אמש נרשמה היסטוריה בספורט הישראלי: היורו־באסקט, אליפות אירופה לנשים בכדורסל, יצאה לדרך בפעם הראשונה בהיכל הספורט ביד אליהו בתל־אביב. ישראל מארחת שני בתים מוקדמים של האליפות, ובמקביל המארחת השותפה, סלובניה, מארחת שני בתים נוספים. גם שלבי ההכרעה בין הנבחרות שיעפילו לרבע הגמר יתקיימו שם. ישראל משתתפת במעמד היוקרתי לראשונה מאז 2011, וזכתה בכרטיס בזכות אירוח הטורניר. לקראת המשימה מונה שרון דרוקר לתפקיד מאמן הנבחרת, והוא עובד לראשונה עם קבוצת נשים. הסגל שנבנה חדש ומרענן, ובנוי ברובו משחקניות העתיד של הענף, דוגמת האחיות ירדן וליאור גרזון, שעושות חיל במכללות בארצות הברית, וקפטנית הנבחרת, עדן רוטברג. חידוש נוסף בסגל הנבחרת: ג'ני סימס, כדורסלנית אפרו־אמריקנית בת 29, שבשש השנים האחרונות משחקת גם בליגה הישראלית וגם ב־WNBA, ליגת הכדורסל הטובה בעולם.
"הרגשתי בת־מזל כשהציעו לי להצטרף לנבחרת ומיד החלטתי להיענות לאתגר, אף שזאת הקרבה גדולה מבחינתי", אומרת סימס. "ההצטרפות לנבחרת קיצרה את חופשת הקיץ שלי, ואני רחוקה שוב מהמשפחה שלי, וכרגע לא יכולה להתרכז במציאת קבוצת חדשה ב־WNBA. אבל זו משימה שלקחתי על עצמי, ועם הקושי מגיעה גם הברכה ואני מרגישה שזה משהו שנכון בשבילי. אוהבים אותי כאן מאוד והתחושה טובה, ואני גם שמחה שאמא שלי תגיע לארץ להיות איתי בזמן הטורניר".
"מלבד לקרוא עליכם בתנ"ך, מעולם לא שמעתי ולא הכרתי שום דבר בנוגע לישראל. כשהציעו לי להגיע בפעם הראשונה לא ידעתי למה לצפות"
בשבועות האחרונים השתתפה סימס בהכנות הקדחתניות לאליפות, ובהן גם כמה משחקי אימון, חלקם באירופה: "התאמנו לראשונה בסגל מלא, והיינו בתהליך למידה והיכרות. אני חושבת שמשחקי האימון עזרו לנו. עבדנו הכי קשה שאפשר ואנחנו מגיעות לטורניר במצב הטוב ביותר. כשאת מקצוענית את עוברת בין קבוצות, משחקת עם שחקניות שונות, ואנחנו יודעות לעשות את ההתאמות".
ישראל פתחה את ההופעות שלה במשחק מול בלגיה אמש, שהסתיים לאחר סגירת הגיליון. היום ב־15:00 היא תפגוש את איטליה וביום ראשון תסיים את השלב המוקדם במשחק ב־18:00 מול צ'כיה. הנבחרת שתסיים ראשונה בבית הישראלי תעפיל אוטומטית לשלב רבע הגמר; האחרונה תודח; ושתי הנבחרות שיסיימו במקומות השני והשלישי ישחקו בהצלבה נגד יריבותיהן בבית המקביל.
"המפגש עם המאמן זיו ארז היה נקודת מפנה בקריירה שלי. הוא איש מקצוע מהרמה הגבוהה ביותר, וגם אדם שבאמת אכפת לו ממך, על המגרש ומחוצה לו"
"אליפות אירופה צפויה להיות אתגר קשה", מודה סימס, "אבל אני מאמינה שנצליח לפחות להעפיל לרבע הגמר בסלובניה. זו הפעם הראשונה שהנבחרת במעמד הזה אחרי הרבה זמן, ואין לנו מה להפסיד אלא רק להרוויח".
לסימס אין שורשים ישראליים. באזרחות היא זכתה בזכות מאמצים רבים מצד איגוד הכדורסל במטרה לחזק את נבחרת הנשים ולקדם את הענף כולו – מאמצים שנפלו על אוזן קשבת בלשכת איילת שקד, שרת הפנים לשעבר, שהחליטה להיענות לבקשה כשכיהנה בתפקיד. "אנחנו מודים מאוד לשקד ולכל מי שתרם למהלך הזה, בהבנה שהוא יתרום לפיתוחו ולקידומו כדורסל הנשים בישראל", אומר מאמן הקבוצה שרון דרוקר. "סימס משחקת בארץ כבר שנים, מכירה היטב את המקום ואת השחקניות האחרות בסגל, והיא טיפוס מאוד נוח, כיף לעבוד איתה. יש לה מוטיבציה גדולה להיות חלק מהפרויקט הזה.
"כשראיתי אותה משחקת בראשון־לציון ברמה גבוהה כל כך, ונותנת כל כך הרבה לקבוצה שלה בארבע עמדות שונות על המגרש, חשבתי שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים לנבחרת ישראל לקראת אליפות אירופה, ובתקווה גם לשנים רבות קדימה".
ג'ני סימס נולדה וגדלה במרילנד שבארה"ב. "מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי שונה משאר הילדים סביבי, ילדה שהאנשים סביבה התקשו להבין. זה משהו שמתבטא גם היום, בעיקר בהבדל הגדול בין מי שאני על המגרש ומחוצה לו. אני אדם שתמיד יביע אהבה וירצה את מה שטוב לאחרים. בתור ילדה רקדתי בלט, עשיתי התעמלות אמנותית, שיחקתי סופטבול (גרסה קלה יותר של בייסבול, ד"מ) ובגיל 12, מכיוון שאחותי הגדולה טשה שיחקה כדורסל, התחלתי גם אני.
"אחותי הפסיקה לשחק בשלב מסוים והיום היא עובדת בתור אחות, אבל צריך לתת לה קרדיט גדול לאופן התפתחותי כשחקנית ולמי שאני היום, כי בגיל צעיר היא תמיד ניצחה אותי. הייתי חוזרת הביתה אחרי משחקים מולה, מדממת עם שריטות וסימנים כחולים, ואמא שלי הייתה אומרת לי שאני צריכה להפסיק לשחק איתה – אבל זה מה שהפך אותי לקשוחה. היא אחות מדהימה, אני מדברת איתה בכל יום והיא מאוד תומכת ומפרגנת".
הקבוצה הראשונה שסימס הייתה חברה בה הייתה קבוצת ילדות ששמה "ליידי מג'יק". "בהתחלה ממש לא שיחקתי טוב, היו לי כפות רגליים גדולות ונפלתי כל הזמן, אבל במקביל המאמנת אמרה כל הזמן שאהפוך לשחקנית טובה, אז המשכתי להתאמן. אבא שלי שיחק כדורסל במכללת וירג'יניה, ובשלב מסוים שאל אותי אם אני אוהבת כדורסל ורוצה לשחק. כשאמרתי כן הוא נכנס לתמונה באופן דומיננטי. בכל בוקר קמנו בשש והתחלנו בסדרת אימונים קשוחה. הוא היה תובעני מאוד ובמשך שנים עבדנו יחד מאוד קשה".
במקביל לאימונים עם אביה שיחקה סימס בקבוצות שונות באזור מגוריה, בעיקר בליגות קיץ בתקופת הפגרה מבית הספר. היא הצטרפה לתיכון פרטי ושם החלה בפעם הראשונה לשחק ולהתאמן באופן מסודר, כחלק מקבוצת הכדורסל. "זה היה תיכון קטן עם מעט נשים, אז קיבלתי מלגה לשחק בשני ענפי ספורט שונים, ובסוף שיחקתי כדורעף, סופטבול וכדורסל, שהפך ליותר ויותר רציני. היכולת הטובה שהפגנתי הובילה להצעה למלגה מלאה מקולג' בווירג'יניה, אבל המעבר לשם היה קשה. סבלתי מהלם תרבות, התגעגעתי מאוד לבית ולמשפחה, לא היה לי חיבור טוב למקום ופשוט הייתי אומללה".
החוויה הקשה הובילה אותה לעבור לקולג' אחר בווירג'יניה, אולד דומיניון, מהלך שדרש שנת צינון מחוץ למגרש בשל חוקי המכללות. במהלך השנה הזאת היא חזרה גם להתאמן עם אביה. "המעבר לקולג' החדש עשה לי טוב, בעיקר בזכות מאמנת ששמה קארן בארפוט, שמאוד האמינה בי, קיבלה אותי בצורה חמה, עזרה לי לגלות מי אני, ואפשרה לי לעשות צעד קדימה מבחינה מקצועית. בנוסף, הכרתי טוב יותר את האזור מהתקופה שלי בליגות הקיץ. היו לי קרובי משפחה בסביבה, וסבא וסבתא שלי נהגו שלוש שעות לכל כיוון, בכל משחק, כדי לראות אותי, מה ששימח אותי מאוד. בארפוט הייתה דמות אם לנו השחקניות והפכנו למשפחה אחת גדולה".
סימס הייתה אחת הקלעות הבכירות במכללות בארצות הברית בשלוש שנותיה באולד דומיניון. היא הגיעה לשיאה בעונה השלישית, והשיגה נתונים שהציבו אותה כקלעית השנייה בטיבה במדינה כולה וזיכתה אותם בכמה תארים אישיים. היכולת הזו הובילה את קבוצת וושינגטון מליגת ה־WNBA לבחור בסיבוב השני בדראפט 2017, ובמקום ה־18 הכללי. היא שוחררה מהקבוצה אחרי עשרה משחקים, וחתמה מיד באינדיאנה לתקופה של כמה חודשים. מאז הופיעה בליגה במדי פניקס. זו החתימה אותה בעונה שעברה, אך שחררה אותה לאחרונה לקראת העונה הבאה. "המעבר ל־WNBA היה קשה. זו ליגת עילית, ברמה שונה לחלוטין של כדורסל. בכל שנה זוכות לשחק בה רק 143 שחקניות מכל העולם, וזו זכות גדולה להיות שם. אני שמחה שהצלחתי לאורך השנים להשתלב שם היטב, להביא את האיכויות שלי למגרש, וללמוד דברים נוספים שעזרו לי להשתפר".
כמה היה מאכזב שחתכו אותך לאחרונה מהסגל?
"זה תמיד מאכזב אבל קיבלתי את זה, בטח כשאני יודעת שיש לי עבודה לעונה הבאה ומשימה שאני צריכה לעמוד בה. למרות שהיה נהדר להתאמן גם עכשיו בסביבת כדורסל איכותית כזו, עם כל כך הרבה כדורסלניות מוכשרות".
מה הסיכוי שתמצאי שם קבוצה חדשה בקרוב?
"בכנות, קשה לי לדעת מה צפוי לקרות ואם אמצא קבוצה לעונה הקרובה. אין הרבה שאני יכולה לעשות כרגע, אז אקבל את מה שיקרה. אם קבוצה תבחר בי זה יהיה נהדר ואם לא אז יקרו דברים אחרים. ברור לי שזאת עונה שונה מבחינתי, כי ביוני השנה אני עם הנבחרת ולא יכולה להיות שם באימוני טרום־העונה".
למה לדעתך ליגת הנשים לא מצליחה לצבור פופולריות?
"הכסף מנהל את הכול וכרגע הליגה לא מרוויחה מספיק. גם אין תקציבים לשווק אותה באופן אינטנסיבי יותר. בנוסף אני חושבת שחסרות בליגה שחקניות מרחבי העולם, מה שיגדיל את החשיפה ואת הפופולריות שלה בעוד מדינות".
במקביל לתקופות הקצרות ב־WNBA ולעונה אחת בספרד, את רוב הקריירה שלה העבירה סימס בישראל. היא הגיעה אלינו לראשונה ב־2017, כשחתמה באליצור רמלה, ואז שוחררה כעבור כמה חודשים לטובת הפועל פתח־תקווה. רמלה, שזכתה באליפות לאחרונה, החתימה את סימס לקראת העונה הבאה, בסוג של סגירת מעגל. "בשנה הראשונה שלי ברמלה לא עשיתי שום דבר לא נכון", מסבירה סימס, "פשוט הדינמיקה בקבוצה הובילה לכך שהעבירו אותי לפתח־תקווה באמצע העונה. לאורך השנים שיחקתי הרבה נגד רמלה וניצחתי עם קבוצות שאיש לא האמין שיצליחו. אני חושבת שלקח להם קצת זמן להבין את האיכויות שלי כשחקנית. מבחינתי זה בסדר גמור".
בעונת 2018/9 שיחקה סימס בבני־יהודה, אבל את הפריצה הגדולה בארץ רשמה שנתיים לאחר מכן דווקא בראשון־לציון הצנועה, שהיא הובילה לזכייה היסטורית בגביע המדינה ולגמר הפלייאוף, בעודה מציגה נתונים מרשימים של 33.1 נקודות למשחק וזוכה בתואר שחקנית העונה.
"המפגש עם המאמן זיו ארז בראשון־לציון היה נקודת מפנה בקריירה שלי. הוא איש מקצוע ברמה הגבוהה ביותר, וגם אדם שבאמת אכפת לו ממך, על המגרש ומחוצה לו. הוא האמין בי, דחף אותי להתקדם, ואף שזה לא היה קל – הפך אותי לשחקנית שאני היום. הוא שיפר כל אלמנט במשחק שלי, וגם כששיחקתי טוב הוא היה אומר לי שאני יכולה יותר וגרם לי לעלות למגרש ולשחק אפילו טוב יותר. הייתה אז סביבי קבוצה של שחקניות צעירות מאוד, שרצו ללמוד ולעבוד, וזו זכורה לי כתקופה מאתגרת וטובה".
אם הייתי אומר לך לפני עשור שישראל תהיה מרכז הקריירה שלך, היית מאמינה?
"אני מניחה שהייתי מסתכלת עליך כאילו השתגעת, אבל אני אדם שמאמין שהכול קורה מסיבה טובה, שא־לוהים בירך אותי ושאני בת מזל לקבל הזדמנות להיות כל כך הרבה שנים בישראל ולשחק כאן. מלבד קריאה עליכם בתנ"ך, מעולם לא שמעתי על ישראל כשהציעו לי להגיע בפעם הראשונה. לא הייתי מודאגת אבל זו עדיין הייתה הפעם הראשונה שיצאתי מארצות הברית ושטסתי טיסה כל כך ארוכה, ולא ידעתי למה לצפות".
איך זכורה לך ההתאקלמות בישראל?
"בתקופה הראשונה שלי פה לא הכרתי את התרבות וחשבתי שישראלים הם פשוט חצופים. אנשים נתקלו בי בלי לומר סליחה, עקפו אותי בתור בסופרמרקט. מעולם לא שמעתי כל כך הרבה צפירות של מכוניות בכביש. אנשים ענו לשיחה בסלולר בזמן שדיברתי איתם, ופשוט לא הבנתי למה זה קורה. היום אני כבר מבינה שזו חלק מההתנהלות כאן, אני רגילה, והאמת שגם אני כבר מתנהגת כך כשצריך. הסברתי עכשיו לאמא שלי מה מצפה לה ושלא תיקח את זה באופן לא נכון, כי זה לא מרוע, ככה זה פשוט מתנהל".
נשארת איתנו גם בימי מלחמה.
"אני לא רגילה למלחמות או לטילים אבל באמת מעולם לא הרגשתי בטוחה כפי שאני מרגישה בישראל. לצערי יש מלחמות בכל מקום בעולם, ישראל היא מדינה קטנה אז אתה מרגיש או רואה את זה יותר כשזה קורה, והמדינה צריכה להגן על עצמה ועל התושבים שלה. אני נהנית כאן מאוד, אוהבת את האנשים, שרוצים רק טוב בשבילך, ומרגישה רצויה ושאוהבים אותי. אני נהנית ממזג האוויר ומתחברת מאוד לאווירה המשפחתית אצלכם".
מה דעתך על הכדורסל הישראלי?
"אני חושבת שכדורסל הנשים בישראל משתפר, וככל שיגיעו לכאן יותר ידע ויותר מקצועיות, אז הדברים ימשיכו לגדול. הרבה ישראליות טובות פרשו בשנים האחרונות, זאת תקופת מעבר. אני חושבת שאם הכדורסלניות הישראליות הבולטות יבחרו לשחק כאן ולא באירופה, זה יעזור לליגה להשתפר. אבל אני מבינה את הרצון שלהן להתקדם ולהתפתח למקומות חדשים".
איך נראה יום פנוי שלך?
"אני אוהבת ללכת לחוף הים, לבלות עם חברים, לאכול משהו טוב ולהיות רחוקה מהטלפון שלי. אני מכירה פה כבר המון אנשים, אוהבת את השבת ומוזמנת באופן קבוע לארוחות שישי. אני גם אוהבת לבלות עם החברים הישראלים שלי בבתי קפה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה את?
"אני בחמש, במאה אחוז, כי אני תמיד שמחה. בסופו של דבר, לא משנה מה קרה באותו היום, הוא יסתיים ואז יגיע יום נוסף, שבו אנסה שוב להיות הכי טובה שאני יכולה. אני שמחה מהאופן שבו התפתחתי כבנאדם, עם האמונה שלי, עם היכולת להיות אדם טוב, ובכל יום מנסה להשתפר, להיות נוכחת. אני מאוד שמחה מהחיים שלי".
