כבר תקופה ארוכה שאני חושב על מדור בדמות סדנת יין בלתי פורמלית. אי לכך ובהתאם לזאת הפשלתי שרוולים והתחלתי לכתוב סדנת יין, בצמצום הדרוש.
אף על פי שיין הוא מרכיב מרכזי בחיי האדם (לפחות זה המערבי), מוטיב חוזר ושזור ביצירות אומנות ובשירה, הדרך להעריך אותו נותרת סמויה מעיני חלקים נרחבים בציבור, אבל לשם כך אנחנו פה. יין נבחן על פי ארבעה מחמשת החושים והם: ראייה, ריח, מישוש וטעם. כל אחד מהם מנדב מידע ייחודי על היין, שלא ניתן להשיג באמצעות אחד מהחושים האחרים. מומלץ להיעזר בכוס יין ולעקוב אחר ההנחיות.
ראייה
כשהיין נמזג לכוס יש לבחון את צבעו על רקע ניטרלי (רצוי לבן). לכן יש צורך בכוסות זכוכית שקופות. חשוב לומר שלא מדובר ברכיב מהותי. עם זאת לפעמים עוצמת הצבע יכולה להעיד על עוצמת הגוף של היין ולבשר על הבאות.
ריח
לצורך השימוש בחוש רצוי להשתמש בכוס עם נפח גדול, כדי שלארומות יהיה מקום להצטבר. מהרגע שהיין נמזג, מומלץ להתחיל להריחו ותוך כדי לסובב את היין בכוס. תחילה כל היינות עשויים להריח באותו האופן, אך ככל שהאף מריח יינות רבים יותר, משתפרת היכולת להבדיל בריחות. חוש הריח הוא כמו שריר: דורש אימון וטיפוח. מומלץ לשהות בשלב הזה במשך כמה דקות כדי להתרכז בריח.
מישוש
זה עשוי להישמע מוזר, כי איך בדיוק אפשר למשש יין?
אבל חוש המישוש בבחינת איכות היין בא לידי ביטוי בפה, דרך מרקם היין על הלשון והתחושה שהוא משאיר בפה. הפה יכול להבחין האם מרקם היין שמנוני או קריספי (עקצוץ בלשון), האם הוא מורגש בלגימה או זורם כמו מים חמימים.
טעם
זהו כנראה המבחן החשוב ביותר. לא בגלל הקושי או המורכבות, אלא כי הגענו עד לפה כדי לשתות יין ולא רק להריח אותו או לראות אותו. אם היין לא טעים, כנראה שזה לא באמת ישנה אם הריח מוצלח או מורכב.
המרכיבים החשובים במבחן הטעם הם עוצמת הטעמים, חומציות היין והגוף. הדרך הטובה ביותר למדוד היא פשוט לנסות.
סיומת
שכלול של מה שמרגישים בפה אחרי שהיין נבלע לגמרי. אומנם הסיומת היא חלק מהטעם, אך חשוב להדגיש אותה בנפרד.
דמיינו לגימה של כוס יין נהדר, שבסופה נשארת בפה סיומת קצרה ומרירה. לכן גם הסיומת משמעותית ויכולה להפוך על פיה החלטה על יין שנדמה בלגימה ראשונה כמוצלח.
