ימי מלחמה מזמנים בין השאר מפגש עם אנשים שנפשם קשורה בישראל ובאו לבקר בה בשעתה הקשה. כזה הוא המפגש עם פלו.
"גדלתי במרכז ארצות הברית. בתיכון שלמדתי בו היו הרבה יהודים אבל רובם לא הזדהו כיהודים, הרגשנו שונים. לרוב אני לא אוהבת לדבר על 'איפה גדלתי', אבל זה מאוד השפיע על ההבנה שלי מה המשמעות להיות אחר".
היא הגיעה לישראל בפעם הראשונה בגיל 16 לתוכנית לנוער "רמה" שבמהלכה הייתה גם בגדנ"ע. וכבר אז פלו הבינה שהיא רוצה לעשות עלייה. ואכן, היא הגיעה לארץ אחרי הלימודים באוניברסיטה והתגייסה לחיל החינוך. "אני מקפידה להגיד שלא עליתי לארץ כדי לשרת אלא ידעתי שאם אני רוצה לבנות פה חיים אז אני מעוניינת למלא את כל אותן חובות שמי שחי פה ממלא. שירתי שלוש שנים, יצאתי לקצונה, וכשהשתחררתי, מיד פרצה מלחמת לבנון השנייה ונכנסתי למערכת המילואים ושירתי עד שחזרתי לחו"ל ללימודי תואר שני. הלב שלי נשאר פה וביקשתי להישאר חלק מהמערכת גם כשעזבתי ולשמחתי הרבה זה התאפשר. בשנים האחרונות אני מגיעה לארץ לחודש שלם בזמן של חופשת החורף בארה"ב. אני תופסת כוננות וככה אני ממשיכה למלא את החובה שלי לחברה הישראלית".
"תמיד שואלים אותי האם יש לי משפחה בארץ ואני עונה שאצל עולים, חברים הופכים למשפחה בכל המובנים"
ביומיום פלו עוסקת במתן במה לאמנים ישראלים מובילים באוניברסיטאות בארה"ב, דרך עמותה שהקימה לצורך זה. "אנחנו רוצים לחשוף סטודנטים וקהילות בארצות הברית לאמנות, לתרבות וליצירה ישראלית. אני בוחרת אמנים בתחום המחול, התיאטרון, הספרות, המוזיקה והאמנות הוויזואלית ואני בעצם מעין ׳שדכנית׳ שמחברת אותם לקהילות אוניברסיטאיות לשהות של חצי שנה שבה הם מלמדים את הסטודנטים ומשתפים את הקהילות בעשייה האמנותית שלהם".
פלו גרה עם אחותה בוושינגטון, וכמו בשיחות עם רווקות ורווקים בארץ גם היא מחפשת את הקהילה שלה כל הזמן. "עוד לא מצאתי את הקהילה היהודית שלי בארצות הברית, אבל גם לא ממש מצאתי קהילה בארץ, אני תמיד נופלת בין לבין. גדלתי בקהילה הקונסרבטיבית ואני מזדהה עם העקרונות שלה, אבל בארץ זה לא אותו דבר. בארה"ב יש המון פעילויות לאנשים בגיל 20־30 כדי לשלב אותם בקהילות המשפחתיות, אבל ברגע שעוברים את הסף הזה, אין לאן להשתייך. אם את רווקה ואין לך ילדים התחושה לא נוחה", היא אומרת, "חסרה לי קהילה וחשובה לי אווירה ביתית ומשפחתית בשבתות, אז אני יוזמת ומארחת את כל החברים הלא יהודים שלי. הם שמחים לארוחה ואני מקבלת את השבת שלי. אני מדליקה נרות ועושה קידוש ומסבירה הכול".
כשאני שואלת את פלו מתי היא חוזרת היא עונה לי תשובה מורכבת. "העמותה שלי מאפשרת לי לחיות על הקו – הלב שלי פה, הנשמה שלי פה. ועם זאת, חייתי כרווקה 11 שנה בירושלים, אפילו שהיא עיר לא פשוטה לרווקים. תמיד שואלים אותי האם יש לי משפחה בארץ ואני עונה שאצל עולים, חברים הופכים למשפחה בכל המובנים. זו לא סתם סיסמה. יחד עם זאת, אני זוכרת איך זה לחיות בארץ כרווקה לבד, ללא הורים, ללא אחים, לפספס את כל האירועים המשפחתיים. אין לי ספק שאני בדרך חזרה כי אני מרגישה הכי שלמה כשאני בישראל, אבל אני לא יכולה לתת תאריך מדויק".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
