שמתקומם נגד "הסוף הטוב" שנוהגים להדביק לסיפור חייה רק משום שיומנה מסתיים בנימה אופטימית והומנית. האם הייתה כותבת כך אילו ידעה מה יעלה בסופה?
03 דמות שמעניקה לך השראה: שלוש דמויות: האיש שלי וחברי לחיים, אריק אורן, מלמד אותי להיות מאוזנת, להאמין בעצמי, להתפתח. ממנו נודע לי איך מרגישה אישה נאהבת. אריק תומך ביצירה שלי ומשתף איתי פעולה תמיד, בנדיבות ובנתינה. והכול הדדי: שנינו מטפחים ומעודדים זה את זה; הבן שלי, שחר צפריר, שמלמד אותי, בחוכמה העצומה ובקסם האישי שלו, לסלוח לעצמי; הבת שלי, נועה פישר־קורן, שוחרת הצדק והיושר, המדויקת תמיד, לימדה אותי להתחבר ולהיות אמיתית.
04 מקום המפלט שלך בימים קשים אלה: תמיד, בכל יום ובכל עת – חדר העבודה והמחשב. כעבור כמה שעות של עבודה – הכורסה, עם ספר. ואחר כך – הכורסה, עם רקמה.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה: עם ויליאם שייקספיר שמאז ומתמיד מסקרן אותי – מי הוא היה באמת? יש כל מיני תיאוריות מוזרות (אחת מהן שבכלל היה אישה). אבל אולי לא על כוס קפה. אני מניחה שהוא ישתה בירה ואני – סיידר אלכוהולי.
06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד: אין אף אדם כזה. כל אחד סוחב את חבילת הקשיים שלו, שלא את כולם הזולת יכול לראות. מעדיפה את אלה שלי. התרגלתי אליהם.
07 שיר שנוגע בך במקום מיוחד: פזמון, לא שיר: "היי שקטה", של רחל שפירא. "כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי / כאילו מעפר פורחת שושנה". כל כך פשוט, כל כך מדויק. ביקשתי שישירו אותו בהשקה של אחד מספריי.
08 מה שם קבוצת הוואטסאפ המשפחתית שלך: עופראורןצפרירקורן.
