לטרוויס ביקל, דמותו של רוברט דה נירו בסרט "נהג מונית", יש הרבה מזל שהוא לא בחר להיות נהג מונית בישראל. התהליך שצריך לעבור כדי להגיע לתפקיד הנכסף כולל לפחות חודש של לימודי נהיגה שמסתכמים במבחן (בנוסף, כמובן, לרישיון הרגיל), שמחירם אינו זול. אז יוכל הנהג המורשה להתחיל לעבוד בתחנת מוניות כשכיר. ואם הוא ירצה להיות עצמאי, הוא יצטרך להיפרד מכ־150 אלף שקלים נוספים על מספר פרטי.
בשנים האחרונות החלו אפליקציות דוגמת "אובר" לפרוח ברחבי העולם, ומטרתן לאפשר לכל אחד להסיע אנשים בשכר בזמנו החופשי. הרגולטור בישראל לא ממש מאפשר להם להתקיים כאן, בעיקר בגלל הלובי החזק של בעלי המוניות שחוששים על פרנסתם ורוצים לשמור על הבלעדיות שרכשו בלא מעט כסף, והנוסע הפשוט מפסיד. ובינתיים, עד שכל הבעיות ייפתרו, בחברה החרדית פועלת רשת עצמאית של מוניות שעוברות מתחת לרדאר. "דרייבר", זהו שמם. התמגנו מפני רשות המיסים והצטרפו אליי למסע מופלא.
את מספרי הטלפון של הנהגים תוכלו אומנם לאתר בקבוצות ואטסאפ של החברה החרדית, אך הם נפוצים יותר על מגנטים שנתלים על דלתות הבתים מפעם לפעם – אם אתה גר באזור הפעילות הרלוונטי, כמובן. הנהגים הם בדרך כלל חבר'ה צעירים שרכשו רכב חדש, לרוב מטופח ונקי, ובחרו לנצל את זמנם החופשי לנסיעות. לעיתים הם עובדים או לומדים בשאר היום, וחלקם פול טיים ג'וב על ההגה. הגודל של כלי הרכב משתנה בהתאם לצורך, חמישה מקומות, שבעה מקומות, וגם לפעמים הסעות גדולות בשביל משפחה מרובת ילדים או לכיתת סמינר.
מאחורי הקלעים זה עובד כך: נהג הדרייבר חבר בקבוצות ואטסאפ שמתפקדות כתחנת המוניות שלו. שם מתפרסמות בקשות של נוסעים. אם הוא מעוניין בנסיעה הוא מעדכן את הקבוצה ואם לא תפסו לו את הלקוחות הוא יוצא לדרך. הנהג שלוקח את הנסיעה מחויב להעביר עשרה אחוזים מרווחי הנסיעה למנהלי התחנה, כלומר – הקבוצה. בתוך הקבוצות יש כל מיני פוליטיקות, נהגים ותיקים או מסורים מקבלים קדימות על פני אחרים, ולא תמיד קל להיכנס לקבוצה.
מהצד של הלקוחות, לנוסעים קבועים יש אפשרות לפתוח חשבון מתמיד ולשלם בסוף החודש על כל הנסיעות שהם עשו, בתוספת עמלה קצת יותר גבוהה. "אם תרצה חשבונית נוכל להשיג לך", זו אמירה שנשמעת הרבה. וזה משפט מקומם במיוחד. מאיפה תשיג? מדודה שלך שיש לה עסק לבניית ציפורניים? ולמה היא מוציאה עליך קבלות, היא לא מעדיפה גם לעשות את זה בלי מע"מ ועל חשבון האזרח הפשוט? האם באמת אפשר לנהל מדינה כשלא כולם משתתפים בקופתה? הרי חלק מהכסף הזה מגיע גם אליכם, אז בחייאת, קצת כבוד. וכל זה כשעוד לא התחלנו לדבר על הביטוחים החסרים, והמקרים הלא נעימים שעשויים להיגרם חלילה.
אחת הטענות להצדקת העניין בחברה החרדית היא שהמוניות הרגילות לא מתאימות לאורח החיים שלה. הרי נהגי מוניות שאינם "היימיש" ("משלנו" בעגה החרדית), עלולים לנבל את הפה, לעשן סיגריות או להפגיש צעירים עם תרבות שלא ראוי שייחשפו אליה. או אם אישה רוצה לנסוע לבדה, איך היא תוכל לוודא שתגיע אליה דווקא נהגת אם לא תשתמש בכלי התחבורה של אנשי שלומנו? גם אם קיים קורטוב של אמת בטענות הללו, הן כמובן לא מפצות על ההשתמטות מחובת מיסים וחובות רגולטוריות אחרות. עולם המוניות הישראלי זקוק להפרטה, הקרטל הקיים כעת יקר ופוגע בנו, הלקוחות. לאדם מן המניין מונית היא פתרון תחבורה יקר בהרבה משאר אמצעי התחבורה, ובכל זאת, מונית שפועלת בצורה מחתרתית היא פשוט לא אופציה.
