01 זיכרון ילדות תרבותי. אבא שלי, אברהם דשא פשנל, היה מביא כל מיני מופעים לארץ. פעם אחת הוא הביא להיכל התרבות את הבלט המלכותי של לונדון. הייתי אז בת שש וחלמתי להיות רקדנית. כשאבא שלי לקח אותי לביקור מאחורי הקלעים כמעט התעלפתי. ואני זוכרת את עצמי חוזרת הביתה ומשחזרת מול המראה את פוזות הסבל של ג'יזל ואגם הברבורים. עד היום אני מעריצה רקדנים ומאוד אוהבת מחול, לכן כנראה אני נמשכת לתיאטרון פיזי ללא מילים.
02 ספר שקראת פעמיים. "תיאטרון התנועה" מאת ז'ק לקוק, המורה הדגול לתיאטרון פיזי שלימד אותי בבית הספר שלו בפריז. אני קוראת בספר הזה שוב ושוב כדי להיזכר איזה תיאטרון אני אוהבת ורוצה לעשות – תיאטרון פיזי ובעל משמעות.
03 דמות שמעניקה לך השראה. אמא שלי, ניצה. היא קוראת שלושה ספרים בבת אחת, היא מלאת אנרגיה וסקרנות, ויש לה סטייל שאני רק יכולה לחלום עליו.
04 יוצר אהוב עליי במיוחד. צ'רלי צ'פלין. אני יכולה לצפות בסרט "זמנים מודרניים" בלופ אינסופי ותמיד לגלות בו דברים חדשים. בעיניי הוא היה ויישאר הגדול מכולם.
05 עם מי הייתי רוצה לשבת לכוס קפה. אשמח לשתות תה עם אמא של אבא שלי, סבתא עדינה. היא נפטרה כשהייתי קטנה ויש לי כל כך הרבה שאלות לשאול את האישה האומללה והערירית הזאת שדיברה רק יידיש וגידלה את אבא שלי בעוני ובמסירות. הייתי רוצה לעשות הצגה על החיים שלה.
06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. הייתי מתחלפת לערב אחד עם השחקנית הראשית בהצגה: לא שיחקתי הרבה שנים ולפעמים קצת מתחשק לי.
07 מה מצחיק אותך. שלטים מצחיקים בהפגנות בסגנון של שושקה (זאב אנגלמאיר): "שני דברים שאני אוהבת במיוחד: אמבטיה ודמוקרטיה".
08 מהו המאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. קומפוט. בעיקר כזה כמו שסבתא שלי אהובה הייתה מכינה, עם תפוחים ופירות יבשים לרוב. כשאני אוכלת קומפוט אני מיד חוזרת להיות ילדה קטנה בבית של סבא וסבתא ברחוב גליצנשטיין.
09 עם מה את נרדמת. בזמן האחרון קשה לי להירדם. יותר מדי מחשבות על העתיד, על המדינה שלנו, על בינה מלאכותית, על ההצגה שלנו. אני לא נרדמת לפני שתיים בלילה מרוב מחשבות.
