קשה מאוד לכדורגלן ישראלי לזכות בחוזה בקבוצה איכותית מחוץ לגבולות המדינה, והקושי גדול בהרבה כאשר מדובר בתפקיד השוער. בקבוצה יש בדרך כלל לא יותר משלושה שוערים בסגל, כאשר על כל עמדה מתחרים מאות שחקנים מכל העולם. מי שמצליח לשרוד במציאות הקשוחה הזו כבר שבע שנים הוא שוער נבחרת ישראל אופיר מרציאנו, שעשה הקיץ קפיצת מדרגה מקצועית ועבר אחרי חמש עונות מקבוצת היברניאן הסקוטית לפיינורד ההולנדית. פיינורד, שנחלשה מעט מבחינת הישגים בשנים האחרונות, בעיקר בשל בעיות כלכליות, נחשבת עדיין לאחת מקבוצות הפאר בהולנד. היא זכתה עד היום ב־15 תוארי אליפות ו־13 גביעים מקומיים, בנוסף לשני גביעי אופ"א יוקרתיים, והדובדבן שבקצפת – זכייה ב־1970 בגביע אירופה לאלופות. "המועדון שפגשתי בהולנד לא קרוב בכלל למה שהכרתי עד היום", קובע מרציאנו, שהגדיל את המושבה הישראלית בליגה ההולנדית לשלושה, לאחר שהצטרף לערן זהבי (איינדהובן) ואלי דסה, שמשחק בוויטסה ארנהם. "כל ההתנהלות היא אחרת, אם מבחינת הדרישות המקצועיות, איכות האימונים, הקהל שדוחף והמטרות שמוצבות בפנינו. אין ספק שמדובר באחד המועדונים הגדולים באירופה. גם בסקוטלנד הייתי במועדון גדול עם הרבה אוהדים תומכים, אבל באמת שאי אפשר להשוות. הגעתי לכאן כדי לצאת מאזור הנוחות, ובכל יום אני אומר לעצמי שאני לא נמצא פה סתם, ושיש לי מטרה ברורה והיא להפוך לשוער טוב יותר ולתת עוד דחיפה לקריירה שלי. אני מאמין שהמעבר הזה יועיל לי מאוד".
צעד אחורה קדימה
העזיבה של סקוטלנד הייתה כרוכה בלא מעט אומץ מצידו של השוער הישראלי, קודם כול בשל העובדה שהסקוטים רצו שיישאר בתור שוערם הבכיר, ואילו הוא בחר לעזוב, כאשר עתידו המקצועי היה עדיין לוט בערפל. "אחרי חמש שנים טובות מבחינה מקצועית ואישית, שבהן עשיתי דברים יפים, התחברתי לאנשים ולמועדון וגם השתפרתי מקצועית, הרגשתי שזה הזמן שלי לנסות ולדחוף קדימה. אני בן 31, מרגיש בשיא שלי וידעתי שאהפוך לראשונה בקריירה לשחקן חופשי ואוכל לבחור ולתת לעצמי הזדמנות", מסביר מרציאנו את המהלך. "בסקוטלנד היה לי קשר מצוין עם המאמן ובינואר הוא פנה אליי וביקש לדעת מה התוכניות שלי כדי לתכנן בעצמו את עתיד הקבוצה. הוא הבטיח לי שלא משנה מה אגיד, אמשיך לשחק ולהיות השוער הראשון. סיפרתי לו שאני מתכוון לעזוב, ורק אחרי כמה חודשים זה פורסם רשמית". מרציאנו הגיע לקבוצתו הסקוטית בתחילת עונת 2016, אז הייתה הקבוצה בליגה השנייה. "גם המעבר לסקוטלנד היה סוג של הימור", הוא נזכר. "שנה קודם יצאתי לראשונה לאירופה, למוסקרון הבלגית. הדברים שם פחות הסתדרו עבורי וחשבתי שאולי יצאתי מוקדם מדי לחו"ל ואני לא מתאים. מצד שני הבנתי שאם אחזור לישראל יהיה לי קשה מאוד לצאת שוב לאירופה. בשטח, בגלל שכמעט לא שיחקתי במשך שנה, האופציות המקצועיות לא היו מפתות במיוחד ואז הגיעה ההצעה מסקוטלנד. בדקתי את סגל הקבוצה, דיברתי עם המאמן, הבנתי את המטרות ושמדובר במועדון גדול עם הרבה פוטנציאל, ובאמת בסוף העונה הראשונה עלינו ליגה, המועדון רכש אותי וחתמתי לעוד ארבע שנים". במהלך התקופה הזו הפכה היברניאן לקבוצת צמרת בסקוטלנד, ואת העונה האחרונה סיימה במקום השלישי ועם הפסד בגמר הגביע. במשחק הביתי האחרון שלו זכה מרציאנו להרבה מאוד אהבה ביציעים. "הפרידה הייתה מאוד מרגשת ומבחינתי זו הייתה חותמת עד כמה המועדון והקהל באמת העריכו אותי", משתף מרציאנו. "היה לנו מאוד עצוב לסיים את הפרק בסקוטלנד, קיבלתי אהבה אדירה מכולם וברגעים האלה הבנתי כמה מיוחד היה מה שעשינו, שהצלחנו להוביל את המועדון להישגים שהוא לא חווה במשך שנים".
את הפגרה החולפת החל מרציאנו בלי קבוצה ובלי חוזה לעונה הבאה, בהחלט סיטואציה פחות נעימה. "ברור שפחדתי, זה לא נעים להישאר בלי חוזה ותמיד יש את החשש שמשהו לא יסתדר או שחלילה אפצע. אבל עדיין החלטתי לקחת סיכון מחושב, בידיעה שברגע שאתה שחקן חופשי, המועדונים מסתכלים עליך אחרת והגישה אליהם קלה יותר, כי הם לא צריכים לשלם על ההעברה", הוא משתף. "למזלי הקיץ האחרון היה עמוס יחסית. ברגע שחזרתי מסקוטלנד, מיד היה מחנה לנבחרת ואז טסנו לשני משחקים, וביום שנחתּי חזרה אשתי ילדה ולא היה לי זמן לחשוב על דברים אחרים. שבוע אחרי שריי נולד והכול היה בסדר, חזרתי לעסוק בענייני הקבוצה הבאה שלי, ובאמת בכל יום שעבר הרגשתי שאני מתחיל לאבד סבלנות, אבל עדיין האמנתי שדברים יסתדרו". לשירותיו של מרציאנו היה ביקוש בישראל, והפועל באר־שבע הגישה לו הצעה לארבע עונות שמוערכת במיליון דולר לכל התקופה, אך ההצעה לא גרמה לו למהר ולחתום. "כל הזמן הבהרתי לכולם שהמטרה היא קודם כול להישאר באירופה, לא מסיבות כלכליות אלא מקצועיות", הוא מסביר.
אז איך בסוף הגעת להולנד?
"אני קשור לסוכנות שחקנים באנגליה ובאחד הימים אמר לי הסוכן שטון קאנן (לשעבר מאמן בית"ר ירושלים ומכבי תל־אביב, ד"מ) פנה אליו ושיש הצעה לגביי מפיינורד. להפתעתי הדברים נסגרו תוך יום וחצי ופשוט טסתי. לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר". זמן קצר לאחר שחתם מצא את עצמו מרציאנו לבדו בעיר רוטרדם, העיר השנייה בגודלה בהולנד. "באופן טבעי כשעוברים למועדון חדש יש קשיי התאקלמות ובגלל שהייתי כאן חודשיים לבד היה לי פחות עם מי לחלוק את הגעגועים והדאגה. הייתי צריך למצוא לנו דירה ולפתור הרבה עניינים טכניים, כשבין לבין צריך להתאמן ולשחק טוב. זה היה קצת קשוח אבל סך הכול אני חושב שצלחתי את זה יפה".
ואיך המשפחה שלך מסתדרת?
"המשפחה הצטרפה אליי רק לפני כמה שבועות אז ההתאקלמות עדיין טרייה והכול קצת לחוץ, אבל ברוך השם אנחנו שמחים. אחרי חמש שנים בסקוטלנד לא פשוט להגיע למקום חדש, שמדברים בו שפה אחרת ולא מכירים שום דבר. זה מאתגר אבל אני בטוח שהכול יסתדר לטובה".
איך מצב הקורונה בהולנד?
"כשהגעתי לפה מספר הנדבקים היה גבוה מאוד אבל אני חושב שיש מגמת שיפור. המסעדות והחנויות פתוחות והתחלואה ירדה באופן משמעותי". מרציאנו, שחתם לשנתיים בתמורה ל־400 אלף אירו לעונה, צפוי בשלב הראשון לשמש שוער שני, כשאת אפודת השוער הראשון לובש יוסטין ביילו הצעיר והמוכשר, המשמש גם כשוערה הבכיר של נבחרת הולנד. "גם כשהיו לי עונות טובות בסקוטלנד, הבנתי עד כמה קשה להתקדם ממועדון בקנה מידה בינוני יחסית, ושמעתי לא מעט על שוערים שהפכו למובילים בקבוצה גדולה אחרי שהגיעו אליה בתור שוער שני", מסביר מרציאנו. "כשאתה בתוך המערכת רואים אותך כל יום ואתה גורם לאנשים לסמוך עליך, וחשבתי שזה צעד שנכון לעשות – להגיע למועדון גדול, אבל לאו דווקא כשוער ראשון. ידעתי שאצטרך לקחת בחשבון את האפשרות שאשחק פחות. ואני באמת מוכן לזה, מקבל את זה ואת ההשלכות, וזו החלטה שהגיעה נטו מהראש".
אתה שוער ותיק ומוכח. לא מוזר לך לשבת על הספסל?
"אני לא מנסה להתייפייף, ברור שבא לי לשחק. אני יושב על הספסל כשהמשחק מתחיל וזה לא נעים, בטח כשמגיעים למועדון כזה ורואים את הקהל ואת הרמה של הכדורגל, בא לך להיות שותף. אבל זו ההחלטה וההקרבה שעשיתי. אני משתדל להסתכל על הדברים בראייה רחבה יותר, ומאמין שבסופו של דבר ההחלטה הזו תאריך לי את הקריירה, כי אני עובד עכשיו כדי להיות טוב יותר בהמשך. יכולתי ללכת לקבוצה ולהיות שוער ראשון, אבל אז אולי לא הייתי עובד כל כך קשה כמו שאני עובד היום, יורד לפרטים ומנסה להשתפר. פה אני מרגיש שאני עושה את זה כל יום, כי אני נמצא בסביבה שדוחפת אותי קדימה, זה פשוט הטבע של המועדון הזה, וזה הסטנדרט שאני רוצה לסגל לעצמי. חשוב גם שאמשיך לעבוד קשה כדי שאוכיח את עצמי ברגע שאקבל הזדמנות".
אחרי כמה הופעות חיוביות במשחקי ידידות זכה מרציאנו להזדמנות הרשמית הראשונה שלו בין הקורות לפני כמה שבועות, במסגרת שלב הפלייאוף בליגה האזורית, המפעל החדש הנחשב לשלישי בחשיבותו באירופה, מפגש שהוביל את ההולנדים לשלב הבתים. "עליתי לשחק בדקות האחרונות של המשחק הראשון, שהסתיים בניצחון שלנו 0:5 אחרי שהשוער הראשון הורחק בכרטיס אדום", נזכר מרציאנו בחיוך. "כבר שיחקתי קודם לכן באצטדיון הביתי לעיני הקהל שלנו, אבל זו הייתה הפעם הראשונה במשחק רשמי, וגם ניצחנו ושיחקנו טוב. זו הייתה חוויה מרגשת". בשבוע שעבר נחת מרציאנו עם פיינורד בישראל למפגש מול מכבי חיפה, במסגרת אותו מפעל, מפגש שבו צפה בקבוצתו מהספסל במסיימת בתיקו 0:0 מול הירוקים מהכרמל. מי שלא הגיע למשחק הוא עלירזה ג'האנבחש, שחקנה האיראני של פיינורד, שהחליט לא להופיע למפגש, בהסכמתו של פיינורד. "בגלל המסע של הנבחרת לא היה לי זמן לדבר איתו אבל יש לי איתו יחסים טובים ומדובר בהחלטת מועדון", מסביר מרציאנו. "זו בהחלט חוויה מרגשת להגיע עם המועדון שלך למשחק בישראל, כזו שאזכור לתמיד, ועזרתי לצוות המקצועי בכול מה שיכולתי".
הקשיים לימדו להתמודד
אופיר מרציאנו נולד וגדל באשדוד והוא דור שני לכדורגלנים. אביו ג'קי כיכב בעברו בבית"ר ובמכבי המקומיות בתור קשר ונאלץ לפרוש מוקדם בגלל פציעה. "כדורגל עניין אותי מאז שאני זוכר את עצמי", נזכר מרציאנו. "שיחקתי כל הזמן, אם זה בבית עם כדור או עם גרב, או עם חברים בשנייה שחזרתי מבית הספר. אבא שלי לקח אותי לראות משחקים של אשדוד כשעוד הייתי ממש תינוק והייתי מדמיין את עצמי שאני שם על המגרש". למרות זאת, אביו לא מיהר לדחוף אותו להפוך לכדורגלן בעצמו וההורים דאגו שקודם כול ישקיע בלימודים. "אבא שלי ממש לא היה מאלה שקופצים על הגדרות וצועקים למאמן שיכניס את הילד שלו לשחק. הוא היה שקט יותר, אמר לי את מה שחשב מדי פעם וכשצריך זרק מילה טובה. ההורים נתנו לי חופש בחירה כבר בגיל צעיר ובסופו של דבר החלטתי שכדורגל זה הדבר שאני רוצה לעשות", הוא מספר, "אחרי שנדנדתי לו במשך כמה חודשים, כשהייתי בן 8 הוא הסכים לרשום אותי לקבוצה באשדוד. מנהל הקבוצה שאל אותנו באיזה תפקיד אני משחק. אני רציתי להגיד חלוץ אבל אבא שלי אמר שאהיה שוער, ובניגוד לפעמים אחרות שהייתי עונה לו, במקרה הזה החלטתי לשתוק, והנה, אתה רואה – הדברים הסתדרו בסוף בצורה טובה".
זה נכון שעד היום אביך ג'קי מתקשה לראות אותך משחק?
"אני חושב שאת רוב המשחקים שלי הוא לא ראה במלואם, כי הוא בדרך כלל יוצא אחרי מחצית אחת בגלל שהוא יותר מדי במתח. בשנים האחרונות אני אומר שאני לא יודע עוד כמה שנים אשחק, ואשמח שהוא יבוא ואולי מספיק עם הלחץ הזה. בתחילת הקריירה עוד יכולתי להבין, אבל אחרי כל כך הרבה שנים עם משחקים גדולים, לצד טעויות גדולות, כבר עברתי הכול, ובסופו של דבר אחרי המשחק החיים הם אותם חיים ולא יקרה כלום אם הוא יראה את זה".
דרכו של מרציאנו במחלקת הנוער לא הייתה פשוטה כלל. בגיל 11 הוא עבר ניתוח לשחזור רצועה שנקרעה ובקבוצות הנערים והנוער שימש לפרקים כשוער שני או שלישי, אך במקביל לא ויתר והמשיך לעבוד. "תמיד האמנתי בתוך תוכי שאוכל להגיע למקומות טובים, גם אם היו שנים שאולי לא רציתי מספיק או שהייתי קצת שטותניק. ברגע שהחלטתי לרצות ולעבוד כמו שצריך, הדברים התהפכו לטובתי", הוא נזכר, "עברתי הרבה מכשולים בדרך. בסקוטלנד הייתה עונה שנפצעתי והביאו שוער במקומי, ששיחק מעולה והוביל לכך שאחכה בחוץ כמה חודשים, אבל זה עזר לי להכיר את עצמי ואת החוזקות שלי, ואת היכולת להתמודד עם מטרות שאני מציב". בזכות האמונה מצד אנשי המקצוע באשדוד, החל ביגאל זריהן שהחזיר אותו למסלול וחנן אזולאי, שלקח אותו כפרויקט אישי, יחד עם הבעלים ג'קי בן־זקן, הפך מרציאנו לשחקן בקבוצה הבוגרת, שם רשם את הופעת הבכורה בנובמבר 2008. הוא שימש במשך כמה עונות כשוער שני, עד שבעונת 2011/12 נתן לו המאמן יוסי מזרחי את אפודת השוער הראשון, תפקיד שבו נשאר ארבע עונות. "הקבוצה באשדוד הייתה ותמיד תהיה הבית שלי", קובע מרציאנו, "אני בקשר רציף עם האנשים שם, כשהייתי בארץ באתי עם הבן שלי למשחק, אחרי הרבה שנים שלא הייתי שם, ומאוד שמחתי לפגוש את כולם. אני תמיד עוקב אחריהם ונהנה לראות אותם".
מה דעתך על הכדורגל הישראלי בימינו?
"אני חושב שלכדורגל הישראלי יש הרבה פוטנציאל ובשנה שעברה נהניתי לצפות בהרבה משחקים. יש לנו קבוצות ושחקנים טובים, מתקנים חדשים, קהל והרבה רצון להשתפר. הבעיה העיקרית היא בגילים הצעירים, שם אין מאמנים מספיק טובים לייצר שחקני על אמיתיים. חייבים אנשי מקצוע מצוינים שילמדו את הילדים מה שצריך לדעת בכדורגל – טכניקה בסיסית, הבנת משחק, תנועה ללא כדור ולהיות ווינר. בכל המועדונים הגדולים בעולם יש בעמדות מפתח שחקני עבר ומאמנים נהדרים, שיכולים בקלות לאמן בליגה הראשונה אבל בחרו לפתח את הדור הבא. לשם צריך לשאוף".
שנתיים לאחר שהפך לשוער ראשון באשדוד זומן מרציאנו לראשונה לסגל נבחרת ישראל, וב־2014 הפך לשוער הראשון. מאז הוא שותף לרוב הקמפיינים של הנבחרת, כולל הקמפיין הנוכחי למוקדמות מונדיאל 2022. לפני שבועיים עמד מרציאנו בשער הנבחרת שניצחה את איי פארו 0:4, הרשימה מול אוסטריה 2:5 והובסה 5:0 בדנמרק. מסע המשחקים עמד בצל מחאת הקהל כלפיי החלוץ מואנס דבור, בעקבות פוסט שנוי במחלוקת שהעלה בזמן מבצע "שומר החומות".
איך האירועים הללו השפיעו עליכם, שחקני הנבחרת?
"בשורה התחתונה הוכחנו שאנחנו נבחרת אחת, עם שחקנים שתומכים זה בזה בלי לערב סיפורים אישיים כאלה ואחרים, שפחות רלוונטיים למשימה המקצועית שלנו", קובע מרציאנו. "סך הכול היה לנו שבוע טוב שבו השגנו שש נקודות והצגנו יכולת מרשימה מול האוסטרים. מראש היה סיכוי נמוך שנצליח להוציא נקודות בדנמרק, אחת הנבחרות הטובות בעולם כיום, אבל ברור שלא נעים לחטוף חמישה שערים. אנחנו רוצים להראות התקדמות ולהיראות טוב יותר במשחקים כאלה, בטח בפן ההגנתי". מרציאנו גם אופטימי בנוגע לעתיד הנבחרת. "אני חושב שהנבחרת בכיוון טוב", הוא מנתח, "לשחקן הישראלי תמיד הייתה טכניקה טובה ואני רואה שיפור בקצב המשחק ובאגרסיביות המתאימה לרמות האלה. אנחנו צריכים הרבה שחקנים ברמות הגבוהות באירופה, כאלה עם ניסיון ברגעי ההכרעה בליגות הטובות ביותר או במפעלים האירופיים, שיעזרו לנו לתפקד נכון ברגעים המכריעים".
בשנותיו בנבחרת נע מרציאנו בין עמדת השוער המוביל למחליף, ובין תצוגות נהדרות לכמה הופעות וטעויות שוודאי יעדיף לשכוח. "בסופו של דבר אתה נמדד לאורך זמן ומי שמצליח הוא מי שמחזיק הרבה שנים ברמות הגבוהות ויכול לעמוד בתהפוכות הללו", הוא קובע. "הקריירה במקביל לנבחרת היא דינמית מאוד, צריך ללמוד לקבל את השינויים שקורים, לדעת שלפעמים הדברים לא עובדים לטובתך ופשוט להמשיך ולעבוד. היו לי משחקים מצוינים בנבחרת ובימים פחות טובים למדתי להרים את עצמי ולהמשיך, כי בקריירה משחקים מאות משחקים, זו לא תוצאה של ערב נתון זה או אחר, וברגע שמבינים את זה, לומדים לקחת דברים יותר בקלות".
אתה לא חושש שאם לא תשחק בהולנד, זה יפגע בך בנבחרת?
"לא הרבה שחקנים ישראלים הגיעו למועדונים בסדר גודל כזה, ובעבר היו שוערים שלא קיבלו דקות בקבוצה וקיבלו קרדיט בנבחרת. בשנתיים האחרונות הוכחתי שאני יציב ושיש על מי לסמוך, אני חשוף בכל יום לכדורגל ברמה הכי גבוהה ולא רואה סיבה שלא אשחק בנבחרת".
בשנים האחרונות הפך מרציאנו גם לאב במשרה מלאה, לסאן בן השלוש וחצי ולריי, שנולד כאמור לפני כחודשיים. "סאן כבר הפך לסקוטי לכל דבר, עם אנגלית במבטא מקומי", צוחק מרציאנו, "עכשיו אחרי חודשיים בגן בישראל הוא מסרב לדבר אנגלית וכרגע מוכן לתקשר רק בעברית. אחרי שהבאתי אותו למשחק הראשון של פיינורד הוא היה בעננים ולא הצליח להירדם בלילה. זה משמח ומרגש אותי שאני יכול לשתף את המשפחה ואת הילדים שלי במה שאני עובר, שאני חווה את זה איתם יחד ולא עובר את זה לבד. זה מוסיף הרבה טוב ונותן לי הרבה כוח לדחוף את עצמי לעבוד קשה כדי להשתפר ולהגיע למקומות האלה".
על מה אתה חולם?
"להמשיך בגישה שאני נמצא בה, שהמשפחה תהיה סביבי כי היא נותנת לי אומץ וכוח והיא הדבר המשמעותי ביותר בחיים שלי, להגשים את החלומות המקצועיים שלי ולהוכיח שאני מתאים לרמות הגבוהות ביותר".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני נמצא בחמש. יש לי כל מה שאני רוצה בחיים – בריאות, שמחה, משפחה טובה, קריירה מוצלחת, הישגים, ומטרות שאני עומד בהן, וכרגע ברוך השם אני נמצא במקום טוב".
