ארון התארים של פיני גרשון כולל שלושה גביעי אירופה, שבע אליפויות ישראל ושבעה גביעי המדינה. אבל תרומתו הגדולה ביותר לכדורסל הישראלי התרחשה לפני פחות משנה, הרחק מאור הזרקורים והמצלמות, בבית קפה עלום בהרצליה. האגדה מספרת ששם סגר המאמן המעוטר את הקצוות האחרונים עם שחקן העבר זופר אבדיה, והבטיח שבנו דני לא יעזוב את נבחרת ישראל ויעבור ללבוש את המדים של נבחרת סרביה. על פניו, מדובר במהלך זניח שנוגע לנער שכמאמר הקלישאה, עוד לא קרע זוג נעליים.
בפועל, מדובר במהלך שיכול לשנות את פני הכדורסל הישראלי בעתיד הנראה לעין. כי דני אבדיה בן ה־17, פצצת כישרון בגובה 2.02 מטר, הוא על פי רבים הכדורסלן הישראלי המוכשר ביותר אי פעם. ואיתו, כפי שהוכח רק לאחרונה עם הזכייה ההיסטורית של נבחרת העתודה באליפות אירופה עד גיל 20, הכל נראה ורוד יותר.
דני אבדיה, שנולד בשנת 2001 בקיבוץ בית זרע בעמק הירדן, הראה כבר מגיל צעיר סימנים של מי שבורך בגישה יוצאת דופן לכדור הכתום. אחרי שמשפחתו עברה לאזור השרון, החל דני להתאמן בבני הרצליה ושם מהר מאוד הציג בפני כול יכולת קליעה משובחת, כישרון מסירה וראיית משחק, שמגובים גם באופי תחרותי וחסר פשרות.
ברגע שצמח ב־17 סנטימטר בין כיתה ו' ל־ח', השמועה על הפוטנציאל הייחודי של הנער החלה לפרוש כנפיים. כמיטב המסורת, הכישרון הצעיר עבר להתאמן במחלקת הנוער של מכבי תל־אביב. מאז הוא רק ממשיך להשתבח ולהתפתח בתור גארד איכותי, שהוסיף עם השנים גם ממד נוסף של פיזיות ואתלטיות.
אבדיה מייצג זן חדש של כדורסלנים ישראלים שהם בנים של שחקני חיזוק זרים שהגיעו לישראל, התאהבו בה, התחתנו עם אישה מקומית, התאזרחו וקבעו את ביתם בישראל. כאשר מביטים על הנעשה היום בענף הכדורסל הישראלי ורואים את התפתחותם המרשימה של תמיר בלאט, שון דוסון, מרק בריסקר, די ג'יי שארפ, ואולי אפילו טי ג'יי ליף, שסיים עונת רוקי חיובית ב־NBA, מבינים שבשנים הבאות ככל הנראה מי שיוביל את נבחרת ישראל, הם אותם בנים של מתאזרחים מוכשרים.
בשם האב
במקרה של אבדיה, האב והרוח החיה מאחורי הקריירה שלו הוא זופר, כדורסלן עבר ממוצא סרבי וקלע מחונן, שהגיע לליגה הישראלית ב־1990, אחרי שנים מוצלחות במועדון הפאר "הכוכב האדום בלגרד" ו־66 הופעות בנבחרת יוגוסלביה. זופר האב שיחק ברמת־השרון, ראשון־ לציון והפועל תל־אביב, ובין לבין נשא אישה ישראלית.
"מאז ומתמיד עקבתי אחרי כל צעד בקריירה של דני, אבל אף פעם לא התערבתי לו. לכל מה שהוא הגיע – הוא הגיע בכוחות עצמו", טוען אבא זופר, באמירה מתריסה נגד ז'אנר האבות המעורבים יתר על המידה, שמתפשט בכל ענפי הספורט בישראל. "אני מגיע לכל המשחקים, מתיישב כמה שיותר גבוה ביציע, מתרחק כמה שיותר מהספסל, ולא אומר מילה לדני או למאמן במהלכם. בכל זאת, גדלתי בתרבות אחרת. בסרביה היה כבוד גדול למאמן וזה דחף הרבה שחקנים למצות את היכולות שלהם. אני מנסה להטמיע את זה גם אצל דני".
עם או בלי לבחוש בקריירה של בנו, כולם מסביב התייחסו לדני בכפפות של משי. לא בכל יום, גם לא בכל עשור, גדל כישרון תוצרת הארץ עם יכולות ונתונים טבעיים מבטיחים שכאלה. אבדיה קיבל מעטפת מיוחדת ממכבי תל־אביב, אימץ משטר אימונים קפדני שהכריח אותו להשכים קום בחמש לפנות בוקר מדי יום, והמשיך להוסיף עוד ועוד אלמנטים למשחקו.
כשטס עם מחלקת הנוער של מכבי תל־אביב לטורנירים מול יריבות אירופיות בחו"ל, כמעט תמיד נמצאה לו מחזרת אחרת. קבוצות סרביות החלו ללטוש עיניים לכיוונו, כשהתגנבה לאוזניהן השמועה על כישרונו של הבן של זופר הזכור לטובה, ופעם אחת המעבר לאחת מהן היה קרוב. בכל זאת, פס הייצור הסרבי המפורסם עולה עשרות מונים על מנגנון פיתוח הצעירים הלוקה בחסר בכדורסל הישראלי, והאפשרות לעבור חזרה למולדת של אביו נראתה לפתע קורצת במיוחד.
בסופו של דבר נשאר אבדיה נאמן למכבי תל־אביב. בקיץ של שנה שעברה הוא נרשם לראשונה גם בפנקסים של סקאוטים מה־NBA, אחרי תצוגות נפלאות באליפות אירופה לנבחרות קדטים עד גיל 16, שהסתיימו עם 15.3 נקודות בממוצע למשחק, 12.6 ריבאונדים (ראשון בתחרות), ו־5.3 אסיסטים, בנוסף לשתי חטיפות וחסימה, במדד 24.7. "אבדיה הוא אחד השחקנים המיוחדים לגילו, ואחד השחקנים הכי מיוחדים מבין כל הצעירים האירופיים שיש כיום", נכתב באתר ESPN במהלך האליפות, "היכולת לבצע חילופים על כל עמדה בהגנה, הקליעה והחדירה שלו הופכים אותו לכמעט בלתי עציר ברמות האלה".
במהלך הטורניר פגש אבדיה, איך לא, דווקא את נבחרת סרביה, שכמה חודשים לפני כן עוד ניסתה לגייס אותו לשורותיה. "דני הגיע טעון ברגשות למשחק הזה. הוא לא הצליח להירדם בלילה שלפני והרגיש כי נטל ההוכחה אפילו גדול יותר", סיפר מאמן הנבחרת אורן אהרוני. הוא סיים את המשחק עם 17 נקודות, 15 ריבאונדים, 8 אסיסטים ושלשה מכרעת, שאחריה הסתובב לעבר הספסל הסרבי ושאג לכיוונו בהפגנתיות. ישראל ניצחה, ובאותה נקודה התברר שגם אבדיה ניצח בזכות ההחלטה ללבוש את המדים הכחולים־לבנים.
חצוף במקומות הנכונים
בכל פעם שנדמה היה שהרף שאבדיה הציב לעצמו לא יכול להיות גבוה יותר, הוא העמיד אותו רמה אחת למעלה. בגיל 16 וחצי הוקפץ לסגל הבוגרים של מכבי תל־אביב והפך לשחקן הצעיר ביותר בתולדות המועדון. נכון, אבדיה לא הרבה לשחק או אפילו להתאמן עם הקבוצה הבוגרת, אבל הוא היה חלק ממנה, לא דבר של מה בכך כשלוקחים בחשבון שעומרי כספי, התוצר המובחר ביותר של מחלקת הנוער הצהובה, עלה לבוגרים לראשונה אחרי שמלאו לו 17. זו הייתה הדרך העקיפה של מכבי תל־אביב להעביר מסר לאבדיה: עתידך איתנו, למרות שלל ההצעות מקבוצות בכירות אחרות ביבשת שאולי היו מעניקות לו יותר דקות משחק.
במקביל הוא שיחק עם קבוצת הנוער, הצעיד אותה לזכייה באליפות וזגזג בין מחויבויותיו הרבות, כולל הופעה מרשימה במחנה יוקרתי בוירג'יניה, ארצות־הברית, אליו הגיעו 100 שחקני התיכונים הטובים בעולם. גם שם, מול שחקנים עם עתיד מובטח ב־NBA, הוכיח אבדיה שיש לו מה למכור. עד כדי כך שזכה לכתבה נרחבת שהוקדשה אך ורק לו בעיתון הפופולרי USA Today, בה הוכתר כשחקן המיוחד ביותר במחנה.
"רוב המהלכים שלו מתבצעים תוך שימוש מינימלי בכדרורים. אבדיה הוא אחד השחקנים היחידים שראיית המשחק וקריאת המצבים שלהם בהתקפה טובים כמו רכז בוגרים", נכתב בשבחו. קצת יותר מחודש לאחר מכן המניה של אבדיה בקרב סקאוטים ואנשי מקצוע ב־NBA המשיכה לנסוק, בזכות היכולת הנהדרת באליפות אירופה עד גיל 20 בחודש שעבר, שבמהלכה פגש רוב הזמן שחקנים שמבוגרים ממנו בשנתיים או שלוש. הזימון לאליפות הגיע לאחר שבאיגוד הכדורסל רצו להוכיח לו שהכוונות שלהם כלפיו רציניות, אבל האמינו שמפאת גילו, הוא יהיה שחקן ספסל שולי בטורניר עצמו. אבל מהר מאוד הוכיח אבדיה, שגם מול שחקנים בוגרים ובשלים ממנו הוא מסוגל להצטיין. את האליפות הוא סיים על תקן השחקן השישי של המאמן אריאל בית־הלחמי, כשהוא מעמיד ממוצעים של 12.7 נקודות ו־6.4 ריבאונדים למשחק ונבחר לחמישיית הטורניר, דבר שאף שחקן אירופי בן גילו לא עשה לפני כן.
משם המשיך לנבחרת הנוער, לשחק בה במסגרת אליפות אירופה לנוער בדרג ב'. ההצלחה עם נבחרת העתודה, שהסתיימה בזכייה בתואר אירופי היסטורי ראשון אי פעם לנבחרת כדורסל ישראלית, הוביל גם לכמה כתבות פרופיל מקיפות ב־ESPN, מה שמעלה את העניין סביבו, וגם את הסיכוי לבחירה גבוהה מאוד בדראפט של 2020, מה שיהפוך אותו לשחקן הישראלי השלישי בליגה הטובה בעולם, אחרי עומרי כספי וגל מקל.
"לשחקן החצוף ישנו הבסיס להתפתח לפרוספקט החדש שמחפשים ב־NBA. הוא יכול לשחק בכל עמדה – מרכז לפאוור פורוורד, ולשם הליגה הולכת", שטח את רשמיו מייק שמיץ, הסקאוט וכתב הדראפט הראשי של האתר הפופולרי. "הכישרון שלו ברור ויש לו חושים מחודדים ואמונה עצמית שבדרך כלל לא רואים בגילים האלה. יש לו שילוב אידיאלי של אש תחרותית וביטחון שצעירים אירופאים צריכים כדי לעבור ל־NBA".
כשמדובר בבחור צעיר כמו אבדיה, ברור שלצד המחמאות הרבות ניצבים גם סימני השאלה – האם באמת יצליח לעמוד בציפיות הגבוהות ולממש את הכישרון הגדול שלו. העובדה שאבדיה משחק בלהט אינסופי הופכת מדי פעם לנטל על הקבוצה שהוא נמצא בה, ומובילה גם לחיכוכים עם חברים אחרים לקבוצה. לעיתים נראה גם שהוא לא משקיע מספיק מאמץ בצד ההגנתי, ומתרכז בצורה מוגזמת בצד ההתקפי. גם שם ניתן למצוא אצלו כמה חסרונות עדיין, במיוחד בכל מה שקשור לאתלטיות ומהירות, שחייבות לעבור קפיצת מדרגה נוספת, כדי להתמודד ברמות הבוגרים הגבוהות ביותר.
אבדיה יכול להצטייר בקלות כשחקן אנוכי, למרות שמאמניו מעידים אחרת, וכך גם טור האסיסטים שלו. די להביט במי שאבדיה רואה מודל לחיקוי, כדי להפנים את סגנונו על הפרקט. "השחקן שאני הכי מעריץ בעולם כולו הוא מילוש תאודוסיץ'", סיפר בריאיון ל־ESPN על ההשוואה המעניינת עם הרכז המחונן, שנחשב לפני הכול למוסר עילאי. "אני אוהב את האופן שבו סורק את המגרש ותמיד מוצא את השחקן החופשי, לא חשוב מאיזו זווית ואיך נראה שדה הראייה שלו. אני מרגיש שגם אצלי יכולת המסירה היא החלק הכי מיוחד".
למרות ההשוואות היזומות למילוש תאודוסיץ' ולשחקן העבר האגדי דיאן בודירוגה, עתידו של אבדיה ב־NBA תלוי כעת בשחקן אחר, לוקה דונצ'יץ' שמו. נער הזהב של הכדורסל האירופי יעשה השנה את צעדיו הראשונים בליגה הטובה בעולם, והוא יהיה מקרה מבחן לשחקנים כמו אבדיה, נטולי עמדה מובחנת ומוגדרת על המגרש, עם יכולות אתלטיות חשודות לרמות הללו.
אם דונצ'יץ' ישתלב ב־NBA בהצלחה ויוכיח שיש מקום לשחקנים עם סט כישורים ייחודי על אף מגבלותיהם הפיזיות, המניה של אבדיה תמשיך לזנק לקראת דראפט 2020, שאליו הוא צפוי להירשם. אם דונצ'יץ' יתקפל מול השומרים האגרסיביים והמהירים יותר שמחכים לו מדי משחק מול דאלאס שלו, יהיה זה תמרור אזהרה לכל קבוצת NBA שמתלבטת אם לבחור בשחקן בעל מאפיינים דומים.
"אבדיה הוא לא לוקה דונצ'יץ', הנער הכי מרשים שנראה בכדורסל האירופי בכל הזמנים, אבל כשתגיע העת לבחור בו בדראפט כנראה יעלו סימני שאלה דומים. גם במקרה של אבדיה הסקאוטים יתהו האם הפוטנציאל ההגנתי הבעייתי והיכולת המפוקפקת ליצור מצבי קליעה לו ולאחרים לא צריכים להנמיך את מפלס ההתלהבות", נכתב לאחרנוה ב־ESPN.
כך או כך, סימן השאלה שמהדהד יותר מכול הוא גם הפשוט ביותר: מתי ועד כמה נזכה לראות את אבדיה משחק מול שחקנים מבוגרים ומנוסים, כמו דונצ'יץ' לצורך העניין? במובן זה דני עדיין נשאר בגדר חידה. בעונה שעברה הוא המשיך לעשות צחוק מליגת הנוער בישראל גם בלי להשקיע מאמץ מיוחד, אולם העונה הקרובה כבר תהיה קריטית להתפתחותו. השאלה בעונה הזו היא האם הוא ילבש את המדים הצהובים־כחולים של מכבי תל־אביב – הקבוצה שעמה חתם בקיץ שעבר על חוזה לשש שנים – או שמא יושאל לקבוצה שתהיה מוכנה להבטיח לו דקות משחק קבועות. ככל הידוע, מלבד כמה קבוצות ישראליות בליגת העל שהביעו עניין לקלוט לשנת שפשוף את ילד הפלא, מכבי תל־אביב קיבלה בקשות השאלה גם מקבוצות בכירות בכדורסל האיטלקי.
בשלב זה של הקריירה כולם רוצים חתיכה מדני אבדיה, אבל למרות הכול, ייתכן שבסופו של דבר בכלל יישאר במכבי תל־אביב ויקבל צ'אנס בליגת העל, רעיון שלא ברור אם יסכים לו. "הרבה קבוצות באירופה רוצות לנצח ועכשיו, ולפעמים אי אפשר להתאים לקבוצות כאלה", ניתח אבדיה בעצמו את הסיטואציה הסבוכה. "אם אתה מקבל דקות משחק ראויות בקבוצה כזאת זה כבוד גדול. אבל זו לא פחיתות כבוד ללכת לקבוצה קטנה יותר ולשחק יותר, כי בגיל כמו שלי דקות המשחק הן קריטיות".
אין עוררין על הכישרון העצום של דני אבדיה. אבל גם אין עוררין על כך שכדי לממש אותו צריך להפעיל כישרון מזן אחר לגמרי: הכישרון לבחור את מסלול הקריירה הנכון. העונה הקרובה – במכבי תל־אביב או לא – תהיה זמן מצוין לבדוק לאן נושבת הרוח: האם יצליח במעבר לשלב הבא מול שחקנים בוגרים, שיחכו לו בכל מגרש כדי להקשות על חייו, איך יתמודד בתקופות פחות טובות והאם באמת הוא בדרך להיות הכדורסלן הישראלי הגדול בכל הזמנים. 
