השבוע נחת סוף־סוף "אנטמן והצרעה: קוונטומאניה", הסרט שפותח את "שלב חמש" של יקום הקולנוע המארוולי ומנסה להחזיר אותו למסלולו. ומהי הדרך הכי טובה לתפוס אזימוט ברור? להציג לנו, בשעה טובה ומוצלחת, את נבל־העל החדש של הזיכיון. בהחלט התפתחות משמחת. רק חבל שזה פחות או יותר הדבר החיובי היחידי שניתן לזקוף לזכות הסרט.
מה עושים גיבורים לאחר ניצחון בקרב הגדול? נראה שסקוט לאנג (פול ראד), הגיבור הכי ממש־נקלעתי־לכאן־במקרה־כי־ברור־שאני־לא־באמת־גיבור, דווקא נהנה מהחופש והתהילה. אלא שבתו קאסי הפכה לפעילה חברתית והיא תצטרך להזכיר לאביה שתמיד קיים אי־צדק שראוי להילחם נגדו. הפעם הוא יימצא בתוך היקום הקוונטי המזערי, שכבר קיבלנו ממנו טעימות בסרטים הקודמים. כשקאסי בונה משדר מיוחד לחקר אותו יקום, מישהו שומע את האות שהיא שולחת ומושך לתוכו את כל בני המשפחה – סקוט והופ, הלא הם אנטמן והצרעה, קאסי, והוריה של הופ, האנק וג'אנט (מייקל דאגלס ומישל פייפר המבוזבזים).
כעת, נכיר לראשונה לעומק את היקום הקוונטי וכמובן נפגוש את קאנג הכובש, הנבל שהולך להעסיק את הנוקמים בשנים הקרובות. לקוונטומאניה היו כל נתוני הפתיחה להיות אחלה סרט. מסגרת של דרמה משפחתית שתפורה היטב למידות גיבורה החביב והנגיש, עולם חדש ומסקרן מלא בפוטנציאל ליצירתיות וכאמור, נבל חדש ועוצמתי שיציב סיכון אמיתי. אלא שהכול יצא מפוספס. ראשית, המסע האישי של סקוט להבין את בתו ולמצוא בעזרתה שוב את הגיבור שבתוכו אינו מביא אותו לשום תובנה חדשה. מדובר בדיוק באותה תמה שהכרנו כבר בסרטים הקודמים. גם היקום הקוונטי מאכזב, ומה שמתחיל כמו מסע לעולם בדיוני מסקרן בניחוח ז'ול ורן שמחזיר אותנו לכל אותם סרטי הרפתקאות מקסימים שדיסני הפיקו בשנות החמישים עד השבעים, מתדרדר מהר מאוד לעוד שבלונת אופרת חלל בסגנון "שומרי הגלקסיה" ו"מלחמת הכוכבים".
כן, שוב אותם עיצובים גנריים של חייזרים דמויי אדם, מפלצות, עולם תחתון ואיך אפשר ללא סצנת הבר הגלקטי הבלתי נלאית. תכלס, הסרט הזה כנראה קרוב יותר לזיכיון מלחמת הכוכבים מאשר למארוול כשבמרכזו מלחמת חופש שנראית אחד לאחד כמו המאבק בין המורדים לדארת' ויידר וצבא חיילי סער. אפילו "שיגעון בחלל", הפרודיה של מל ברוקס על מלחמת הכוכבים, מותירה כאן חותם משונה בדמות אחד מעוזריו של קאנג.
ובאשר לקאנג עצמו, ברוך הבא. היקום הקולנועי בהחלט זקוק לנבל תורן רציני. אלא שהסרט קצת כושל בעיצוב דמותו. מצד אחד, בליל הפרטים שאנו מקבלים על אודותיו כמו גם טעימה מיכולותיו אינם מספיקים כדי להבין את כוחו ומה מניע אותו. ומצד שני, המידע החסר אינו יוצר את אותה הילת מסתורין מעוררת אימה שבנתה את תאנוס כאיום כה מפחיד במהלך השלבים הראשונים. נקווה מאוד שהסרטים הבאים יטפלו בקאנג באופן משכנע יותר.
אז היכן כל זה משאיר אותנו? מאוכזבים. כי אומנם קוונטומאניה הוא בהחלט צעד נכון ונדרש ליקום המארוולי, אבל זהו צעד צולע ומהוסס.
אנטמן והצרעה: קוונטומאניה ארה"ב 2023, בימוי: פייטון ריד, 125 דק'
