הנושאים והתפאורה אופייניים לסיפור של המינגווי: פריז בתקופת המלחמה ושיחות על ספרים, יין וצלקות קרב. אך הסיפור עצמו לא היה מוכר מחוץ לקהילה האקדמית כבר שנים רבות. "חדר לצד הגינה", שנכתב ב-1956, פורסם בפעם הראשונה. הסיפור הקצר הבדיוני, המתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה, פורסם השבוע במגזין "סטראנד", מגזין ספרות רבעוני שבו פורסמו בעבר כתבים של ריימונד צ'נדלר, ג'ון סטיינבק ואחרים.
"חיבתו של המינגווי לעיר האהובה עליו ברגע בו היא משתחררת מהכיבוש הנאצי מוצגת במלוא עוצמתה, יחד עם סימני ההיכר של הפרוזה שלו", כתב אחד מעורכי "סטראנד" אנדרו פ. גאלי. קירק קורנוט, חבר הנהלה ב"עמותת המינגווי" כתב כי "הסיפור מכיל את כל היסודות המוכרים של המינגווי שקוראים אוהבים".
המלחמה שימשה כהשראה להמינגווי שנים רבות. הוא שירת כנהג אמבולנס במלחמת העולם הראשונה, ושאב מחוויותיו בספרו הקלאסי "הקץ לנשק". מלחמת האזרחים הספרדית הייתה ההשראה לספר "למי צלצלו הפעמונים". הוא היה גם חייל וגם כתב במהלך מלחמת העולם השנייה והיה בפריז באוגוסט, 1944 כשהעיר שוחררה מהכיבוש הנאצי, אותו הסופר תיאר בדיווחים שפורסמו מיד לאחר מכן במגזין "קוליירס".
"חדר לצד הגינה" מתרחש במלון "ריץ" (המינגווי אהב להגיד שהוא שחרר את הבר במלון) ומנחה אותו ממלא מקומו של המינגווי בשם רוברט החולק את כינויו של הסופר – פאפא. רוברט ופמלייתו שותים יין, מצטטים מבודלר ומתווכחים על "המקצוע המלוכלך של המלחמה".
"עשיתי את זה כדי להציל את חייהם של אלו שלא גויסו להילחם", מסביר המנחה. "זו הייתה סיבה אחת, וגם הייתה העובדה שלמדתי להכיר ולאהוב דיוויזיית חי"ר, שרציתי לשרת אותה בכל דרך בה הייתי יכול להיות שימושי. אהבתי גם את צרפת וספרד לצד המדינה שלי. אהבתי גם מדינות אחרות, אך החוב שולם וחשבתי שהחשבון נסגר, לא ידעתי שהחשבונות אף פעם לא נסגרים".
כאשר התאבד ב-1961, המינגווי הותיר אחריו כמה כתבים שלא פורסמו. "חגיגה נודדת", ספר זיכרונותיו המפורסם שתיאר את פריז בשנות ה-20, פורסם שלוש שנים לאחר מותו. כתבים אחרים שפורסמו לאחר מותו כוללים ספרים כמו "גן עדן", "איים בזרם" ו"הקיץ המסוכן" תיאור מציאותי של מלחמות שוורים.
המינגווי כתב סיפורים אחרים העוסקים במלחמת העולם השנייה בעשור שלפני מותו. באוגוסט 1956 הוא אמר למו"ל צארלס סקריבנר שסיים חמישה: "חדר לצד הגינה", "פרשת הדרכים", "שטח אינדיאני והצבא הלבן", האנדרטה", ו"מוניטין הבועה". עד כה, רק "פרשת הדרכים" פורסם לקהל הרחב. "אני מניח שהסיפורים קצת מזעזעים מכיוון שהם עוסקים צבא לא סדיר ובקרב ובאנשים שממש הרגו אנשים אחרים", אמר המינגווי לסקריבנר. "בכל מקרה, אתה יכול לפרסם אותם אחרי שאני מת".
