שנותיו הראשונות של שלטון חרושצ'וב, בראשית שנות השישים, הצטיירו לעיני העולם כעידן חדש בברית המועצות פנימה כמו גם ביחסיה עם המערב. ברומן הריגול שלפנינו, סימן לכך היה בהסכמת הקג"ב לפרסום באנגלית של אוטוביוגרפיה פרי עטו של הסוכן הכפול והעריק פרנק ויקס, האמריקאי לשעבר. יתר על כן, בהסכמת הקג"ב, המוציא לאור המיועד הוא סיימון ויקס, אחיו של פרנק ובעברו איש השירות החשאי האמריקאי. תהליך הכנת הספר לדפוס מזמן לסיימון הזדמנות פז לנסוע למוסקבה. שם יפגוש את אחיו, שהקשר איתו נותק באמצע שנות הארבעים, לאחר שנמלט מארה"ב בדקה האחרונה לפני שהשירות החשאי האמריקאי הניח עליו את ידו.
המפגש בין שני האחים אינו פשוט. מעבר לנתק הממושך ולעימות הבלתי נמנע בין אזרח אמריקאי פטריוט לאחיו הבוגד והעריק, מתווספים לקושי מרכיבים נוספים. סיימון ופרנק עבדו שניהם באותה עת בשירות החשאי האמריקאי. לאחר עריקת אחיו "התפוטר" סיימון מהשרות, והוא עדיין מתלבט בשאלה האם ועד כמה נוצל על ידי פרנק כדי לשאוב ממנו סודות מתוככי השירות החשאי. עוד בעיה מקורה בעובדה שג'ואנה, אשתו של פרנק, הייתה בעבר אהובתו של סיימון. המשולש הזה אינו פשוט גם בימים שבשגרה, אך בתסבוכות המאפיינות את הסיפור הזה זהו עוד מרכיב שמתערבב ומסבך את העלילה המתרקמת בספר.
מה שמוסיף לעניין, והופך את הספר מסתם ספר בידור, פעולה ומתח ליצירה ספרותית מעניינת, הוא מגוון הדמויות והעומקים הרעיוניים והאנושיים שמאפיינים את הספר, ובראשם הניגוד הפסיכולוגי והאידיאולוגי בין שני האחים. פרנק עדיין מאמין שהדרך שבה בחר – הריגול והבגידה בארה"ב והעריקה לרוסיה ולקומוניזם – הייתה נכונה. הוא מוכן, לדבריו, לערוק בחזרה ולשוב "הביתה" רק בגלל אשתו ג'ואנה, הנתונה במצב נפשי קשה, כדי להציל אותה משבירה מוחלטת ב"מוסד מרפא" סובייטי. כמו בעבר, בדרכו לממש את התוכנית כל האמצעים כשרים והמטרה מקדשת כל מחיר, כולל חיי אדם. לעומתו סיימון, האח האמריקאי, אינו נופל מפרנק בתחכום ובערמומיות, אך הוא מעמיד שיקולי מוסר מעל ליעד האישי, ומשתדל לבחור במה שיצמצם למינימום את המחיר האנושי של צעדים שהם יצטרכו לנקוט בדרכם ליעד.
הטעיות הדדיות
בני הזוג ויקס, כמו כל שאר הבוגדים והעריקים, חיים בתוך "כדור זכוכית" מוסקבאי. הם נחשדים תמיד כזרים מפוקפקים; נתונים תחת מעקב מתמיד כדי, לכאורה, למנוע חיסול או חטיפה שלהם בחזרה אל ארצות המוצא הנבגדות שלהם, ולאמיתו של דבר – כדי להבטיח שלא יהפכו את עורם וינסו לשוב הביתה; ובנוסף לכך, החברים היחידים שיש להם הם בוגדים כמוהם, ביניהם "מרגלי האטום" מימי פיתוח הפצצה ותקופת סטלין, רובם עריקים מארצות הברית ואנגליה שאינם בהכרח הטיפוסים החביבים והנעימים ביותר.
כל אלה מעיקים על נפשה של ג'ואנה. אך מעל לכול מערער אותה האסון שפקד אותה ואת בעלה. היא מתמכרת לאלכוהול, והרוסים משגרים לכיוונה רמזים לא־דקים על כוונתם לשלוח אותה ל"גמילה" במוסד בסוצ'י, עיר המרפא שלחופי הים השחור, הרחק ממוסקבה. ואל תוך הדרמה המשפחתית־חברתית הזאת נקלע סיימון, האח והמוציא לאור, והצלע השלישית במשולש, שמגיע מארה"ב. מכאן הדברים מתפתחים ונעשים יותר ויותר מפתיעים ומסוכנים. פרנק, באמתלה שהוא רוצה לגונן על אשתו, משכנע את סיימון לסייע לו לערוק בחזרה לארה"ב. כך מתחילה שרשרת של תחבולות, הטעיות והטעיות שכנגד שמיועדת להבטיח את הצלחת העריקה.
ההטעיות ההדדיות בין שני הצדדים והתפניות בעלילות מורכבות ומפתיעות ואף מבלבלות מאוד, הן את היריבים ולעתים אפילו את הקורא, הנדרש לריכוז מרבי כדי לפענח את מה שנחבא בין השורות או נאמר במחוות וברמזים בלבד. הסופר בכישרונו מפעיל את כל חושיו של הקורא – ההיגיון, אינסטינקט ההישרדות, החוש המוסרי והדמיון היוצר שלו.
הספר מתאפיין בקצב לא אחיד ובשינויים בין קצב איטי למהיר. הוא נפתח באיטיות רבה, וגם לאורכו יש מעברים חדים בין המרתק והמהיר לאיטי והמפורט. חלק מחוסר האיזון נובע מכך שאגב השתלשלות העלילה הסופר מזמן לקוראיו הצצה אל העולם האפל הממשי של סוכנויות הריגול הסובייטיות ואל עולמם של הסוכנים החשאיים.
פורטרט קבוצתי
יש בספר תיאורים רבים, ספק דמיוניים – אף שמותר להניח שהם מדויקים למדי ומבוססים על המידע הרב שכבר מצוי במערב, בין השאר מפי עריקים שעברו מהגוש הסובייטי – של אופי היחסים בין שירותי הביטחון הסובייטיים לבין אלה שריגלו לטובתם ואז ערקו מן המערב ונחתו במוסקבה. בספר מופיעות דמויות רבות של בוגדים ועריקים מהמערב, שבחלקן מבוססות ללא ספק על אנשים אמיתיים. באמצעותם פותח לנו הסופר אשנב אל חיי היומיום ואל עולמם של הסוכנים הבוגדים הללו בשנות הפנסיה שלהם, לאחר שהגיעו כביכול אל המנוחה ב"כלובי הזכוכית" ובדאצ'ות שלהם ב"גן העדן הקומוניסטי" שעליו חלמו ולמענו פעלו.
למרבה הצער, רוב דמויות המשנה – למרות שהמעט שאנו שומעים עליהן דווקא מעורר סקרנות לדעת יותר – משורטטות באופן תמציתי ולקוני מדי. כך למשל בני הזוג רובין, שמזכירים את בני הזוג רוזנברג שהוצאו להורג בארה"ב בתקופת מקארתי; וכך דמויות כגון גארת ההומוסקסואל האקסצנטרי וְיאן, מדען אטום אנגלי שערק.
קנון ממעט בפרטים אישיים שיאפשרו להתיידד עם דמויות אלו ולבנות תמונה שלהן כבני אדם יחידאיים עם שם ומשפחה וחיים פרטיים. אולם הוא מפצה על כך על ידי יצירת מעין פורטרט קבוצתי של העריקים כחבורה, תוך הצצה נדירה אל מתחת לעורם: אל מרכיבי האישיות והפסיכולוגיה של רובם או חלקם. למשל הצורך בגיוון בלתי פוסק בחיים, בתנועה מתמדת, בפרצי אדרנלין; החיפוש אחר ריגושים ורדיפת הסיכונים; האידאולוגיות המאפיינות אחדים מהם או הרעב ללא שובע לאהבה, לרעות, להצלחה, לכבוד או לכסף, שמאפיין אחרים; הסיפור שהם מספרים לעצמם על אודות מניעיהם ואמונותיהם, ותפיסת "המטרה הקדושה" שמטהרת את כל האמצעים ומכפרת על זיכרונות ותחושות אשם על מעשים בלתי ראויים רבים.
הספר מספק גם פירוט רב של שיטות פעולה, ארגון מפגשים חשאיים, העברת מסרים, פעילות בלתי־מקצועית של כתבים זרים במוסקבה לטובת הבריחה המתוכננת וכדומה. תיאורים המסיטים מן המהלך השוטף של ההתרחשויות ומאיטים את קצב העלילה, אבל האטות אלו ברובן תורמות לקורא ידע והבנה נוספת ומבורכת של המציאות ששררה במקום ובזמן ההוא. ייתכן שדווקא הפרטים האלה הם חלק חשוב מייחודו, ערכו וקסמו של הספר בעבור רבים מהקוראים.
הפעלת הדמיון
שתי הערות לסיום. שמו המקורי של הספר הוא "העריקים". לא ברור מדוע בתרגום לעברית נבחר השם "הסוכן" – שאינו מדויק וגם אינו משקף נכונה את עלילת הספר, שעוסקת לא באיש אחד אלא בחבורה שלמה של בוגדים ועריקים.
ובאשר למלאכת התרגום: דווקא מתוך היכרות קרובה עם ספריו ועם מאמרי הביקורת של דה שליט, שיחד עם שטף, קריאוּת ופשטות סגנונית יש בהם נופך ספרותי, הנופך הזה חסר לי בתרגום הנוכחי. הכתיבה של קנון בשפת המקור עניינית וממוקדת, אך בנויה על משלב לשוני שאמנם אינו ספרותי־גבוה ממש, אבל מצוי שלב אחד למעלה מן המשלב העיתונאי המצוי. נראה לי שעמיתנו, יונתן דה שליט, נקט בתרגום לעברית לשון "עיתונאית" שטוחה יותר מסגנונו של קנון במקור האנגלי. בכך התרגום אמנם אינו סוטה מן המקור וכוונותיו, אך גם אינו משקף את איכויותיו באופן הראוי.
עם זאת, "הסוכן" הוא ספר נדיר למדי בספרות המתח והריגול, בזכות העומקים האנושיים והיקף הידע והאמירות שחבויות בין השיטין ומאחורי הניסוח התמציתי. בדרכו המיוחדת הוא מציע לקורא להפעיל את דמיונו ולהשלים את הנרמז וכך מעשיר את מעשה הקריאה.
הסוכן
ג'וזף קנון
מאנגלית: יונתן דה שליט
תכלת, 2018, 302 עמ'
