ל"הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" יש נעליים גדולות מאוד למלא – "הפנתר השחור" המהולל מ־2018 היה סרט הקומיקס הראשון שהיה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר והיה אירוע תרבותי ואבן דרך חשובה בייצוג השחורים בקולנוע. הבמאי ראיין קוגלר שב לביים ועמו רוב צוות השחקנים מהסרט הראשון, מלבד כמובן הכוכב צ'דוויק בוזמן שהלך לעולמו ב־2020. האם "וואקנדה לנצח" מצליח לעמוד בציפיות?העלילה נפתחת בניסיונותיה האחרונים והכושלים של שורי להציל את חייו של טצ'אלה (בוזמן) ובאירוע ההלוויה המרגש. בזמן ששורי והמלכה מתמודדים עם האובדן מופיע איום חדש בדמות נאמור־מוטאנט מסו־אמריקני המולך על אימפריה תת־ימית. מתברר שארה"ב מצאה מצבורי ויברניום מתחת לפני הים וניסיונותיה לחצוב אותם מפרים את שלוות המעמקים. נאמור מציב בפני וואקנדה בחירה – לחבור אליו במלחמתו נגד כל תושבי היבשות או להיות הראשונים שיושמדו. "וואקנדה לנצח" נאלץ להתמודד עם תנאי פתיחה כלל לא פשוטים – ללא הכוכב והדמות הראשית שלו. ובעוד קוגלר רותם את החיסרון הזה בהצלחה לטובת מטעני הרגש של הדמויות, לכריזמה שאבדה הוא לא מצליח למצוא תחליף. אבל וואקנדה נהנה גם מפריווילגיה נדירה ביקום הקולנועי של מארוול. זהו סרט שעומד בפני עצמו ומלבד הפנתר הראשון הוא אינו נדרש לקחת בחשבון את אינספור קווי העלילה שהיקום הזה טווה ללא הרף. קוגלר בהחלט מנצל זאת ולוקח את הזמן (150 דקות נטו) כדי להיפרד כיאות מצ'טאלה/בוזמן, לבנות את העולם ואת התֵמות שלו, לפתח את הדמויות שמחפשות את דרכן לאחר מותו של אהובם ולהעמיד קונפליקט מנומק וברור. לו רק כל ההשקעה הזאת הייתה בשירות סיפור יותר מקורי ופחות שבלוני ומגויס. כי לא משנה עד כמה וואקנדה לנצח עשוי היטב, נכון פוליטית ונותן במה למיעוטים מדוכאים ולתרבותם, הסרט ממחזר את אותן התמות של הסרט הראשון ובסופו של דבר מציע חוויה קולנועית שכמותה כבר ראיתם מיליון פעם.
נאמור האנטגוניסט, שמורשתו היא תרבות המאיה שהושמדה, הוא הרי תאומו הזהה של קילמונגר מהסרט הראשון – מיעוט שמעוניין לרתום את יתרונו הפיזי/טכנולוגי בהווה כדי לנקום סוף־סוף באדם הלבן המדכא. מולו ניצבת שורי, מלאה בזעם על העולם לאחר מותו של אחיה האהוב, אבל זו כמובן רק נקודת פתיחה שממנה היא יוצאת למסע צפוי לגמרי שבו תלמד את דרכיו האציליות והרחומות של טצ'אלה ותסיים בדיוק היכן שאתם חושבים. כעת, ארזו את המאבק המוכר בעוד עלילה מארוולית שחוקה – כזו ששוזרת בדיוק היכן שצריך סצנת אקשן סטנדרטית (קוגלר עדיין לא מצטיין באגף הזה), בדיחה מתחכמת, רגע דרמטי מרגש וכמובן, קרב מסיים גדול (ומפוזר) שבסופו הגיבור נאלץ לעשות בחירה קשה אך מוסרית שאינספור גיבורים כבר עשו לפניו. אז כן, וואקנדה לנצח מוצלח ושלם יותר מקודמו, תור אהבה ורעם, והפרידה שלו מבוזמן ראויה, אבל אם קווין פייגי, המפיק הבלעדי של הזיכיון, לא יתחיל לקחת קצת סיכונים עם הנוסחה שלו, הוא יגלה מהר מאוד שבניגוד לוואקנדה, מארוול היא ממש לא לנצח.
הפנתר השחור: וואקנדה לנצח ארה"ב 2022, בימוי: ראיין קוגלר 161 דק'
