19 בני אדם (מלבד זה שמותו העניק למחזה את שמו הארוך) נהרגו סביב האירוע שהוליד את כתיבת המחזה "חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק". אך למרות מניין המתים הכבד, מדובר בהצגה פרועה ומבדרת, ששמה ללעג את מערכת אכיפת החוק, ויורה חיצים גם במערכת המשפט, בעיתונות ובשחיתות השלטונית. "רק באיטליה, כמובן", כמו שכתב ניסים אלוני שתרגם את המחזה.
הולדתה של ההצגה בפיצוץ שהתרחש בשנת 1969 בסניף בנק במילאנו שהרג 17 בני אדם ופצע 88. המשטרה מיהרה לאסוף את החשודים המיידיים בעיניה – עשרות אנרכיסטים – לחקירה. רובם שוחררו עד מהרה, אך אחד מהם, ג'וזפה פינלי, מצא את מותו בנפילה מחלון תחנת המשטרה. השוטרים טענו שמדובר בהתאבדות, אך עד מהרה התגלו סתירות בסיפור שגוללו, כמו לדוגמה אמבולנס שהוזמן ארבע דקות לפני שהנפילה התרחשה על פי עדותם. מכל החומרים העליזים האלו רקח דריו פו, לימים חתן פרנס נובל, קומדיה רועשת בשנת 1970 כאשר הסערה סביב המקרה עוד הייתה בעיצומה.
פו השתמש במסמכים אמיתיים מהחקירה ומהמשפט לבסס עליהם את היצירה וטען שהגיחוך עולה מהם באופן טבעי. כדי להגביר את האפקט, בהצגה שלו מחדיר פו משוגע בעל חיבה למשחק והתחזות, שעוטה על עצמו תפקיד של חוקר חיצוני ומכניס את המערכת לסחרור.
כניסתו של "הפסיכי" לתחנת המשטרה מעניקה ממד ארס־פואטי להצגה, שכן הוא לובש ופושט דמויות, וכמו מביים עם השוטרים גרסאות שונות למקרה המצער, כשהוא עורך איתם שחזורים בדרגות שונות של טרלול, תוך הגחכת השוטרים. זאת בנוסף לאזכור מפורש של פו בידי הדמויות שלו כ"שונא שוטרים" ו"מאפיה שמאלנית" ומרמור על מיעוט תפקידי הנשים בהצגה מצד השחקנית היחידה.
בשלב מסוים האנרכיזם משתלט ויש תחושה של גודש רב מדי, שהבמה כמעט עולה על גדותיה מרעש ופעלתנות שפוגמת בהנאה, ונדמה שריסון מסוים מצידו של הבמאי מיכאל גורביץ' היה תורם לה בלי לפגוע באופיה. בכל מקרה נדמה שהשחקנים נהנים מכל רגע על הבמה ומעבירים את התחושה לקהל. ארז שפריר מצטיין בתפקיד "הפסיכי" ושותפים לו השחקנים הטובים איתי שור, יואב היימן, ניר רון, יוסי עיני וכרמית מסילתי קפלן. התפאורה החכמה והתלבושות הן של סבטלנה ברגר, המוזיקה של דניאל סולומון והתאורה של רוני כהן.
מדובר בהצגה מצחיקה ומבדרת, אך נדמה שהחריפות שוודאי אפיינה אותה עם כתיבתה קהתה עם השנים, למרות שניתן למתוח קווים מסוימים ולא מעטים בין המתרחש על הבמה לחברה הישראלית. עם זאת, בהתאם לרוח האנרכיסטית, סיום ההצגה לא עושה הנחות ומאתגר את הצופים רגע לפני שהוא שולח אותם הביתה.
חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, תיאטרון החאן
