לכבוד יום הולדתה השבעים כינסה האמנית רחל קיציס חלק מיצירות האמנות שלה, ברישום, צבעי מים וצבעי שמן, ואספה אותן לספר אלבומי יפה ומרשים. לצבעים נוספו גם מילים: פרגמנטים וחיבורים שיריים שכתבה תוך לימוד בבית המדרש, יצירות דקות של התבוננות הנולדות מתוך לימוד התורה והמפגש שלה עם הנפש.
במבוא האישי לספר מתארת קיציס את התהליך שעברה ביחס לציור, שבו העדיפה את ברכת חיי היומיום על הנוקשות שבמודל ואת האופן שבו השתחררה מהניסיון להיות כבולה לאג'נדות אמנותיות כדי לחפש בכל הסובב אותה את הצייר הגדול – הא־ל המסתתר והנגלה באמנות. בחירה זו יפה גם לשירים שהיא כותבת, שירה אינטימית העוסקת בחוויות הציירת לנוכח עמידה מול יצירת אמנות מלהיבה מאין כמוה – הקיום.
קיציס היא ציירת ואמנית רישום, עובדה שניכרת גם בשיריה, הנכתבים כהבהובי נפש בעקבות מפגש עם התורה, ויש בהם משהו חזותי מאוד. את שיריה, המהווים כשליש מהספר ביחס ליצירות האמנות, היא כותבת כאמנית שמילותיה דומות לציור, בעיסוק המובהק שלה בחזותי ובתיאורי הסובב אותה. כמו בציורים שלה, מעדיפה קיציס את העיסוק בנוף החיצוני על העיסוק הנפשי והאמנותי בחידתי ובמופשט, מכיוון שבאמנות טובה אין הפרש בין הצופה לדבר שהוא מתבונן בו, כפי שהיא כותבת באחד מהפרגמנטים: "נוֹפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעְגּוּעִים / לִפְנִים הַחוּץ וּלְחוּץ הַפְּנִים".
ממבט ראשון, נראה כי יש הבדל בין ציוריה של קיציס לשירים המלווים את הספר: הציורים הם חלק מהמפגש היומיומי עם הנוף האנושי והפיזי הסובב אותה, ויש בהם משהו כמעט אימפרסיוניסטי באופן שבו רובם תופסים את הרגע, בעוד השירים נולדים ממקום עיוני יותר, בעקבות תורה הנלמדת בחבורה בבית המדרש. אלא שבמבט מעמיק יותר נראה כי אלה ואלה מגיעים מאותה אהבה ונביעה: כמו הציורים שמגשרים על התווך בין המרחק של העין המתבוננת לעולם על יופיו ושברי רגעיו, שירים רבים עוסקים בציור מתוך הצורך לשקף את העולם וכך להיעשות חלק ממנו.
וכך גם נכתבים ונקראים השירים בספרה היפה של קיציס: כחלק מן הרצון לתאר את יפי העולם ולמצוא ביופיו ובכאביו פירוש לסוד שבנפש, כמו בשיר המצורף שבו היא כותבת "עוֹלָם נִבְרָא בְּצֶבַע" – כשותפות אינטימית במעשה הבריאה.
עָמֹק עָמֹק הַצָבַע עַד הוֹפֵךְ כָּל הַדַּף נְהוֹרָא לַחֲשׁוֹכָא / עַד שֶׁלֹּא יְכוֹלָה עוֹד מִבְרֶשֶׁת / וְעוֹמֶדֶת מְבֻיֶּשֶׁת / נָח הַיָּם בָּאֲגָנוֹת וְשֶׁקֶט מִשְׂתַּרֵר עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ בְּלַיְלָה שֶׁל שָׁבָּת. / הַמַּפָּה לְבָנָה הַנֵּרוֹת בַּפָּמוֹטוֹת, וְהַדַּף מֵאִיר אֶת הַלַּיְלָה בְּאוֹר יְקָרוֹת. / וַתֵּרֶא רָחֵל עוֹלָם נִבְרָא בְּצֶבַע / כִּי טוֹב מְאֹד.
עולם שנה נפש, ציור וחבור רחל קיציס, הוצאה עצמית, 320 עמ'
