"המטבח שלנו מפוצץ בגלוטן!" – לא לתשובה הזאת ציפיתי כששאלתי אחמ"שית ברשת בתי קפה מוכרת בארץ אם יש להם מנות ללא גלוטן. "הכול עם מלא גלוטן" היא אמרה בלי להניד עפעף בזמן שקראתי בתפריט שדווקא יש מבחר מנות כאלו. טוב שלא הוסיפה "וקמח, מלא קמחים של קמח". יותר משקשה להיות צליאקי, קשה שלאף אחד אין מושג מה זה אומר ובמה זה כרוך, אז הנה מילון מונחים עברי־צליאקי שיעשה לכם קצת סדר בבלגן:
אלרגיה. לא, זו לא אלרגיה, אנחנו לא מתנפחים אם מישהו לידינו אוכל סנדוויץ', ואם אכלנו גלוטן בטעות אנחנו לא צריכים להזריק אטרופין, אבל כן יעברו עלינו כמה שעות לא נעימות וגם עם זה יש מה לעשות.
בורות. כששאלתי מלצר באירוע אם יש גלוטן במנה, הוא ענה לי שהוא לא מבין בטבעונות. וכשביקשתי במסעדה לחם ללא גלוטן, ענו לי שאין מה לדאוג כי אין חלב בלחם שקיבלתי. זה יכול היה להיות מצחיק אם לא הייתי כזו רעבה.
גלוטן (רעשן). כוחות האופל וציר הרשע שלנו. שם כולל לכל מה שאסור לנו לאכול, ובעצם – רוב החמץ של פסח שלכם – הוא כל השנה חמץ שלנו.
דגנת. המילה העברית לצליאק. לפעמים יש דברים שבאמת נשמעים יותר טוב באנגלית – גם מחלות.
הימנעות מגלוטן. הטרנד התזונתי הזה הוא לא צליאק, אלא בחירה של אנשים בריאים ומתנשאים, או גזירה של אנשים שרק חולמים להתפלש במגש של פיצה. בינינו, זה לא מרזה, למעשה כל תחליפי הגלוטן די משמינים.
ואז המטבח התפצל לשניים. זה מה שיקרה ברגע שתתחילו להימנע מגלוטן: ארונות מלאים יותר במטבח, מקרר עמוס ומשטח נוסף להכנת אוכל. תרגישו שפים.
זה כולה ביס קטן, מה כבר יכול לקרות? זו התגובה שאני הכי שונאת. "זה כולה שלוק קטן מהציאניד, מה כבר יכול לקרות?"
חטיפים. יש לא מעט שאפשר לאכול, אבל ביסלי גריל, אוי איך שאני מתגעגעת לביסלי גריל.
טיפול. אין תרופה או טיפול שמונע צליאק, הדבר היחידי שניתן לעשות כיום הוא פשוט להפסיק לאכול גלוטן, ולהיות הבנאדם המיליון שאומר שהוא ימציא תרופה לצליאק בעתיד.
יח"צ. הבעיה של הצליאקים היא יח"צ. מצד אחד זה לא מסוכן כמו אלרגיות למיניהן, ואין את אפקט הזעזוע והפחד, מצד שני זה לא מלא בזוהר ואידיאליזם כמו טבעונות, אז אין אקטיביסטים שיקשרו את עצמם לשער הכניסה של מאפיית אנג'ל.
כאבי בטן. לא הרבה יודעים אבל השורה "זה כואב, זה יכאב" של שלמה ארצי נכתבה על צליאקי שאכל גלוטן.
לל"ג. הקיצור האהוב והלא מוכר עלינו (ללא גלוטן).
מדף בסופר. ברשתות השיווק החליטו לשים את המוצרים ללא גלוטן ליד אלו ללא הסוכר. כאילו חשבו לעצמם שאנחנו במצב כל כך גרוע שאנחנו אוכלים רק כדי לשרוד ולא כדי ליהנות ולכן מקומנו הוא בצד האפל והמדכא של הסופר.
נטילת ידיים. לא מחויבים בה, ולכן הפכנו להיות התימני של כל ארוחה.
סימפטומים. יש לא מעט תסמינים: כאבי בטן, בחילות, וגם עייפות כרונית. זה לפחות התירוץ שאתם יכולים להשתמש בו כל בוקר כשקשה לכם לקום מהמיטה.
עלויות. סל קניות בסיסי ללא גלוטן יקר במאות אחוזים מסל קניות בסיסי רגיל. מה לעשות שלמחאת "הבייגלה שטוחים ללא גלוטן" יש שם פחות קליט מ"מחאת הקוטג'".
פינוק. יצא לצליאקים/ נמנעים מגלוטן שם של מפונקים. "אם אין לחם תאכלו עוגות?", "כן, אבל שיהיו ללא גלוטן בבקשה".
צ'יפס. כמה פשוט – ככה מסובך. הנשנוש הקליל והאהוב הופך להיות בלתי מושג במסעדות בגלל שהטיגון נעשה באותו שמן של השניצלים. תעשו טובה – אל תיקחו מאיתנו גם את זה ותדאגו לצ'יפסר נפרד.
קלבטן. חברו הטוב של האדם הצליאקי, ראו ערך כ'.
רומא. תופתעו לשמוע שבירת ארץ המגף והבצק היא דווקא גן עדן לצליאקים. אפילו בצליאק הם יותר אופנתיים מאיתנו.
שונים. אנחנו תמיד נהיה החריגים בחבורה, השונים בארוחה, יוצאי הדופן במסיבה. אנחנו מיוחדים, להיות כמו כולם זה גם ככה משעמם.
תירגעו. יש לא מעט תחליפים, יש הרבה מה לאכול, המודעות הולכת וגדלה והמצב רק משתפר, זה לא נורא כמו שזה נשמע ואפילו גם די טעים. מי זורם על פיצה?
