דניאלה וייס, בת 73, נשואה, אם לארבע בנות, סבתא ל–19 נכדים וסבתא–רבתא לשלושה נינים. מתגוררת בקדומים. לשעבר מזכ"ל תנועת "גוש אמונים" וראש מועצת קדומים. חברה בהנהלת תנועת ההתיישבות "נחלה".
זיכרון ילדות תרבותי. כ"ילדה טובה בני־ברק" ביקרתי לעיתים תכופות בקולנוע "שבח" סמוך לבתי ספר משואות ומעלות. צפיתי בסרט "שמשון" ולא הסטתי את מבטי גם כשהראו כיצד הפלישתים עקרו את עיניו. לילות רבים רדפו אותי ייסוריו של שמשון. אני עדיין רוצה להאמין שלא כך היה סופו של גיבור.
ספר שקראת פעמיים. "פרש הברונזה" של פאולינה סיימונס, אבל בתי נעמה אומרת שהגזמתי.
דמות שמעניקה לך השראה. הדמות שהשפיעה וממשיכה להעניק לי השראה ולהשפיע על פעולותיי ומחשבותיי הוא הרב משה לוינגר ז"ל – המנהיג שפרץ את הדרך לחברון והשפיע יותר מכל אישיות אחרת על התעוזה של המתנחלים להתיישב בכל מרחבי ארץ ישראל.
יוצר אהוב עלייך. המשוררת נעמי שמר מייצגת עבורי את האהבה לארץ ישראל. יש לי נקודת מפגש אישית איתה: היא כתבה את השיר "איש מוזר" בהשראת העלייה השמינית לשומרון, לסבסטיה. בחוש נבואי היא קלטה כי אותו רגע היסטורי חידש את שיבת עם ישראל אל ההר. יצחק רבין פסק בישיבת ממשלה כי המתנחלים יישברו וישובו איש־איש לביתו. נעמי שמר הבינה שהסיסמה המיושנת "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" קמה לתחייה בהרי שומרון.
מה השיר שהכי מדבר אלייך? "ציון הלוא תשאלי לשלום אסירייך" של רבי יהודה הלוי מעיף אותי במנהרת הזמן הלוך ושוב. מטלטל בלי הפסקה. רבי יהודה הלוי נותן לארץ ישראל השוממה והעזובה תפקיד אנושי כל כך. תדרשי את שיבת הבנים הביתה! תושיטי יד אלינו. ואני זכיתי לחיות בדור שארץ החיים מפנקת אותו כל כך. הפכנו מאסירים בגלות, לגואלי אדמת ארץ ישראל.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? עם הרצל. אבל לא הייתי מסתפקת בכוס קפה אחת, אלא מחסלת צנצנת שלמה של "טייסטר'ס צ'ויס".
תמונה על הקיר שלך. במקום המרכזי בביתי תלויה תמונה שציירה אמי, בלהה מינץ; הבית היהודי הראשון שנבנה במרחב שבין עין־גנים (ג'נין) וירושלים, בשומרון המתחדש, על ידי אחותי כלילה הר־נוי, לפני קרוב לארבעים שנה.
בילוי מועדף עם המשפחה. טיולים משפחתיים בכל מקום בארץ־ישראל וסעודות שבת משפחתיות הם מבחינתי שיא של הנאה נפשית.
מה מצחיק אותך? הטורטלים מצחיקים אותי, גם אם אצפה בהם שוב ושוב.
נוף שפותח לך את הלב. אני אוהבת כל פינה בארץ ישראל, ובכל זאת הלב שלי נמס כאשר אני רואה את הכנרת. כנרת, כנרת, בבקשה אל תתכווצי.
מאכל שאת לא עומדת בפניו. פשוט פלאפל. כל משחקי השפים לא יכולים לשנות את אהבת הנעורים שלי לפלאפל. בבני־ברק!
