מצאתי מקום מושלם. כל כך יפה שם וכל כך טעים, והוא לא יוצא לי מהראש מאז אותו ערב מופלא. לא קיימים מקומות כאלה, לפחות לא ברדיוס הארץ־ישראלי. שילוב של עיצוב מוקפד עד לפרטים הכי קטנים (ואין זה פלא כשמדובר במעצב העל גלעד זעפרני) עם מנות טאפאס קטנות שכל אחת מהן היא יצירת אמנות בפני עצמה, יחד עם קוקטיילים פשוטים לכאורה אך עשויים ללא חת. כל אלה גורמים לכך שמדובר באחד המקומות הטובים והנעימים לבלות בהם ערב ירושלמי שפורט על כל החושים.
בקומה הראשונה נמצא המטבח – פתוח ומואר, שולח ניחוחות משגעים אל חלל הכניסה. בקומה השנייה עומד לו בר הקוקטיילים, עליז, צבעוני וחשוך. "טאפאס בר" זו הדרך של המסעדן להגיד "פה אני מגיש רק מנות ראשונות", ובשבילי אין טוב מזה. הרי אתם ודאי מכירים את זה שבדרך כלל במסעדות, רוב המעוף והיצירתיות מושקעים במנות הראשונות ואחריהן אפשר למצוא שעמום כמו "המבורגר" "נתח קצבים" או "אנטריקוט".
התחלנו בשני קוקטיילים מעולים "מייד אין קובה" בשבילי – סוג של מוחיטו עדין עם מלפפון, ו"פניצילין" בשביל אלון – גרסה אלכוהולית מעושנת של ג'ינג'ר למון האני.
קראנו את תפריט המנות וידענו שנזמין הכול, רק התלבטנו מה יהיה הסדר. מדובר במנות קטנות שמשאירות טעם של עוד ומגיעות בדרך כלל בשלשות. לסבב ראשון הזמנו קרפצ'יו ספרינג רול, טאטאקי טונה וסלט אנדיב. ואם עד עכשיו לא התפעלנו מספיק מההשקעה במקום – הגישו לנו מנות כל כך יפות, אולי הכי יפות שיש, להתפעל עוד קצת.
מנת הקרפצ'יו, כאמור, הגיעה בשלישייה: שלוש פרוסות חלה קלויה שעליהן מונח רול של קרפצ'יו ובתוכו רוקט ועשבים. מעל הכול טופטף מעט בלסמי מצומצם. מנה שהפשטות והדיוק חוגגים בה. השלישייה הבאה הייתה שוב פרוסות חלה קלויה אך הפעם נחו עליהן פרוסות בשרניות של טונה אדומה בקראסט של שומשום וקצח עם סלטון ירוק, איולי לבן ואפונת ווסאבי גרוסה. לידם, על הצלחת, יש פלח לימון. הוא לא סתם שם – שתי טיפות לימון על כל ברוסקטה מעיפה אותה למרחקים.
כבר לא נעים לי להשתפך יותר על יופי המקום, אבל סלט האנדיב נראה כמו עציץ שהייתי רוצה שינוח על שולחני כל הימים. פלחים של אנדיב בתוך כלי נחושת עגול, נחים להם יחד עם סלקים מקורמלים, פילטים של תפוזים ושקדים שהיו קלויים בדיוק־בדיוק. ועם כל הצער, את הסלט היפה הזה היו צריכים להגיש עם צלחת נוספת שעליה נוכל להפוך את הכול, כי כך, בתוך הכלי המהמם, אין דרך הגיונית לאכול את זה.
כדי להמשיך ירד אלינו הברמן ושאל לטוב ליבנו בקוקטיילים. ביקשנו שיבחר לנו אחד נוסף. כעבור כמה דקות הוא ירד עם קוקטייל בטעמים של סברס ותמרים עם ציפוי של מלח על הכוס. גם הקוקטיילים, כמו המנות, פשוטים ושומרים על עצמם, בלי יומרות ועם המון טעם.
קצרה היריעה מלהכיל אז אספר לכם רק על שתי מנות נוספות – הסביצ'ה והפסטיה.
הסביצ'ה הוגש גם הוא על חלה – הר יפהפה, רענן וצבעוני של דג ים קצוץ עם כל מה שטוב לו: בצל סגול, צ'ילי, כוסברה, לימון. זו מנה שלעולם לא אשבע ממנה.
הפסטיה הייתה פריכה ומאורכת במילוי נתחים של פרגית צלויה עם צימוקים, שקדים ובצלים מקורמלים. היא הוגשה עם סלט של עלי חמציצים ושזיפים. פיצוץ ענוג של טעמים מלוחים, חמוצים ומתוקים. מנה פשוטה ומוכרת שלא הקלו ראש בהכנתה מרגע הפשרת הפילו עד לשלב הטיגון.
לקינוח הזמנו קסטה אוראו – עוגיות אוראו לחות ממולאות בגלידה וניל עם צ'יפים של שוקולד, מונחות בצלחת מוארכת ולידן משולשים ארוכים של טראפלס שוקולד מריר וחלבה. קינוח אלגנטי ועדין שמצטרף לכל היופי והעדנה של המקום המושלם שמצאתי.
