01 זיכרון ילדות תרבותי. גדלתי על הטלוויזיה החינוכית. ילדה חילונית, אבל עם ילדות תמימה, כאילו שמו לי אינטרנט רימון על מצב הרמטי. זו הייתה הטלוויזיה בישראל פעם. תוכניות כמו פרפר נחמד, רחוב סומסום, בלי סודות, גברת פלפלת. מגיל די צעיר התחלתי גם להופיע בתוכניות ילדים כמו זומביט, חדש בעיניים ומוקש, ולמעשה גרתי באולפני החינוכית ברמת־אביב.
02 ספר שקראת פעמיים. לפני הקורונה אני זוכרת שהיה דבר כזה, ספרים. בשנה האחרונה הייתי סוג של מזכירת בית ספר, שמנהלת למידה מרחוק של חמישה ילדים, כך שקראתי בעיקר הודעות של ההנהלה. בזמן הפנוי כתבתי את הספר החדש, "ימים באים". השיא שלי כאדם קורא היה מגיל 15 עד 20, הלוואי שעוד אחזור לזה ואקרא הרבה ספרים. באותה תקופה חזרתי עשרות פעמים לספרים שגיליתי: נחמה ליבוביץ, חנן פורת, אחר כך הרב קוק, הרב שלמה וולבה, תקופה של קריאה אינטנסיבית, צימאון של ממש.
03 יוצר אהוב עלייך במיוחד. ידידיה הוא שר התרבות שלי. כל מה שהוא מביא הביתה, מאברהם פריד, יוסף קרדונר וביני לנדאו – ועד זמר אלמוני שהרגע הוציא שיר וידידיה מסביר לי שהוא הדבר הבא.
כתבות מנוספות באתר מקור ראשון:
– "מונטי פייתון אינו פוליטי אך אינטליגנטי ומצחיק עד דמעות"
– "מעריך את מי שהשימוש שלהן במילה הכתובה הוא בניסיון לתיקון עולם"
– "הילדים שלי הם הדבר הכי מוצלח שעשיתי בחיי"
04 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. לא לקפה, אלא ל"יחידות" – פגישה אישית – עם הרבי מלובביץ'. קראתי בסקרנות מאות סיפורים של אנשים – מרמטכ"לים דרך פוליטיקאים ועד רבנים, וגם לא־יהודים – שזכו לעמוד מול העיניים העמוקות האלה, לשאול, לשמוע, ולהבין מה משימת חייהם המדויקת.
05 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. הילדים שלי. מסקרן איך הם רואים את העולם, ובפרט איך הם חווים אותנו, ההורים.
06 מי מצחיק אותך. ליברמן. אבל גם מאוד מעציב.
07 מאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. קוטג'. זו הבדיחה המשפחתית אצלנו. לא צריך גורמה, לא צריך להשקיע, רק לתת לי קוטג' של תנובה, מגיל שנתיים ועד היום. פעם הגשתי את תוכנית הבוקר עם גידי גוב, לכולם חיכו סנדוויצ'ים ורד־בול, וההפקה שם פשוט שמרה לי גביע אחד קטן בצד, כל בוקר. אני נבוכה לעצור לפעמים בתחנות דלק של "ילו" בשתיים בלילה ולקחת איזה גביע קוטג' עם כפית חד־פעמית, כי אני בקריז.
08 מה שם קבוצת הווטסאפ שלך עם עצמך. שם בנאלי מאוד: 'לעצמי'. לאחרונה היא פוצלה לשתיים: לעצמי – טכני, ובמקביל: לעצמי – תוכן. זה ניסיון לארגן את הכול למשימות מעשיות, ולתכנים שמתאימים לשידור ולפרסום. לא שזה עזר במיוחד. יש במקביל גם קובץ וורד שכמעט תמיד פתוח, שנקרא "לעצמי", ודווקא הוא יעיל יותר. משתדלת לעבור עליו בשוכבך ובקומך, ולראות מה טרם טופל. הילדים יודעים שכדי שמשהו יקרה, הם צריכים להכניס אותו לקובץ "לעצמי". לפעמים הם כותבים שם "אופניים חדשים לנתנאל", "מתנה ליהודית", ואז אני לא זוכרת אם אני כתבתי את זה או הם.
