קצת לא נעים לה להודות, אבל לשיינא גרשוביץ (23) תקופת הקורונה דווקא עשתה טוב. ממש טוב. עד לפני כמה חודשים היא התגוררה בדירה מתפוררת בתל־אביב והתלבטה מה לעשות כשתהיה גדולה. היום התמונה הולכת ומתבהרת: עם עמוד אינסטגרם שמקדם אורח חיים בריא וכ־80 אלף עוקבים, שיינא היא כבר אושיית רשת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כשכותרת שגויה הפכה אישה רצינית למתנגדת חיסונים
– הפתגם השבועי: גרוש לבן ליום שחור
– פירות השלום: שיתוף פעולה בנקאי ישראלים-בחרייני
גם את הדירה המתפוררת היא עזבה, וכיום היא מתגוררת עם בן זוגה יוהן בלב מטע אבוקדו במושב בצפון הארץ. בעמוד הפופולרי שלה (shaynzzz) תוכלו למצוא מתכונים וטיפים לתזונה נכונה, בדגש על פתרונות לרגישים לגלוטן. בנימה אישית אני חייבת להחמיא: פוסטים שעוסקים בנבטי כרישה והמלצות על קמח כוסמת מעולם לא נראו טוב יותר.
"את העמוד פתחתי כדי שיום אחד, כשאסיים את לימודי הנטורופתיה ואפתח קליניקה, אנשים יֵדעו מי אני. חשבתי שתהיה לי קהילה קטנה של אנשים שיעקבו אחריי. אבל היום אני כבר לא רואה את עצמי מטפלת 'אחד על אחד', אלא יותר עוסקת בתחום רחב יותר של תזונה. גורמת לשינויים גדולים יותר", היא מספרת.
נחזור להתחלה. גרשוביץ גדלה ביישוב הדתי חשמונאים כבת למשפחה חב"דניקית בת 14 נפשות – הורים ו־12 ילדים. היא הקטנה, אחת מתאומות. "אמא שלי תמיד הקפידה על אוכל בריא בבית", היא נזכרת. כשהייתה בת עשר התגרשו הוריה. היא למדה באולפנת "אורות" במודיעין ואז עשתה שירות לאומי בכפר הנוער "עיינות". משם טסה לטיול ארוך של שנה באוסטרליה ובמזרח הרחוק. "אני מאמינה שכדי להכיר את התרבות אתה צריך להיות חלק ממנה. עבדתי, שכרתי דירה וחייתי שם ממש כמו המקומיים. פתאום היה לי זמן להיות לבד, לחפש את עצמי ולהבין מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי. התזונה הטבעית תמיד דיברה אליי, והתחלתי לפלרטט עם הרעיון".
ולמה דווקא אוכל נטול גלוטן?
"כל חיי הייתי מודעת לתזונה בריאה, לפחות ניסיתי. בזמן שהייתי באוסטרליה החלו לצוץ לי כאבי בטן חזקים בכל פעם שאכלתי קמח לבן. עשיתי מספר בדיקות ואובחנתי עם רגישות לגלוטן. אני חושבת שאז הבנתי לראשונה שאין מספיק אלטרנטיבות ראויות לאנשים כמוני".
אחרי הטיול חזרה לארץ והחלה לעבוד ברשת חנויות טבע. "שיחות עם הרבה אנשים שהגיעו לחנות, התעסקות במזון בריא וההבנה לעומק כמה הוא משמעותי לתפקוד הבריא של הגוף הביאו אותי למחשבה שמצאתי את ייעודי בחיים ולהבנה שבזה אני רוצה להתמקצע.
"בתמונות האצבעות שלי מלוכלכות מהבישול ובלי לק. לא מפריע לי שיראו את הכיריים המלוכלכים שלי כי אלו החיים האמיתיים. אין לי מה להסתיר"
"באחד הימים ראיתי פרסום של לימודים במכללת רידמן. הגעתי ליום הפתוח, נרשמתי ללימודים בתחילת הקורונה ואפשר לומר שפה החלה התפנית בחיי. הבנתי שאני שייכת לעולם הטיפול, שאני יותר מחוברת לתואר הוליסטי שמשלב בתוכו כמה רבדים ופחות לתואר מדעי. הרגשתי שהגעתי הביתה".
סיפרת שאמא שלך תמיד דאגה שיהיה אוכל בריא בבית. בבתים עם הרבה ילדים זה פחות נפוץ. בדרך כלל בוחרים דברים שהם קלים להכנה, זמינים וגם לא יקרים. המטבח הבריא לא ממש עונה על אף אחת מההגדרות.
"בגדול זה נכון, ובאמת יש חשיבה כלכלית כשאתה מגיע ממשפחה עם כל כך הרבה ילדים. אבל עדיין זה משהו שאמא שלי ממש הקפידה עליו. היא חשפה אותנו לאוכל מגוון ובריא ולהרבה ירקות, והקפידה שתמיד יהיה סלט על השולחן, לא משנה איזו ארוחה זו. גם אם לא אכלנו, תמיד הייתה לנו המודעות שירקות הם חלק אינטגרלי מארוחה".
אז אמא שלך הייתה ההשראה בעצם?
"לגמרי כן. היא תמיד אמרה לי שאני בטח אהיה מדריכת כושר או תזונאית, כי התחברתי לתחומים האלה. בסוף בחרתי בנטורופתיה. אמא שלי מעריצה אותי ומעודדת אותי וכל הזמן שולחת לי רעיונות למתכונים. היא תומכת במקום שלי בחיים ובבחירות שלי, כולל הבחירה באורח חיים לא דתי. לאבא שלי זה עדיין קצת קשה".
אוכלים עם העיניים
יום אחד, בתחילת משבר הקורונה, היא החליטה לעזוב את המרכז. "מצאתי את עצמי בצפון הרחוק, בלי עבודה ועם הרבה זמן פנוי. אז עשיתי את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב – לבשל. על הדרך גם תיעדתי את המנות שהכנתי, בלי פילטרים, הכי אותנטי שיש. התחלתי גם לפרסם מתכונים ללא גלוטן שהמצאתי. עמדו לנגד עיניי שני דברים: מינימום מצרכים ושהמנה תיראה יפה – כי בסופו של דבר אנשים אוכלים עם העיניים".
לאט־לאט היא הבינה שמה שאנשים מחפשים זה תחליפים ראויים למאכלים שמכילים גלוטן. מתכונים בריאים ופשוטים, ועדיף שיהיו גם טיפים לאורח חיים בריא על הדרך. חמושה במראה הנכון היא יצאה לדרך. "אני מעלה מתכונים שעשויים ממאה אחוז רכיבים טבעיים, ובתמונות האצבעות שלי מלוכלכות ובלי לק. לא מפריע לי שיראו את הכיריים המלוכלכות שלי כי אלו החיים האמיתיים. אין לי מה להסתיר".
מי הקהל שעוקב אחרייך?
"יש כל כך הרבה אנשים רגישים לגלוטן והרבה שפשוט נמנעים – הבטן לא יודעת לעכל כמו שצריך פחמימות עם קמח לבן. הכול היום נורא מתועש אז יש הרבה יותר אנשים שסובלים מזה. עוקבים שואלים אותי שאלות ואני בשמחה עונה להם ומחפשת להם פתרונות יצירתיים – מתכונים עם קמחים ללא גלוטן וכיוצא בזה.
"הבנתי שיש הרבה חולי צליאק שעוקבים אחריי ושאני עונה להם על צורך. אנשים אומרים לי: 'וואו, פתאום אני יכולה לאכול מעמול ללא גלוטן. שינית לי את החיים', וזה פשוט מרגש אותי".
מה הכי מעסיק אנשים היום בבואם לבשל במטבח?
"לתחושתי לאנשים בעיקר אין כוח, רצון או זמן להכין מתכונים מסובכים, וזו הסיבה שיש סביבי כל כך הרבה עניין. אני עונה להם בדיוק על הצורך הזה. בלי קשר לרגישות שמתי לב שחיים ללא גלוטן הם חיים בריאים יותר, והרבה אנשים פשוט מנסים לעבור לאורח חיים כזה".
שיינא היא לא אושיית הרשת היחידה במשפחה. אחותה הגדולה היא ליבי, המוכרת יותר בשם הבלוג והעמוד שלה באינסטגרם "ליבילנד". "אנחנו חברות ממש טובות", היא מעידה, "בהתחלה היא עזרה לי מאוד ופרגנה לי בטירוף, ואז פרשׂתי כנפיים והתחלתי לעוף".
הטיפים של שיינא לשינוי התזונה בבית
הרשימה – לרשום את כל מה שאנחנו רגילים לאכול ולנסות לחפש תחליפים. נניח: במקום לחם לבן להשתמש בקמח כוסמין. את השניצל לצפות בשיבולת שועל (קוואקר).
העובדות – ילדים צריכים שיחליטו עבורם. אל תשאלו אותם, תקבעו להם. עם הזמן הם יתרגלו.
האמת – תשמשו דוגמה אישית לילדים שלכם. אל תגידו להם לאכול בריא כשאתם אוכלים כל היום המבורגר וצ'יפס. המודעות חשובה מאוד להצלחה.
הצבעים – על כל שולחן צריך להיות סלט ירקות גדול, צבעוני ומגרה.
הביחד – שתפו את הילדים בהכנת המתכונים, למדו אותם את חשיבותה של הבריאות. בסוף זה ייכנס לראש.
הבסיס – להוציא שתייה מתוקה ומוגזת מהבית.
הבחירה – יש ברשת כמויות אדירות של מתכונים בריאים לארוחות צהריים. חפשו, מצאו תחליף ובטוח תתחברו למשהו.
