בני ציפר, בן 65, נשוי ואב לשלושה ילדים, סב לשני נכדים. גר ברעננה, ובסופי שבוע בקיבוץ חפציבה שבעמק יזרעאל. עורך מוסף תרבות וספרות של "הארץ", סופר, מתרגם ומרצה/
זיכרון תרבות ילדותי. אבא לקח אותי לראשונה לאופרה, בבית האופרה הישן בסוף רחוב אלנבי. הייתי בן שבע. היה חורף. הגלים התנפצו על הטיילת הישנה של תל־אביב והגיעו עד לשער הבניין הרעוע ממילא. אבא הסביר לי בלחישה את העלילה המוזרה על זקן שמוכר את נשמתו לשטן כדי להיות צעיר ונחשק.
יוצר שאהוב עליך במיוחד. הסופר האהוב עליי ביותר הוא הסופר הצרפתי מישל וולבק, שספרו "כניעה" הוא בעיניי הספר הנוקב ביותר שקראתי זה שנים. וולבק הוא אויב התקינות הפוליטית, וספריו לועגים לאותה חמלה מעושה של אנשי המערב הנאורים כלפי האסלאם, חמלה שתגרום לכך שבסופו של דבר האסלאם ישתלט על המערב – כך הוא צופה.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? הייתי שמח להתחלף עם עורך המוסף הספרותי של "לה מונד". שמו ז'אן בירנבאום, והוא יהודי ומתעניין בישראל וביהדות, כך שלא תהיה בעיה להיכנס לנעליו. המשרד שלו מאובזר ומרווח, הכותבים נוהגים איתו בכבוד עילאי. יש לו צוות מזכירות ועובדים הסרים למרותו. רחוק מאוד מהתנאים שעובד בהם עורך ספרותי בישראל.
ספר שקראת פעמיים. קראתי פעמיים, פעם ראשונה בתרגום לצרפתית ופעם שנייה בתרגום לעברית, את "לפני בוא הלילה" של ריינלדו ארנס (Arenas), סופר קובני, הומוסקסואל, שחייו עברו עליו במחנות של חינוך מחדש בקובה הקומוניסטית של קסטרו. ארנס חלה באיידס, גורש מארצו לארה"ב ומת שם. הספר הזה הוא זיכרונותיו הכאובים של סופר לא קונפורמיסט ששילם מחיר כבד על שונותו.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? נשיא טורקיה ארדואן, וייתכן שזה יקרה ביום מן הימים. מסקרן אותי לדעת אם הקסם שהוא מהלך על העם הטורקי יעבוד גם עליי. אשאל אותו מה באמת הוא חושב על ישראל והיהודים. כי יש שמועות שמוצא משפחתו היה יהודי לפני כמה דורות ושהוא מצאצאי השבתאים.
למה אתה מאזין בזמן הנסיעה? אני משתמש בדרך כלל בתחבורה ציבורית ומאזין באוזניות לתחנת המוזיקה הקלאסית הבריטית Classic FM. אני מוקסם מההנחיה הקלילה, השונה כל כך מהנימה כבדת הראש של המגישים ב"קול המוזיקה" שלנו.
סדרה שהיית רוצה לשחק בה תפקיד אורח. פעם שיחקתי בסרט סטודנטים בתפקיד הומו מזדקן. לבשתי גלבייה מגוחכת וניסיתי להרשים בחור בחפצים עתיקים שבסלון ביתי. לא היה אכפת לי לשחק בתפקיד דומה בסדרה "הנוכלות" שמעלים יעל פוליאקוב ואילן פלד.
מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. המאכל שאיני חדל להתגעגע אליו, ומבטיח לעצמי (ולשווא) שאטעם אותו כשאהיה באיסטנבול נקרא Hunkar behendi. ובעברית: "אהבת הנסיך": קרם על בסיס חצילים שעליו תלולית של קוביות בשר טלה. אבל אז אני אומר לעצמי שזה משמין מדי ושוב דוחה את הסיפוק לנסיעה הבאה.
