סופר טוב יודע לתאר במדויק את המתחולל בלבבות של הדמויות שלו, את הרחובות בהן מתרחשת העלילה ואפילו את טעמה של עוגת תפוחים עסיסית וחמה שבה נוגס גיבורו. תיאור שבסיומו כל מה שמתחשק לך זה לנגוס בה בעצמך. הסופרת והמרצה עידית שכטר־פייל הבינה זאת מצוין ואחרי שהוציאה ספר בישול מצליח שמבוסס על מתכונים מתוך ספרים אהובים, היא המשיכה אל הצעד המתבקש הבא, חברה אל חברתה השפית טלי חן ויחד הן יצרו את "ארוחה מהספרים".
בביתה הפסטורלי של שכטר־פייל בטירת־יהודה היא מארחת קבוצות של פודי'ז וחובבי ספרות לסעודה בת שעתיים שכוללת תשע מנות ועוד מיני הפתעות בדרך. שולחן העץ ערוך בקפידה, התפריט מעוצב כסימנייה ומסביב, איך לא, מדפים־מדפים עמוסי ספרים. לפני כל מנה שעולה על השולחן היא מגוללת את הסיפור המרתק שמאחוריה, באופן שבו היא כבר לעולם לא תדמה לכם אותו הדבר. בין המנות האייקוניות תוכלו למצוא ביצים בנוסח ג'וזפין מ"אפשר בלי קויאר" של ג'.מ. סימל, "דגמלוחים" בשמנת ותפוחים של מאיר שלו, פשטידת תרד מ"פולין ארץ ירוקה" ועוד ועוד.
הרעיון הגאוני נולד כאמור במוחה של שכטר־פייל. "אני גם מדריכת טיולים", היא מספרת, "והיה לי טיול שבו צועדים בעקבות סופרים, ומבקרים כל מיני תחנות בחייהם. זה גרם לי לחשוב שכמו שמסקרן לראות בית יפה אחרי שקראת עליו, אז יכול להיות מאוד כיף ומעניין גם לנסות לבשל מאכל שקראת עליו ובא לך לטעום ממנו".
מה גרם לך לצאת לדרך עם ההרפתקה הקולינרית הזו?
"בקורונה, כמו לכולם, היה לי המון זמן למחשבות וזו הייתה הזדמנות להוציא לפועל רעיונות שחיכו במגירה. בזמן הסגר האחרון כתבתי פוסט בפייסבוק כסוג של בדיקת היתכנות, לא ידעתי אם זה בכלל יעניין מישהו, אבל אנשים הגיבו בהתלהבות, ועם סיום הסגר הארוחה הראשונה יצאה לדרך".
"הרבה פעמים מבקשים מאיתנו להגדיל את מספר הסועדים ואנחנו לא יכולות ולא רוצות, כי זה חלק מהקטע, שיש שולחן אחד וסביבו שיחה ערה"
מאז התקיימו פה כבר קרוב למאה ארוחות. הופתעת מההצלחה?
"חשבנו שנערוך כמה ארוחות כאלו ובזה ימוצה העניין, אבל אנשים מגיעים בשטף שלא נפסק, רובם שומעים עלינו מפה לאוזן בשיטת חבר מביא חבר. אני מניחה שלקורונה גם היה חלק בזה, אנשים היום כבר הרבה יותר פתוחים ואפילו מחפשים חוויית אוכל שונה שהיא לא רק בתוך ארבעה קירות של מסעדה".
בחירת המנות והרכבת סדר הארוחה נעשו בתיאום עם השפית טלי חן, בעלת קייטרינג ומנחת סדנאות לבישול בריא.
לא קצת מפחיד להתיימר לדעת מה בדיוק הטעם של כל מנה שתיאר הסופר?
חן: "אחד הוויכוחים הגדולים שלנו הוא שעידית רוצה לשמור בדיוק על כל רכיב שהופיע בספר ולי יותר חשוב שייצא טעים, אז יש קצת מאבקים על האותנטיות. לפעמים אני מוסיפה ואז מעדכנת מה השינוי שעשיתי, וגם צורת ההגשה של המנה מאפשרת גמישות והופכת אותה ליותר יצירתית".
משעמם לבשל את אותה הארוחה בדיוק, פעם אחר פעם?
"לפעמים", היא מחייכת. "אז באמת לכבוד ט"ו באב יצרנו ארוחה חדשה שנקראת 'אוכלים: סיפור אהבה' שכוללת מנות מתוך סיפורי אהבה, כמו למשל פטריות מפתות של רם אורן, טעמים סיציליאניים מלאי תשוקה מ'לה קוצ'ינה' או מנה גורלית מהשיר 'נניח כי', שבה האורחים בוחרים את המנה הבאה בעצמם".
שכטר־פייל: "מדובר בהמון־המון עבודה והשקעה, כי שתינו עוסקות בעוד דברים. הרבה אנשים מגיעים לארוחה השנייה אחרי שטעמו את הראשונה ולהפך, ויש אנשים שמגיעים גם לאותה הארוחה פעמיים ואפילו שלוש, זה די מדהים".
חן: "אנחנו כל פעם מנסות לחלץ מכאלה שהיו בשתיהן איזו מהן הם אהבו יותר, אבל עוד לא ממש קיבלנו תשובה ברורה. לפעמים אנחנו גם חושבות להחליף מנה שפחות הולכת באחרת חדשה אבל אז מגיעה קבוצה שעפה עליה, אז איכשהו זה בסוף לא קורה".
לפני ההגעה אין צורך בשום הכנה מוקדמת וגם אם מעולם לא שמעתם על א"ב יהושע זה בסדר גמור. "שואלים אותי לפעמים אם יש איזו רשימת קריאה שצריך להספיק קודם, אבל כמובן ממש לא", שכטר־פייל צוחקת.
מי קהל יעד?
"הארוחות מתאימות לכולם כי אין מישהו שלא אוהב אוכל ולא אוהב סיפורים, זה משהו שמוטמע בנו מאז שאנחנו ילדים קטנים. מגיעים לכאן חבר'ה ממועדוני קריאה ואנשים שלא פתחו ספר מגיל 16, הכול הולך. יש קבוצות של ימי גיבוש מהעבודה ויש כאלו שחוגגות אירוע משפחתי. ערכנו פה כבר חתונת כסף וזהב וימי הולדת מגיל 30 ועד 84".
מה לגבי כאלו שאין להם פורום להגיע איתו?
"פעם בחודש אנחנו עורכות ארוחה פתוחה ואז מתקבצים סועדים מכל מיני מקומות, והם יכולים להיות מאוד שונים, ואת לא יודעת אם הם יסתדרו ביחד או שלא. אבל בסוף זה איכשהו תמיד עובד מדהים".
חן: "בדרך כלל בן אדם מחפש סדנה באזור מגוריו, ולפה מגיעים אנשים מכל הארץ, מהגולן ועד אילת, אפילו מחו"ל. כיוון שזו ארוחה באמת ייחודית אז אנשים משקיעים ונוסעים".
שכטר־פייל: "הכי מצחיק שאנשים שמגיעים מהרצליה מרגישים שהם הגיעו מרחוק ואז הם יכולים לפגוש מישהי שבאה מסיאטל, כי היא קראה על הארוחה שלנו בפייסבוק באיזו קבוצה של ישראלים בחו"ל שקוראים ספרים".
למה לצמצם את הארוחה לעשרה סועדים בלבד? זה קצת מגביל.
"הרבה פעמים מבקשים מאיתנו להגדיל את מספר הסועדים ואנחנו לא יכולות ולא רוצות, כי זה חלק מהקטע, שיש שולחן אחד וסביבו שיחה ערה. נוצרת אינטימיות מסוימת וזה הגבול שמאפשר את החוויה הספציפית הזו. מבקשים מאיתנו גם לבוא לבתים אחרים, וגם לזה אנחנו לא מוכנות. ארוחה מהספרים יכולה להתרחש רק פה. זה לא סתם הצליח".
יש עוד כמוכן?
"יש את 'ארוחה מהסרטים', שזה קונספט דומה אבל מבוסס על מתכונים מהקולנוע. הוצאתי את הספר שלי לפני 16 שנים כך שבהחלט הייתי החלוצה בארץ. בחו"ל אני יודעת שהוציאו ספר מתכונים על פי יצירות של פרוסט, אבל לא ידוע לי על ארוחה דומה לשלנו".
לסיום, מה המנה שאתן הכי אוהבות?
חן ממהרת לענות: "חביתיות בצעיף חמאה וגרגירי שקדים מ'אחוזות החוף' של אמיר גוטפרוינד, למרות שזו מנה של המון עבודה", ואילו שכטר־פייל מתלבטת ומצהירה בתחילה כי כולן היו מנותיה, אך אז נזכרת במרק הצ'דר של סוזן וויקס מתוך 'עץ משפחתי'. "המנה הזו לא הופיעה בספר שלי, כך שהיינו צריכות לפתח את המתכון בעצמנו כי על פניו תפוח, בירה, מרק שורשים וגבינת צ'דר נשמע שילוב מזעזע, אבל זו אחת המנות שקוצרות הכי הרבה שבחים. היא מלווה בקצפת לא מתוקה ומקל פרמזן. זה ממש מפתיע אבל אנשים מתעלפים עליה ותמיד מבקשים תוספות".
motzash.food@gmail.com
