היומיום של סימה עמוס בעבודה כמטפלת באמנות במרפאה פסיכיאטרית ובחטיבת ביניים. היא אוהבת לארח ופעילויות אקסטרים. "השנה, לכבוד גיל 32, החלטתי לערוך סעודת הודיה ומסיבה ענקית בבית. הגיעו 50 איש מכל הארץ, והחיבורים היו קסומים. קראתי לזה באותו ערב 'תמצית הגאולה'. עשיתי הפרשת חלה והודיתי לקב"ה על כל הטוב והשפע שהוא מביא לחיי ועל חברויות אמת. משפחה שיצרתי לעצמי. כיוונתי להודיה גדולה על הבית שאבנה עם אישי והילדים בע"ה.
"חשוב לי להדגיש שאני לא מחפשת בעל, אני מחפשת איש. לפעמים בדייטים גברים מרימים גבה על ההבדלים בסמנטיקה. יש פעמים שמאיים עליהם שמישהי תיקח להם את התפקידים הגבריים, אם כי אני בוודאי לא מתכוונת לזה. כשזה המצב – אני יודעת שהוא לא בשבילי". המילה "בעל" מעוררת בה התנגדות גדולה. "המשמעות היא גם בעלות וגם משהו מאוד עתיק, ארכאי. אני מגיעה מבית מקובע מהבחינה הזו, מערכת היחסים של ההורים שלי היא היררכית וכך גם בין הילדים, המעמד היה שונה לבנים ולבנות – ממש באופן מוצהר וגלוי. ברור שאיש ואישה שונים במהות שלהם, הקב"ה ברא אותנו אחרת, וטוב שכך. ועדיין, יש לנו עוד לאן לשאוף מבחינת יחס שוויוני בין גברים לנשים. אני מחפשת מישהו שיהיה פשוט איש. אני אישה והוא איש, ושזה יהיה ביחד, שיהיה הרמוני".
בינתיים את ההרמוניה היא מוצאת בתוך עצמה. "אני מחוברת לאמנות, לרוב מציירת וכותבת וכמעט כל יום מגיעה לים. פעם הייתי מחפשת חברה שתבוא איתי רק כדי שלא אהיה לבד. היום אני פשוט מכינה ארוחת ערב והולכת לאכול אותה בחוף הים ואני סבבה עם זה, זמן להתיידד עם עצמי. בניסיון המורכב של חיפוש אחר זוגיות היו לי הרבה שנים של 'לבד', והרווחתי את עצמי".
"לדודות שלי יש משפט: 'יאללה, מקסימום עוד קפה', אבל זו עוד חוויה שלילית שיוצרת לי רושם לא טוב על עצמי"
גם בדירה שלה, עברה שלב. "מאז ששותפה שלי עזבה, אני לא מוצאת שותפה חדשה, ונראה לי שזה נובע מהתנגדות פנימית. פשוט מיציתי את אווירת השירות הלאומי. אני קוראת לדירה שבה אני גרה – בית. הבית שלי תמיד פתוח לאורחים. אני אוהבת לארח ולפנק את החברים והחברות אבל אני מאוד עצמאית, צריכה את הספייס שלי, את הסדר והניקיון שלי. אני כבר לא רוצה לגור עם נשים רנדומליות. אני מצפה וכמהה לשותפות של תא משפחתי".
סימה אקטיבית מאוד בחיפוש אחר בן־זוג. "אנשים חושבים שאני צעירה יותר ממה שאני באמת ולא מבינים למה אני מזכירה כל הזמן שאני רווקה ושצריך לדאוג לי. אין לי בעיה לשלוח פעם בחודש לכל אנשי הקשר שלי הודעה, 'מזכירה. עדיין רווקה. אלו הפרטים שלי'". היא מעידה על עצמה שהיא לא יוצאת עם כל מי שמציעים לה, חשוב לה לצאת מתוך רצון וחשק. יש לה תחושות בטן חזקות והיא יודעת לסמוך עליהן. "לדודות שלי יש משפט: 'יאללה, מקסימום עוד קפה', אבל זו עוד חוויה שלילית שיוצרת לי רושם לא טוב על עצמי. תחושה של 'מה? זה מה שמגיע לי?'. לכולם מגיע להתחתן ולהיות מאושרים, אלא שהם פשוט לא מתאימים לי. אני שומעת הרבה אמירות מזעזעות כמו 'מקסימום תתחתני, תביאי ילד ואם לא מסתדר, תתגרשו'. אני רוצה להתחתן מאהבה, מרצון. אני רואה בעבודה הטיפולית את ההשפעות שיש לבית מפורק על ילדים. אני לא מתחתנת בשביל לסמן וי. מי שרוצה לעזור שייתן פחות ביקורת ויותר אהבה – לעטוף, לחבק ולתת תחושה שחושבים עליי. אנחנו הרווקים כבר חווים מספיק ביקורת ותסכול".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
