אז מה עשית לפני הקורונה?
"אני מורת דרך ומדריכת טיולים עצמאית כבר הרבה שנים. ניהלתי בעבר את מחלקת ההדרכה והתוכן ב'ראשית ירושלים', כתבתי תכנים ותוכניות לכל מיני גופים, אבל האהבה העיקרית היא ההדרכה והסיור עצמם. ההתמחות שלי היא סיורים בירושלים, על כל מה שיש לה להציע".
כשאומרים "תמציאי את עצמך מחדש", מה את חושבת?
"קודם כול זו אמירה מעצבנת ומתערבת כשלעצמה, ויש בה אולי אפילו גוון של זילות במקצועות הלכאורה 'לא חיוניים'. יש רגעים שבהם אתה שואל את עצמך למה לא בחרת במקצוע יותר חיוני. יש לי תואר ראשון במשפטים, והייתה מחשבה לגשת למבחני הלשכה ולפתוח לעצמי גם את האופציה הזאת. בפועל המשפחה שלי מוצפת עורכי דין, שהטילו וטו על העניין. באופן אישי, קשה להחליף מקצוע כזה. ודאי אחרי שנים של השקעה, התמקצעות, יצירת קהל לקוחות. אני רואה בטיול ובסיור משמעות ערכית, חינוכית ותרבותית גדולה, ואם כבר להמציא את עצמי מחדש – אז בתוך התחום".
אז איך שורדים? מבחינה כלכלית, מנטלית?
"מסתדרים. בהתחלה יש איזשהו הלם ואפילו חרדה – לא קיומית, תודה לא־ל, בעלי עורך דין ועובד במשרה מלאה – אבל כן איזושהי הבנה שצפויה ירידה באיכות חיים. ודאי בהתחלה, לפני שהיה ברור מה יהיה גובה המענקים וכולי. צץ חשש שנצטרך לחסוך ולהתקמצן. יש לזה יתרונות: הורדתי הילוך עם קניות באינטרנט, ופתאום התמקדתי במה שאנחנו באמת צריכים".
עד הקורונה חשבתי שבעלי הוא הלא־חיוני בבית, ופתאום התברר שלא. איך ההרגשה לגלות יום אחד שאת מוגדרת "לא חיונית"?
"האמת שבעלי (טפו־טפו) תמיד היה חיוני בבית. מהגברים ששוטפים כלים, מקלחים ואפילו מבשלים. מבחינה כלכלית באמת מוזר להסתגל למחשבה שכרגע הוא המפרנס הבלעדי. אבל אני לגמרי מפרגנת לו. אם זה היה הפוך, אני בטוחה שמבחינת שנינו זה היה הרבה יותר דרמטי".
נניח שמחר הקורונה מתה. מה תעשי אחרת?
"יש תוכניות חדשות. כשאתה מובטל ממעש כל כך הרבה זמן, יש דגירה והתכנסות. פיתחתי יחד עם שותפה, דורית גרייבר מחברת 'ירושלמית', אפליקציה בשם 'עושים שכונה' – משחק שהוא סיור. זה משחק שטח דיגיטלי בכל מיני מקומות בירושלים, שמותאם למשפחות, לטיולי בר־מצווה ולתיכונים. פיתחתי גם ליין סיורים לקהל יעד נשי – סיור ומפגש עם נשים בחברה החרדית, סיור בעקבות נשים לוחמות, סיורי זוגות משולבים בסדנאות ועוד. בעבר הייתי לוקחת עבודות בשעות הזויות, לא עוצרת ומעמיסה עוד ועוד פרויקטים. בעלי היה משתגע ומתחנן שאוריד קצת קצב. מהבחינה הזאת נכנסנו לאיזשהו רוגע. פתאום לא ממהרים לשום מקום, והאמת שזה קצת ממכר".
