מאחורי כל רעיון של יזם חרוץ עומדת אמא שלא הצליחה לתפוס מונית. לא מאמינים? מעשה שהיה כך היה: לפני שלוש שנים אמא של עמית, בשנות השישים לחייה, רצתה לתאם נסיעה קצרה עם נהג המונית הקבוע שלה. אולם לאחר שבדקה, התברר שאותו נהג לא פנוי באותה השעה ובאותו המקום. אי לכך, אמא של עמית החליטה לוותר על הנסיעה ולהישאר בבית. זה השלב שבו אתם בוודאי שואלים – רגע, אין גט טקסי בעולם? זה בדיוק מה שגם עמית שאל את אמא שלו. היא בתגובה שאלה "מה זה גט טקסי?".
"כמובן התקנתי לה גט טקסי והסברתי לה איך היישומון עובד, אבל בדיעבד זה עצבן אותי", מספר עמית רפל, היזם של חברת TechMate. "חשבתי – כמה זמן היא בזבזה על הזמנה של מונית ולא ידעתי. המחשבה שעברה לי בראש היא שזה כל כך קל, פשוט צריך את האדם הנכון שיעזור להם להשתמש בטכנולוגיה, ושם התחיל להתגבש רעיון".
הרעיון של רפל היה בפשטות להקים חברה שתעזור לכל מי שנתקל בקושי מסוים בעולם הדיגיטלי. אחרי 15 שנה בתעשיית ההייטק ועבודה בחברות הזנק, הוא ידע כמובן שלמסע כזה לא כדאי לצאת לבד. הוא גייס לעזרתו שני שותפים – אחיו, איתמר רפל, שהביא איתו ניסיון בעולם ההפקה, ואת גיא דנן, איש טכנולוגיה ומערכות ניהול ("הכרנו דרך הבנים שלנו ששיחקו יחד 'מבוכים ודרקונים'"). בשבועות האחרונים הם השיקו את המיזם שלהם, שבמסגרתו הם מעניקים שני שירותים: הראשון מוגדר כ"עזרה ראשונה טכנולוגית" – נתקלתם בבעיה טכנולוגית פשוטה יחסית כמו שחזור סיסמה למייל או שאתם לא יודעים איך לחבר את הבלוטות'? תתקשרו למוקד ותקבלו סיוע טלפוני חינם עד 10 דקות. הבעיה לא נפתרה? כאן מגיע החלק השני – שירות חבר טלפוני של החברה, אדם בעל ידע טכנולוגי שיחזור אליכם וינסה לסייע לכם במשך 30 דקות נוספות. לאחר מכן, בהנחה שהבעיה עדיין לא נפתרה, תצטרכו להתחיל לשלם, כאשר מטרת התשלום היא בין היתר להבטיח את קיום החברה.
"מתנדבים הם חבר'ה שעושים משהו טוב בסבבה שלהם. אנחנו לא באנו לעבוד בסבבה, באנו לעזור לאנשים. אם מישהו צריך עזרה והמתנדב יגיד לעצמו 'טוב, אני מתנדב, אני אחזור אליו מחר', זה לא עובר מבחינתנו"
קצת התבלבלתי. אתם גוף חברתי או עסקי?
"אנחנו עסק עם צד חברתי. בהתחלה עשינו ניסיון ליצור את המיזם על בסיס מתנדבים. התחלנו איזשהו ניסיון, אבל אז הבנו שזה לא עובד, בעיקר כי מתנדבים הם חבר'ה שעושים משהו טוב בסבבה שלהם. אנחנו לא באנו לעבוד בסבבה, באנו לעזור לאנשים. אם מישהו צריך עזרה והמתנדב יגיד לעצמו 'טוב, אני מתנדב, אני אחזור אליו מחר', זה לא עובר מבחינתנו. הייתה גם מחשבה להתבסס על תיכוניסטים, אבל גם הרעיון הזה ירד מהפרק כי חלק מהדברים שחשובים לנו הם שירותיות והיכולת לנהל שיחה עם אנשים מבוגרים, שהם קהל היעד המשמעותי של השירות הזה. בשביל אלה נדרשת איזושהי בגרות נפשית".
מה היו המסקנות שלכם מניסוי המתנדבים?
"המסקנה שלנו הייתה שברור שיש ביקוש לסיוע, זה היה ממש כמו לתת מים לאדם צמא במדבר. השאלה הייתה איך עושים את זה עכשיו, ועם כל הרצון הטוב, הבנו בסופו של דבר שכדי שהעסק יעבוד, השירות צריך להיות בתשלום. לפני חצי שנה החלטנו שאנחנו הופכים את המיזם לעסק לכל דבר והתחלנו לגבש את המודל העסקי".
רפל גדל והתחנך כנער דתי ביישוב עפרה, ובמהלך שירותו הצבאי יצא בשאלה. בצבא שירת כעתודאי בחיל האוויר ולאחר הצבא, חבר משך אותו לעבוד בסטארטאפ שפיתח סוג חדש של מיקרוגל ("המטרה שלנו הייתה למקסם את השימוש בקילוואט שאנחנו צורכים. בחלק מהמיקרוגלים אתה יכול לצרוף 1,000, אבל המכשיר משתמש רק ב־150"). בשלב מסוים הוא עזב את הסטארטאפ ההוא ובשנים האחרונות הוא מרצה ועוסק בתחום הדאטה סיינס (מדע הנתונים), וגם היה מהראשונים שיצרו קורס דאטה סיינס בישראל. רפל מסביר: "כשיש לארגון הרבה מאוד דאטה, כלומר מידע, ויש תחושה שניתן לחלץ ממנו תובנות עסקיות או לחזות דברים שקשורים לעסקים והקשרים נוספים – שם הדאטה סיינס נכנס לתמונה. זאת עבודה מרתקת שאני ממש נהנה ממנה". הוא נותן כדוגמה את נטפליקס, כחברה מוכרת שעושה שימוש בדאטה סיינס כדי לנתח מידע על הרגלי הצריכה של לקוחותיה.
לצד העבודה הקבועה שלו, בתקופה האחרונה הוא מושקע גם במיזם החדש: "אנחנו עדיין בונים את עצמנו מיום ליום, עובדים בעבודות שלנו ובמקביל מתעסקים גם ב־TechMate במהלך השבוע. כרגע אנחנו לא רווחיים ומשקיעים בחברה כסף מכיסנו, אבל זה עסק עם אג'נדה חברתית חזקה ואנחנו מאמינים בו". לפני כחודשיים עמית פרסם פוסט ובו השיק רשמית את המיזם – פוסט שזכה לאלפי תגובות, לייקים וליותר מ־5,000 שיתופים, כך שנראה שגם הציבור הביע התעניינות רבה, ועמית מדווח על אלפי שיחות שהגיעו עד כה למוקד הטלפוני.
באמת לא הייתה עד היום חברה שנותנת שירות כזה? זה נשמע כמעט טריוויאלי.
"בישראל אין. בחו"ל לא עשינו סקר מעמיק, אבל לא נתקלנו במשהו שפועל בדיוק ככה. בארץ היו כל מיני פתרונות זמניים או פתרונות שמבוססים על מתנדבים – אני אומר את הדברים בזהירות כי תמיד קיימת האפשרות שאני לא מכיר הכול – אבל היוזמות האלה בסופו של דבר לא החזיקו".
הקורונה גם השפיעה על הרצון ליישם את המיזם?
"יכול להיות שזה היה בחלק האחורי של הראש שלנו, כי מן הסתם זאת הייתה תקופה שבה היינו חשופים יותר לזומים ולשיחות מרחוק, אבל לא חשבנו על הקורונה כגורם מניע".
מי האוכלוסיות העיקריות שפונות אליכם?
הייתי אומר שהאוכלוסייה המרכזית מורכבת מבני 50־65, אבל יש גם מבוגרים יותר. אתמול למשל פנתה אלינו מישהי שביקשה להצהיר שהיא בת 94 והייתה צלולה לגמרי, אבל זה מקרה נדיר. ויש גם צעירים. ככלל, הייתי אומר שהחלוקה היא של 20 אחוז בני 30־50, 20 אחוז מעל גיל 65, ו־60 אחוז בני 50־65".
באילו בעיות אתם נתקלים?
"יש המון בעיות, ולפעמים אנשים מביאים איתם גם את הסיפור האישי שלהם. לדוגמה, הייתה מישהי שהתקשרה וסיפרה שהיא צריכה לקבל מזונות, אבל היא לא מצליחה להיכנס לאתר של ביטוח לאומי. היא ניסתה כבר כל כך הרבה פעמים אבל לא הצליחה לשחזר את הסיסמה. היא התחילה לשתף את המוקדן שיש לה ילדה קטנה בבית והיא דואגת לה, והכול נהיה מאוד מעורב רגשית. לפעמים כשאתה תקוע על דבר פשוט במשך הרבה זמן, אתה מתחיל לאבד את זה".
ממש הבירוקרטיה של הדיגיטל.
"כן. כל השיחות אצלנו מוקלטות מטעמים משפטיים ואני זוכר ששמעתי פעם שיחה של מישהי שממש צועקת על המחשב שלה 'למה אתה לא מאמין לי שאני לא רובוט?!'. זה נשמע אולי מצחיק לרגע, אבל אחרי שהיא מסמנת כבר 4־5 פעמים את הרכבת ואת מעבר החצייה כדי להוכיח שהיא לא רובוט, והמחשב פשוט לא נותן לה להתקדם והיא מבוגרת ולא מבינה מה היא עושה לא בסדר, אפשר לשמוע שהיא כבר על סף בכי. אנשים מתקשרים במצב פגיע מאוד כי הם לא יודעים דברים – הם מרגישים בעמדת נחיתות. אני מניח שיש אנשים שרק בגלל זה לא מתקשרים. אנחנו רוצים לעבור את המחסום הרגשי ולהיות הכי מכילים ונחמדים שרק אפשר, כדי שאנשים ירגישו בנוח ליצור קשר וזה יהפוך להיות ברירת המחדל שלהם".
"ההורים שלי היו גאים מאוד. שניהם גם לא לגמרי הבינו שאני רציני בהתחלה, בעיקר בגלל שכבר יש לי עבודה רצינית. אבל אני זוכר שבאיזשהו שלב אבא שלי הגיב על פוסט בנושא 'אני עם דמעות בעיניים'"
במדינה שבה יוקר המחיה רק הולך וגדל והמודעות לסכומים שאנחנו מוציאים מהכיס גדלה, גם סוג השירות המשולב שמעניקה TechMate, מצליחה לפעמים לעורר מעט כעס אצל לקוח שחשב שהשירות כולו הוא חינמי. "אנשים לא תמיד מבינים את ההבדל בין המוקד לבין החבר הטלפוני שחוזר אליהם", מודה עמית. "זה עוזר לנו להבין שאולי המסר שלנו לא מספיק חד ולכן אנחנו דואגים להבהיר שיש זרוע שהיא חינמית, אבל יש גם זרוע שהיא בתשלום. כשהיה בלבול מול לקוח, התקשרתי באופן אישי, הסברתי לו וכמובן התנצלתי".
אתה רואה בהמשך אפשרות שתוותרו על המוקד?
"לא. איך הולך הפסוק הזה, 'עזוב תעזוב עמו' – אם אתה רואה בן אדם שאתה יכול לעזור – בשמחה. אנחנו נמצא את הכסף של העסק במקום אחר. מבחינתי אין שום כוונה לוותר על האלמנט החינמי. לפני כמה שנים הקמתי סטארטאפ אחר שלא המריא, והמטרה שלו הייתה לזהות שבץ מוחי לפני שהוא קורה. אני והשותף שלי לקחנו אז קורס לסטארטאפיסטים ואני זוכר שמישהי שם דיברה על חברות אימפקט – שהן חברות עסקיות שיש להן השפעה חברתית על העולם. בזמנו הייתי מאוד ציני כלפי הגישה הזאת, חשבתי שזה ממש שטויות. אם אתה עסק – אין בעיה, תגיד את זה, לא צריך להתבייש. לקח להבנה הזאת זמן להבשיל אצלי, אבל היום אני מאמין בגישה הזאת. אם יש לך את הכוח לעשות, תעשה משהו שיש לו השפעה. כסף זה גם חשוב מאוד, אבל עוד קודם בוא תראה איך אפשר לתרום גם לחברה ולעשות משהו טוב".
איך הגיבו המשפחה שלך למיזם?
"ההורים שלי היו גאים מאוד. שניהם גם לא לגמרי הבינו שאני רציני בהתחלה, בעיקר בגלל שכבר יש לי עבודה רצינית. אבל אני זוכר שבאיזשהו שלב אבא שלי הגיב על פוסט בנושא 'אני עם דמעות בעיניים' ושם הבנתי שזה כנראה נקלט. גם אשתי בהתחלה לא הבינה מה אני עושה אבל היא מגבה".
ומה השאיפות שלכם כחברה?
"אני קצת פוחד לדבר על החלומות האמיתיים שלי, אז בוא נהיה צנועים: אני מקווה שבשנה־שנתיים הקרובות זה יהפוך להיות שירות מובן מאליו כמו וולט או גט טקסי. תהיה גם אפליקציה, ואני מאמין ומקווה שיקומו לנו מתחרים. זה הרי שירות כל כך נדרש, קל ופשוט. גם חסמי הכניסה אליו לא גדולים. אני מקווה שהשוק יתפתח, כי זה יגרום ליותר עניין ותחרות. אנחנו מקווים להתרחב גם בפן החברתי, יש אנשים שמתקשרים אלינו ומבקשים להתנדב ואנחנו חושבים בעתיד לרכז מערכי התנדבות במועדוני קשישים".
