הקול השפוי: טל בורשטיין עוזב את הבית

"בחודשים האחרונים של העונה התחלתי להתלבט ביני לבין עצמי האם להמשיך בתפקיד שלי במכבי תל־אביב. העומס הגדול שהייתי בו פגע בראש ובראשונה בזמן שנותר לי לבלות עם המשפחה ולבסוף החלטתי לעזוב", מסביר טל בורשטיין, כדורסלן העבר המצטיין.

בורשטיין חזר העונה לאור הזרקורים, שש שנים לאחר שפרש ממשחק פעיל, בתור עוזר המאמן השני של מכבי תל־אביב, בה שיחק 11 עונות ואף שימש כקפטן. נפגשנו בשעת בוקר מוקדמת בבית קפה קטן בצפונה של הרצליה, וכשהתיישב מולי והתחלנו לדבר, ניכר שהוא עדיין נסער מההחלטה שקיבל: "אני מרגיש הקלה מסוימת אבל זו לא הייתה החלטה קלה, כי לא ידעתי אם יהיה נכון לעזוב אחרי עונה אחת. אני עדיין ברגשות מעורבים ורק הזמן יגיד אם עשיתי נכון. בכל מקרה, זו החלטה סופית".

עד כמה הלחץ לעזוב הגיע מכיוון המשפחה?

"מדי פעם הילדים התלוננו שאני לא נמצא, אבל אשתי דנה, כמו תמיד, נשכה שפתיים, התמודדה עם כל מה שהיה צריך ופרגנה לי עד הסוף. גם עכשיו היא אמרה שזו החלטה שלי ושהיא מאחוריי ואני מאוד מעריך אותה על זה".

איך הגיבו לעזיבה במכבי?
"במכבי התאכזבו מההחלטה שלי וקיבלתי הרבה הודעות טקסט משחקנים בקבוצה, ששאלו למה אני עושה את זה. כתבו לי שאני הקול השפוי, הרגוע והמרגיע, כשכולם היו בטירוף, ושחשוב שיהיה מישהו כמוני במערכת. מכבי תל־אביב היא כמו בית בשבילי והיו שם העונה חבר'ה מדהימים שמאוד אהבתי".

השנה הסוערת של בורשטיין החלה בסוף יוני 2017, אז הודיעה מכבי תל־אביב שהוא מצטרף לצוות המקצועי ויעבוד לצד נבן ספאחיה וגיא גודס. "האמת שהפנייה ממכבי הפתיעה אותי, זה לא משהו שציפיתי לו", מודה בורשטיין, "כבר אז חששתי מעניין העומס שצפוי לי, אבל אמרתי לעצמי שאני חייב לנסות".

עבור בורשטיין זו הייתה משרה ראשונה בצוות מקצועי של קבוצה, והוא קפץ מיד למים העמוקים. "הגעתי בלי הרבה ידע, והחודשים הראשונים היו לא קלים כי הייתי צריך ללמוד המון. התפקיד המרכזי שלי היה להכין את הסקאוטינג לקראת משחקי ליגת העל, גיא גודס עזר לי במשחקים הראשונים ומשם המשכתי לבד. בסופו של דבר זו לא תורה מסיני. מאוד אהבתי את ההווי הקבוצתי, שהיה לי חסר מאוד מאז שפרשתי ממשחק ועם הזמן התחלתי גם ליהנות, התחברתי לשחקנים והרגשתי בנוח".

במה התבטא העומס הגדול של התפקיד?
"מדובר בעבודה בלתי נגמרת ותמיד יש מה לראות, מה ללמוד ועל מה לעבוד. לוח הזמנים משוגע ובלתי צפוי, משחק ליגה יכול להיות משובץ פתאום בשבת, יש שבועות עם שני משחקים ביורוליג, אימונים שנקבעים מהרגע להרגע, אתה עובד עם השחקנים שלא שיחקו ערב קודם כשאחרים נחים, וצופה בלי סוף במשחקים של היריבות. לכל זה מתלוות אינסוף נסיעות, טיסות, פגישות ועבודה מול המחשב. למדתי המון השנה ואני לא מצטער לרגע שעשיתי את זה".

זו הייתה שנת הסתגלות ראשונה עבורך, וסביר להניח שבשנה הבאה יהיה לך קל יותר. לא חבל לעזוב עכשיו?
"ברור שיש סיכוי גדול שמבחינה מקצועית הדברים ילכו חלק יותר בעונה הבאה, אבל בשורה התחתונה העבודה תהיה אותה עבודה והעומס אותו עומס אינסופי".

עד כמה שונה תפקיד המאמן מלהיות שחקן?
"יש הבדל גדול בין התפקידים. כשאתה שחקן, אתה מגיע למשחק או לאימון, עושה את שלך ואחר כך צריך לאכול טוב ולנוח. מאמן זו עבודה סביב השעון – הוא זה שבונה את המערך כולו, מחליט על הדרך, יודע מה עומד מאחוריה וצריך להעביר אותה לשחקנים עצמם. הלחץ על המאמן הרבה יותר גדול כי הוא אחראי לכול, גם אם שחקן החטיא זריקה פשוטה שהוא תמיד קולע, או ששחקן בצד השני תפס יום משוגע וקבע שיא קריירה. זה לפעמים קצת הזוי ולא הגיוני, אבל ככה זה עובד".

גם בתור עוזר מאמן שני מרגישים כזה לחץ?
"זה לא שמישהו היה בא ומאשים אותי, בפוזיציה שלי ובשנה ראשונה בתפקיד בכישלון זה או אחר, אבל באופי שלי אני אדם שלוקח אחריות, כי אם אני לא מרגיש אחראי למשהו, אני לא מרגיש מחובר. ידעתי שהדברים הם לא עליי ולא בגללי, אבל התעצבנתי לא מעט במהלך העונה. יש הרבה רגעים של תסכול כשאתה מאמן, כי בסופו של דבר אתה הרבה פחות תלוי בעצמך, וגם אם תביא את הקבוצה לסיטואציה הטובה ביותר, שחקן עשוי להחטיא והכול ילך לאיבוד".

איך מורגש הלחץ מצד המערכת, כשאתה חלק מהצוות המקצועי במכבי?
"בענף הכדורסל הניצחון הוא האנטיביוטיקה הטובה ביותר לכל חולי, וזה לא משנה מה אומרים וכמה מדברים, בטח במערכת כמו מכבי שמכוונת הכי גבוה. גודס כל הזמן אמר לנו שצריך ליהנות מכל ניצחון, כי אתה אף פעם לא יודע מתי הבא יגיע. זה עולם קשה, כי אתה חי לפי ניצחון או הפסד, וכמה שהשתדלתי להפריד בין המקצועי לאישי, הייתי לוקח הפסדים הביתה. זה פשוט תופס אותך".

איך הייתה העבודה עם נבן ספאחיה?
"היה כיף גדול לעבוד איתו. נבן נותן הרבה מקום לעוזרים שלו, גם באימונים, גם במשחקים וגם בהכנות. היינו מעלים רעיונות בפגישות בינינו והוא היה מאוד פתוח לשמוע. הוא נתן לי גב והרבה ביטחון וזה היה פשוט תענוג. לצוות שלנו, יחד עם גיא גודס, הייתה כימיה טובה וסך הכול אני חושב שעשינו עבודה לא רעה".

לפעמים על הקווים נראה היה שהוא מאבד את זה לחלוטין.
"כדורסל זה משחק מאוד אמוציונלי, ולפעמים מה שנראה לך כאיבוד שליטה מצידו, זה משהו שהוא מאוד מכוון. יש לו הרבה ניסיון ויש מהלכים שנועדו ליצור לחץ על השופטים, או ניסיון לעורר את השחקנים. יש הרבה פסיכולוגיה במקומות האלה והוא מודע לדברים היטב".

בתפקיד המרגיע

מעבר לעובדה שזו הייתה הפעם הראשונה של בורשטיין בצוות מקצועי של קבוצת כדורסל, זה גם היה מפגש ראשון שלו מול שחקנים מהצד השני של העסק. "זה היה לי מוזר מאוד בהתחלה, כי כשהייתי שחקן, אם מישהו עשה שטות לדוגמה, היינו צוחקים עליו, וכולם היו צוחקים עליי אם זה הייתי אני, זה היה חלק מההווי. כשאתה מאמן זה פתאום לא אפשרי. אבל עם הזמן למדתי איך להתנהל בתוך העולם הזה. אני מניח שאם ג'רמי פארגו, ששיחק איתי בעבר, היה מגיע בתחילת העונה זה היה הרבה יותר קשה בשבילי, למרות שהוא הגיע כשחקן מנוסה בלי אגו ולא ניסה לשחק כל מיני משחקים".

יש שחקנים אחרים שהעמידו אותך בסיטואציות כאלה העונה?
"יש לא מעט אגו בקבוצות מקצועניות, אבל כעוזר שני התפקיד שלי לא היה להיכנס בשחקנים או לצעוק עליהם, בטח לא בהתחלה, כשאני עדיין מנסה למצוא את המקום שלי. הרבה מהעשייה שלי היה קשור בלהרגיע, לקחת רגע שחקן הצידה, לתת כמה טיפים. בהמשך העונה, כשקיבלתי יותר ביטחון והשחקנים כבר קיבלו אותי, היו כמה פעמים שהייתה לי התנגשות עם שחקן, אבל זה היה לגיטימי והרגשתי שככה נכון לעשות".

מה דעתך על כך שלא היו ישראלים מובילים השנה במכבי?
"ממה שהבנתי, השחרור של כל הישראלים הוותיקים בתחילת העונה היה למטרות בנייה מחודשת ולקדם את החבר'ה הצעירים, במטרה ליצור עוגן ישראלי בכיר לשנים קדימה. תראה למשל את יובל זוסמן, ששיחק בממוצע בליגה הישראלית כמעט 14 דקות במשחק, ובסיטואציה אחרת קשה לי להאמין שזה היה קורה. לצערי, כרם משעור נכנס מתחילת העונה לסדרת פציעות חוזרות ונשנות, וכשאתה במסגרת כזו, הרכבת ממשיכה לנסוע והיה לו מאוד קשה להיכנס לקצב. זה הכי קל לבוא מהצד ולהעביר ביקורת, אבל למועדון ישנן הדרישות המקצועיות שלו וכשאתה מאמן אתה קודם כול רוצה לנצח".

בתור שחקן היית יותר אקטיבי למען השחקן הישראלי.
"אני עדיין מאוד רוצה לראות את השחקן הישראלי מצליח, אבל אני לא חושב שמכבי היא מקום לבנות שחקנים ולתת להם הזדמנויות בלי סוף. גם כשאני הגעתי למכבי פיני גרשון אמר לי בשיחה שאם אהיה טוב אשחק, ולא הבטיח לי שום דבר. אבל האמנתי בעצמי והלכתי על זה וזה הצליח לי, בזכות עבודה קשה בלי לקבל כלום במתנה. בחצי השנה הראשונה ישבתי על הספסל, ועם הזמן צברתי עוד דקה ועוד דקה ותפסתי את המקום שלי".

אתה רואה היום בשטח ישראלים שמתאימים לרמה של היורוליג?
"אני לא רואה היום לצערי שחקן ישראלי שיתאים להיות שחקן חמישייה לגיטימי ביורוליג. אני רואה כאלה שיכולים להיות מחליפים. אבל זו בעיה שהיא הרבה מעבר למכבי, וקשורה לכל פיתוח השחקנים בכדורסל הישראלי מהגילאים הצעירים".

"כשאני הגעתי למכבי פיני גרשון אמר לי בשיחה שאם אהיה טוב אשחק, ולא הבטיח לי שום דבר. אבל האמנתי בעצמי והלכתי על זה וזה הצליח לי, בזכות עבודה קשה בלי לקבל כלום במתנה. בחצי השנה הראשונה ישבתי על הספסל, ועם הזמן צברתי עוד דקה ועוד דקה ותפסתי את המקום שלי"

מחוץ לביצה

בשורה התחתונה, בזכות הזכייה באליפות סימנה מכבי תל־אביב את העונה החולפת כמוצלחת, למרות שהפסידה בגביע המדינה ולא עלתה לשלב ההצלבה ביורוליג. "ההפסד בגמר הגביע היה מכה מנטלית קשה עבורנו, שהוציאה לנו את הרוח מהמפרשים, ולדעתי גם פגע בנו בהמשך בניסיון להגיע למשחקי ההצלבה ביורוליג. זו הייתה עונה שבה הסגל והצוות המקצועי התחילו מאפס, ועם הנתונים האלה אני חושב שבסופו של דבר עשינו עונה לא רעה, למרות שלא עמדנו בכל המטרות".

איך תסביר את השינויים החדים ביכולת שהפגנתם?
"זה היה שילוב של סגל חדש, שכלל הרבה צעירים וגם שחקנים ותיקים יותר, אבל בלי ניסיון באירופה. נוריס קול לדוגמה, שהוא שחקן אדיר ועשה בשבילנו המון העונה, הגיע מה־NBA, ושם המשחק שונה לגמרי ולוקח זמן להבין את ההבדלים במשחק האירופי".

יכול להיות שלא זיהיתם בזמן את הצורך ברענון, ושג'רמי פארגו הגיע מאוחר מדי, לפחות בשביל היורוליג?
"יכול להיות שג'רמי היה צריך להגיע מוקדם יותר, אבל קשה באמת לדעת ובדיעבד כולנו גאונים. אולי אם זה היה קורה, הקבוצה לא הייתה מספיק מגובשת והקליטה שלו הייתה פחות טובה, אין לדעת".

בסופו של דבר התחברו הצהובים ברגע הנכון, שיחקו נהדר בפלייאוף והחזירו את האליפות למועדון לאחר שלוש שנים צחיחות. "בתקופה שמכבי הייתה זוכה בכל שנה הזכייה בעיקר הייתה הקלה, כי היה לנו רק מה להפסיד. כאן, אחרי שלוש שנים בלי תואר אליפות, כשלא עלו אפילו לגמר, היה הרבה מתח ולחץ, מה שהפך את השמחה בסוף לגדולה ואמיתית. היו ערבים מדהימים בפלייאוף השנה, ואני מקווה מאוד שבעתיד הקרוב יחזרו לסדרות בכל השלבים, כי זו תהיה חוויה נהדרת לכולם".

בנוסף לצוות המקצועי, חזר השנה בורשטיין לעבוד בצמוד לחברו הטוב, ניקולה וויצ'יץ', שמנהל את מכבי תל־אביב וספג בשנים האחרונות לא מעט ביקורת על השנים הרעות שעברו על הצהובים. "אם נשים רגע את החברות שלי ושל ניקולה בצד, נראה שלפעמים רק מחכים פה בארץ לתלות אנשים בכיכר העיר. יש הרבה מאוד אינטרסנטים בענף הזה, אם זה בתקשורת ואם בין אנשי המקצוע. יש הרבה דברים שניקולה עושה מאחורי הקלעים, שאני פחות מודע להם, אבל מה שבטוח שהוא משקיע את כל כולו בתפקיד, מה שגם פוגע בחיים האישיים שלו. כל הגל הזה שהיה נגדו פגע בו, אבל הוא אדם חכם עם הרבה אמביציה ואין לי ספק שהוא עושה עבודה טובה במכבי".

למדת השנה משהו חדש על מאחורי הקלעים של הכדורסל הישראלי?
"מאז ומתמיד השתדלתי מאוד לא להיות מעורב בביצה המקומית, וכל הקליקות הפנימיות של מאמנים נגד מאמנים פה, לא מעניינות אותי. בתחילת העונה היו עיתונאים שניסו כמה פעמים להוציא ממני מידע ומיד אמרתי להם, שאולי אני פוגע בעצמי, אבל זה לא אני וזה לא יקרה".

מה דעתך על הפיצול לשתי קבוצות שמכבי מכוונת אליו?
"אני לא יודע לאן זה הולך כרגע. זה מוזר לי מבחינת התפיסה, כי גדלתי על מכבי ואז הייתי חלק ממנה, אבל מבחינה מקצועית אני רואה בזה היגיון כי הם רוצים לשחק עם אותו סגל בליגה ובאירופה, בלי שום מגבלות. מכבי זו קבוצה מקצוענית, שהתקציב שלה מבוסס על מנויים וספונסרים, וכשאין הצלחות הקהל מצביע ברגליים".

כן, אבל את מי מעניין לראות קבוצה שכולה שחקנים זרים?
"אבל גם כשהיו ישראלים ולא היו הצלחות, זה לא עניין את אף אחד. בספורט, האוהדים והספונסרים רוצים לראות הצלחות, ככה זה בכל העולם".

"נראה שלפעמים רק מחכים פה בארץ לתלות אנשים בכיכר העיר. יש הרבה מאוד אינטרסנטים בענף הזה, אם זה בתקשורת ואם בין אנשי המקצוע. יש הרבה דברים שניקולה עושה מאחורי הקלעים, שאני פחות מודע להם, אבל בטוח שהוא משקיע את כל כולו בתפקיד, מה שגם פוגע בחיים האישיים שלו"

אני, רובוט

טל בורשטיין בן ה־38 גדל במחלקת הנוער של בני הרצליה, ועלה לקבוצת הבוגרים ב־1997. שלוש שנים לאחר מכן עבר למכבי תל־אביב, שם כאמור שיחק 11 עונות בשתי קדנציות שונות, במהלכן זכה ב־22 תארים, ביניהם שלושה גביעי אירופה, 10 אליפויות, 8 גביעי מדינה ואליפות הליגה האדריאטית. הוא קלע במכבי מעל ל־3,200 נקודות ובעונה האחרונה שלו במועדון שימש גם בתור הקפטן. בין שתי הקדנציות בצהוב, נסע לשנה לספרד, שם עשה חיל במדי פואנלברדה, מהליגה הבכירה.

"מאוד נהניתי לשחק בספרד, זו תרבות אחרת שמסתכלת שונה על הדברים. רצו שאשאר שם והיו לי הצעות משתי קבוצות אחרות, אבל קיבלתי הצעה טובה לשלוש שנים ממכבי, ושוב השיקול המשפחתי גבר. היינו עם שתי בנות קטנות, ובגיל 30 להתחיל במסע אירופי מקבוצה לקבוצה, פחות התאים אז".

למעשה, כבר כשהיה בן 26, בעונת 2005/6. קיבלה הקריירה של בורשטיין תפנית מצערת, לאחר שקרע את גיד האכילס, במהלך משחק האליפות מול הפועל ירושלים. "זה קרה 12 דקות לפני סיום העונה ולסוף החוזה, כשיש לי הצעה מדהימה לשלוש שנים להיות זר בכיר בליגה הספרדית. רגע לפני שיא הקריירה שלי, שכיוונתי אליו ועבדתי כל כך קשה בשבילו. וברגע אחד הכול השתנה", הוא נזכר, "אבל אני בנאדם פרקטי, פחות רוחני, וכבר יום אחרי הייתי בניתוח והתחלתי בתהליך שיקום".

בורשטיין אמנם חזר למגרשים, אבל בעיות הבריאות המשיכו ללוות אותו גם בהמשך, עד שבסוף עונת 2011/12 נאלץ להודיע על פרישה בגיל 32. "הרופא שלי אמר שאם אני לא רוצה להגיע למצב של החלפת מפרק וכיסא גלגלים עוד לפני גיל 40, אני חייב לעזוב באופן מיידי. זה היה שוק גדול עבורי, אבל העובדה שהצלחתי למשוך עוד שש שנים את הקריירה, הקלה עליי את עיכול הפרישה מאוחר יותר. היו רגעים שמאוד קינאתי בשחקנים שלנו השנה והייתי רוצה לשחק גם היום, אבל לצערי זה כבר בלתי אפשרי".

אתה חושב שמשהו מבחינת ההתנהלות שלך או העומס הגדול במסגרות השונות שהיית בהן, גרם לפציעות המוקדמות?
"ההתנהלות שלי בקריירה הייתה טובה, בעיקר בזכות אבא שלי, שכיוון אותי למקומות הנכונים, אבל אין ספק שאם מגיל צעיר הייתי עובד עם מאמן אישי באופן צמוד, ולוקח את כל הידע הטכנולוגי שקיים היום, יכול להיות שדברים היו נראים אחרת. לאורך השנים עשיתי הכול לפי הספר מבחינת תזונה ואורח חיים ותמיד עבדתי קשה. יכול להיות שהעובדה שאף פעם לא היה קיץ פנוי בגלל הנבחרת פגע בי, כי לא היה לי זמן להתאושש פיזית ומנטלית, בנוסף לזמן עבודה לפיתוח אלמנטים חדשים במשחק שלי".

איך הבריאות שלך כיום?
"הגוף שלי עדיין מפורק למדי ואני סובל מהרבה כאבים, בעיקר בגלל הבעיה במפרק הירך, אבל לאחרונה חזרתי לעבוד בחדר כושר למטרות תחזוקה".

במבט לאחור, איך אתה מרגיש כיום בנוגע לקריירת המשחק שלך?
"אני מאוד שלם עם הקריירה שעשיתי. הייתי נאמן לדרך שלי וגם אם לא הייתי הכוכב הכי גדול והכי נוצץ, בכל המקומות שהייתי כמעט תמיד ניצחו, וזה הדבר שהיה החשוב ביותר בשבילי. דוחה אותי מה שקורה היום בספורט, עם קידוש האינדיבידואל, שמוציא בעיניי את כל מה שיפה בספורט הקבוצתי. נמאס לי לשמוע ויכוחים מטופשים, כמו מי השחקן הכי גדול שהיה, ג'ורדן או לברון, וזה לא הכדורסל שאני אוהב".

מיד לאחר שהודיע על פרישה נעלם בורשטיין לחלוטין מאור הזרקורים. "אחרי שפרשתי התנתקתי לחלוטין מכדורסל במשך כמה שנים, אפילו ברמה של לראות משחקים. כנראה שהייתי צריך את זה כדי להמשיך הלאה. בשנה הראשונה לקחתי חופש מוחלט והייתי בעיקר עם אשתי והילדים, ובהמשך נכנסתי להשקעות נדל"ן בגרמניה. בשנתיים האחרונות זה התחיל שוב לדגדג לי, אימנתי חבר'ה צעירים, עלו לי מחשבות לעסוק בזה יותר ואז הגיעה ההצעה ממכבי".

אז מה תעשה עכשיו, עוד לא משעמם לך?
"עדיין לא, כי עד עכשיו הייתי טרוד במחשבה אם להמשיך. לא עזבתי לגמרי את עולם הכדורסל ולא נטשתי את עולם האימון, ואני בהתלבטות גדולה כרגע מה לעשות הלאה. במכבי מצאתי העונה את המאמן שבי וכל הצעה שאקבל, אשקול ברצינות".

מה דעתך על רמת הכדורסל בישראל כיום?
"אני קצת ברגשות מעורבים לגבי זה. כי מצד אחד הייתה עונה טובה, וקבוצות כמו חולון, אשדוד, ירושלים, גליל־גלבוע והפועל תל־אביב, שיחקו לפרקים כדורסל מאוד יפה. הייתה ליגה מעניינת, היו זרים טובים, וישראלים כמו עמית שמחון, נמרוד לוי, אדם אריאל וחואקין שוכמן נתנו עונה מאוד יפה. ועדיין, הייתי רוצה לראות רמה כללית גבוהה יותר בליגה שלנו, שישחקו מהר ואגרסיבי יותר, במקום כל מיני המצאות שעושים כאן. אני פחות רוצה להיכנס למקומות פחות מחמיאים על מה שקורה אצלנו, אבל יש גם כאלה".

בתקופה שלך הרמה הייתה גבוהה יותר?
"קשה לי להשוות בין התקופה שלי לעכשיו, בטח בשנים הגדולות שלנו. בשלב מסוים של העונה, כשכבר נוצרה אווירה טובה בתוך הקבוצה, ניקולה ואני צחקנו על השחקנים, שהקבוצה שלנו הייתה מפרקת אותם. לא היה להם סיכוי נגדנו".

מה דעתך על החוק הרוסי, ועל המאבק של הישראלים לקראת סיום העונה?
"אני אוהד של הנבחרת ושל השחקן הישראלי ועל זה גדלתי, וחשוב לי שישמרו על המקום של השחקן הישראלי בליגה. אני לא רוצה לראות רק קבוצות של זרים, שהרבה פעמים מוחתמים בשל שיקולי מס ופחות בגלל היכולת שלהם. מצד שני, אני רוצה לראות את הישראלים מרוויחים את הדקות שלהם וצריך למצוא איזון בריא ונכון יותר לכולם ושמי שטוב שישחק. החוק הרוסי מוציא את כל העניין המקצועי מאיזון. אם מישהו בבעיית עבירות לדוגמה, אז לפעמים צריך להחליף שלושה שחקנים בגלל זה, בלי קשר לכלום".

"הייתי רוצה לראות רמה כללית גבוהה יותר בליגה שלנו, שישחקו מהר ואגרסיבי יותר, במקום כל מיני המצאות שעושים כאן. אני פחות רוצה להיכנס למקומות פחות מחמיאים על מה שקורה אצלנו, אבל יש גם כאלה"

לאורך הקריירה היה כאמור בורשטיין גם חלק בלתי נפרד מנבחרות ישראל, כולל הבוגרת כמובן, שבה רשם 113 הופעות, קלע 1,158 נקודות והיה קפטן בשתי תקופות שונות. "מה שקורה עכשיו בנבחרת הבוגרת לא מספיק טוב בעיניי. יכול להיות שזה עניין של זמן וסבלנות, כי יש סוג של חילופי דורות עכשיו ויש הרבה צעירים בשטח עם פוטנציאל גבוה. חשוב שהם ישחקו במפעלים האירופיים וימשיכו להתפתח".

איך הייתה חוויית המונדיאל עבורך?
"כדורגל פחות מעניין אותי ואני יותר צופה חברתי, שנפגש עם חברים ועל הדרך צופה במשחק".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בין ארבע לחמש. עשיתי רוב החיים דברים שאהבתי והצלחתי בהם. המשפחה שלי בריאה והחיים שלי סך הכול טובים. יש לי נטייה להסתכל על דברים בפרופורציה מרגיזה לפעמים, וזה משהו שעזר לי בקריירה וגם בתפקיד עכשיו במכבי. אשתי משתגעת ממני לפעמים, כי מצד אחד אני יכול להיות מאוד אמוציונלי בדברים מסוימים, אבל מהר מאוד אני יודע לנתק את עצמי עד לרמה של אדישות. גם בקרב גברים אני נחשב לסוג של רובוט".