פצפונת ואנטון, 35 במאי / אריך קסטנר
בבית ילדותי היה לנו ספר מרוט של פצפונת ואנטון מאת אריך קסטנר, ושם למדתי שמיגרנה היא "צלחית". אהבתי את הסיפור על פצפונת, חברת האמת של אנטון שנלחמת למענו. קראתי בעניין את ההערות שבין הפרקים, שבהן קסטנר פונה לקהל קוראיו ללא שמץ התיילדות ודן בדמויות ובהתנהגותן. בעקבות ספר זה קראתי גם את 35 במאי שלו – ספר מלא דמיון וחן, עם סוס על גלגיליות ששמו נֶגְרוֹ קַבָּלו, מדרכות נעות, מכונית שמסיעה גברת לפי הוראה קולית שלה, הילדה פטרוסיליה המשובצת שחור־לבן, וקו משווה בוהק ומוחשי שמצחצחים אותו לבל יחליד. איוריו של ולטר טריאר היו חלק בלתי נפרד מחוויית הקריאה.
המשמנאים והמרזנאים / אנדרה מורואה
אחרי שאורי וגידי גוב שידרו יחד בחיבה רבה ובהומור במילה האחרונה בגל"צ, הכנו יחד עם ענת ז"ל פיילוט לתוכנית אירוח של שניהם ב"רשת", שלא הגיע לכלל שידור. מה שכן יצא מזה היה המשמנאים והמרזנאים, ספר ילדים שהתברר שיש לגידי וגם אורי אהב, אך אזל מהחנויות. גידי כתב בהקדשה "עכשיו הספר שייך לאורי, מיכל והילדים, באהבה". בעיניי זה מסמל את החיבור המיוחד ומחמם הלב שיצר המפגש הבלתי אמצעי בין שדרני התוכנית, מעבר לכל חילוקי הדעות.
שביל קליפות התפוזים/ נחום גוטמן
על הספרים שנחום גוטמן כתב ואייר נסוך חן מיוחד. אהבתי לקרוא על תל־אביב בימיה הראשונים, והשקעתי שעות ארוכות לעיון באיוריו המחויכים, עם ההסברים בכתב ידו המלווים בחיצים. האיור האהוב עליי במיוחד הוא של מסעודה האחות מיפו, והקבקב שהשליכה לעברו. לאחרונה השתתפתי במפגש שרבוט בשיתוף עם מוזיאון נחום גוטמן, ונדמה לי שמצאתי את הקבקב האבוד ההוא, בנווה־צדק.
הצעה לספר
ארבע חוברות מהמיזם שאורי התחיל לקיים בכנסת ובבתי הספר, עם קטעי הקריאה שבחרו הח"כים לטקסים. אורי ראה בכך דרך לחבר בין העם לכנסת על ידי תרבות, ושמר את החוברות במדף יחד עם הספרים שכתב. החודש אני מתארחת בבתי ספר, אחרי שבחמ"ד קיבלו את הצעתי לחדש את המיזם אצלם, זו השנה השלישית. משמח אותי שנמשך הלאה הרעיון שלו, של הפצת אהבת הספר, הקריאה והעברית, ושל כנסת תרבותית יותר, אפילו במעט.
