חופשת לידה זה משעמם (אני מרגישה שמישהו חייב להגיד את זה). זה מדבר צין אחד גדול שרגעי השיא שלו הם קפה. אז מזל שיש לי את אנה, שהיא גם בחופשת לידה עכשיו ולפעמים אנחנו משתעממות לנו יחד, עם קפה קר ביד, מדמיינות איך הבת שלה תתחתן עם הבן שלי וכל מיני דברים שאין להם תכלית של ממש. כבר ימים ארוכים שהיא מבקשת ממני שניפגש לקפה בחוץ ואני לא רוצה, כי כששקד ישן טוב אני בעננים, והוא ישן טוב רק במיטה שלו (או שלי), אז למה לצאת?
בסוף הסכמתי ונפגשנו אצל רחל בשדרה. רחל בן־אלול, האלופה והיפה ממאסטר שף, זוכרים אותה? מאז התוכנית היא עברה כל מיני גלגולים ועכשיו היא אמנית סנדוויצ'ים (אבל לא רק) בשדרות בן־מימון בירושלים.
המקום קטנטן, מעין בוטקה סגור בחלונות שקופים, אבל כמעט לאורך כל השדרה אפשר לשבת בכל מיני גבהים ורמות נוחוּת. אנחנו התיישבנו נמוך, על פינת ישיבה מעץ עם כריות ענקיות ונוחות. שושקעס ישב בטרמפולינה שהבאתי איתנו, ולאורך כל הסנדוויץ' נדנדתי אותו עם הרגל. בסך הכול נראָה שהוא מבסוט על השדרה, על הרוח שמרשרשת את העלים.
הקטע של רחל הוא לא שהיא גאון, אלא שהיא גאון ושהיא יודעת את זה. מהעמדה שלה בתוך המטבח הקטן היא מתקלטת על הסנדוויצ'ים ועושה בהם כבשלה – היא זורקת פנימה בביטחון (אבל גם בעדינות ובכשרון) מכל הבא ליד, מה שהיא רואה, מה שנקרה בדרכה – נכנס. ואיכשהו זה עובד, וזה מופלא.
יש תפריט, ויש בו סנדוויצ'ים מוגדרים מראש, אך בראשם אפשר לבחור "רחל תכיני" – שזה בעיקר לאמיצים שסומכים על מצב רוחה של רחל ואוהבים הפתעות.
החלטנו להתמקד בסנדוויצ'ים ובסלטים והזמנו שניים מכל סוג. הסנדוויץ' התוניסאי, אם להשיל רגע מעליי כל שמץ שמרנות – היה הטוב ביותר בירושלים. חוץ מהרכיבים המסורתיים (לימון כבוש, טונה, ביצה, צלפים) היו בו גם דברים לא קשורים שהשתלבו באופן מעלף – ממרח פלפלים, כרוב סגול, מלפפון חמוץ קורנישון וגם – תפוח. תפוח! אכלתם פעם תפוח בסנדוויץ'? את הלחם עצמו אגב, היא מורחת מבחוץ בטחינה גולמית וסילאן, ולפעמים, בלי בושה גם מדליקה על כל זה ברנר. היא הצגה רחל, הצגה של ממש.
הסנדוויץ' השני נקרא "שרונה מרקט" והוא היה עדין יותר, אבל לא פחות טעים ולא פחות בלגן – מיקס פטריות מוקפצות, בצל סגול, פטה, ריקוטה, מלפפון, רוקט והכוכב האורח – ממרח פיסטוק.
הסלט היווני, לשם שינוי, היה פשוט סלט יווני וטוב – ירקות טריים חתוכים גס, גוש גבינת פטה מונח מעל הכול, קצת אורגנו מיובש ושמן זית. על כל זה הונחו שני טוסטונים מהלחמים המופלאים שלה, מרוחים בחמאת כמהין. לעומת זאת, סלט הקיסר, למרות שגם הוא היה רק סלט קיסר – היה מהמם. כל כולו כוסה בשלגים עדינים של פרמזן מגורדת עדין וכל כך קטן עד שהיא נמסה בפה. מתחת לשמיכה הזו שכבה חסה מפורקת, פריכה, טרייה ונקייה (שזה בכלל לא ברור מאליו לאחרונה במסעדות), היו קרוטונים פריכים, גם הם מהלחם המופלא, ורבעים של ביצה עם חלמון כתום־כתום ועשוי בדיוק במידה (לא נשפך ולא מת). הכול התערבב בתוך תיבול לבנבן חמצמץ ומתוק.
"רחל בשדרה" הוא מקום לבוא אליו בכל זמן אם אתם באזור, וגם במיוחד. אפשר סתם לשבת בצל השדרה לשתות קפה טוב (בשביל מאפה טוב אל תבואו עדיין, הם עובדים על זה), ואפשר לבוא כדי לסגור רעב של ממש. ברגעים כאלה אני מורידה את הכובע ומודה – חבל שאנחנו לא גרים ברחביה.
סלט קיסר הוא אולי הסלט הנפוץ בעולם. הוא קרוי על שמו של צז'רה קרדיני האיטלקי. האגדה מספרת שבמסעדה שלו במקסיקו הוא נתקע פעם בלי אוכל, וקבוצה של סלבריטאים הגיעה. הוא נאלץ לאתלר וזה מה שיצא – סלט המורכב בעיקרון מחסה, גבינת פרמזן, ביצה, קרוטונים ורוטב וסטרשייר – תיבול העשוי מלימון או חומץ, סירופ תירס, אנשובי ועוד רשימה ארוכה של חומרי גלם משונים שמתחברים יחד.
