דרמות דיסטופיות אף פעם לא היו חזקות בישראל. החיים כאן כנראה מורכבים מספיק כדי שלא נצטרך לברוח אל עלילות מאיימות ומדומיינות. אבל תגובת הנגד לגל השמרנות ששוטף את העולם, בשילוב הפופולריות העצומה של "סיפורה של שפחה", העלתה את קרנו של הז'אנר, ואם הוא כולל מרכיב דתי – מה טוב. וכך גם אנו זכינו לסנונית ראשונה בדמותה של "אוטונומיות", הדרמה המדוברת של יוצרי "שטיסל" יהונתן אינדורסקי ואורי אלון, שבראו מציאות אלטרנטיבית לישראל של ימינו.
השנה היא 2018 והארץ מחולקת למדינת תל־אביב ומדינת ירושלים, אחרי שמאורעות תשמ״ט (1989) העקובים מדם הובילו להקמתה של פדרציה חרדית קיצונית המתנהלת על פי חוקי ההלכה. באוטונומיה הדתית פועל כוח שיטור אגרסיבי (משמרות הצניעות פינת השטאזי) והיא מוקפת חומה אימתנית עם מעבר גבול קפדני.
בראש הפדרציה עומד הרב'ה מקרייניץ, מנהיג כריזמטי ודמגוג לא קטן ("אנחנו תיבת נח של העולם המודרני") בגילומו המצוין של שולי רנד, ששב לאחרונה לקדמת הבמה בכל חזית אפשרית. הסדרה נפתחת במעין "משפט שלמה" מודרני שמסעיר את המדינה. במרכזו עומדת ילדה בת תשע, בת להורים חילונים (דאנה איבגי ויעקב דניאל זאדה), שהוחלפה בהיותה תינוקת בבית החולים ולמעשה שייכת לבני זוג חרדים. קביעתה של השופטת כי הילדה תישאר בחזקת ההורים המגדלים ולא הביולוגים מהווה טריגר לפריצת מלחמת אחים שנייה, שכן לא מדובר בסתם זוג חרדי, אלא כזה עם ה"ייחוס" האולטימטיבי – בתו של ראש הפדרציה וחתנו.
אוטונומיות נהנית מקאסט חלומי שכולל גם את טלי שרון כאם הביולוגית, רותם סלע בתפקיד אשתו השברירית של ברוידא המאכער (מדהים עד כמה המראה החרדי הולם אותה באופן מושלם), יובל מנדלסון כשותפו להברחות (שעוד מימיו ב"שייגעצ", אי אפשר שלא לחבב את הבחור) ודניאלה קרטס הנפלאה.
אבל הכוכב האמיתי שלה הוא אסי כהן, שמגלם את בְּרוֹידֶא, כלבויניק חרדי שמתפרנס מהברחות קטנות. איזה כיף שכהן, אחד השחקנים המחוננים והוורסטיליים בארץ, חזר סוף סוף לחיינו. דמותו היא גם המסקרנת מכולן, שכן היא חיה על התפר שבין שני העולמות. מצד אחד ברוידא לגמרי מוקסם מהחיים החילוניים. הוא מתאמץ להשתלב על אף זרותו הבולטת, למשל עם איחולי ה"take care" שלו, ניסיון מכמיר לב לאמץ את הז'רגון הנכון עם שתי המילים היחידות שהוא מכיר באנגלית. מצד שני הוא אולי מבריח, אבל עם מצפון יהודי – סרטים אסורים הולך אבל חזיר זה "ייהרג ובל יעבור". במציאות שבה האמת כל כך ברורה לכל הצדדים, אין פלא שהמשבר מגלגל דווקא אל פתחו גם את הדילמה הגדולה בעלילה – האם להיעתר לבקשת המנהיג הכל־יכול שדורש ממנו לחטוף את נכדתו ולהביאה אל מעבר להרי ירושלים.
כמצופה מסדרת הדגל של "הוט" לעונה הקרובה, ההפקה היא ברמה הכי גבוהה שיש ולא מביישת את הסטנדרט הבינלאומי שהתרגלנו לראות גם כאן. התפאורה ממחישה היטב את השוני בין העולמות אך נופלת מעט לקלישאתיות כשהיא מראה איך הפך בית הכנסת הגדול באלנבי למועדון אפל ואילו מבנה כנסת ישראל הפך לישיבה גבוהה. מזל שהצילומים מחפים על כך וכוללים גם לונג־שוטים יפהפיים, עם פריימים שחלקם יכולים לעמוד בזכות עצמם כיצירת אמנות של ממש.
בדומה ל"שטיסל" ול"דרייבר", יצירותיהם הקודמות של אינדורסקי ואלון, גם "אוטונומיות" עוסקת בעולם החרדי אבל בווליום שונה מאוד. במקום סצנות איטיות ורגישות שמתעכבות על הרגעים הקטנים של החיים, כאן הם בחרו לקחת את הדרמה הכי רחוק שאפשר – עם מציאות מלחיצה, קרבות אלימים ועם הפחד הקמאי שמקנן בכל הורה, שיום יבוא ומישהו ינסה לקחת את היקר לו מכול. אבל כשמפשיטים את אוטונומיות מכל הרעש והצלצולים, גם היא בסופו של דבר מספרת סיפור על בני אדם ועל הכוחות שמניעים אותם.
היא מראה כיצד פוליטיקאים ציניים מסוגלים ללבות שנאה על גב נכדתם התמימה, רק כדי לשמר את שלטונם ואת כוחם; היא מראה עד לאן יכולה להגיע אהבת אם ומה קורה לזוגיות שנשחקת. ומעל לכול, היא מציגה את הקונפליקט (שעומד כמובן גם בבסיס של שטיסל) של האדם המאמין בין חיי הדת לעולם החופשי, על הפיתויים שהוא טומן בחובו: נשים יפות, ג'אז שחודר לנשמה ותאוות הממון.
אבל הסדרה מספרת גם סיפור גדול יותר, על עם ישראל המקוטב והמשוסע. המציאות הפוליטית בארץ – ולא פחות ממנה, התקשורת – ניזונות ללא הרף מהמתח שבין מדינת הלכה למדינה אזרחית. אוטונומיות מראה לנו מה יקרה אם נמתח את החבל הזה עד הסוף, עד שהוא פשוט ייקרע. כשמתבוננים בעולם האלטרנטיבי שהיא יצרה, אי אפשר שלא לחשוב על כל השבטים שבינינו, שבמקום לראות בדרמה המושקעת הזו חלום בלהות, יסתכלו עליה דווקא כעל חזון אוטופי.
אוטונומיות, חמישי, 22:15, HOT3
