"חיי אדם אינם אלא סדרה של מקרים חסרי פשר, עד שבא המספיד וסוגר סביבם את המסגרת". כך נחתם "המספיד", האחרון בקובץ סיפוריו הארוכים ונובלותיו הקצרות של דרור כהן. "החיים אינם אלא סדרה מכוונת של צירופי מקרים", מצוטט היינריך אפלבאום, דמות בדיונית, במוטו לסיפור הפותח, הסיפור שכותרתו ככותרת הקובץ כולו, "פרחים על קברה של הִילְדֶּה אפלבאום".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ביהמ"ש העליון: חצר אדמו"ר היא עסק, ה"תרומות" חייבות במס
– האישה שיילדה אלפי תינוקות הוכרעה על ידי הקורונה: "נתלשה לנו חתיכה מהחיים"
– כרטיס אדום בוהק: דו"ח מבקר חמור על ההתמודדות עם הקורונה
זו אפוא המסגרת של הספר, מילותיו הראשונות והאחרונות. אף שהמשפטים הללו דומים – שני משפטי "החיים אינם אלא" המצביעים על המקריות שבחיים ועל היד הנותנת להם פשר – הם מציעים שתי אפשרויות שונות. האחד טוען כי רק מי שמספיד את האדם, כלומר מספר את סיפור חייו לאחר שתמו, מחבר את הקו בין המקרים ומעניק להם משמעות (ויפה הדימוי הסמוי המונח פה, למסגרת של מודעת אבל). על פי המשפט האחר, צירופי המקרים המרכיבים את החיים מכוונים כנראה מלכתחילה.
יהיה אופייה של המקריות בחיים אשר יהיה, מסגורו של הקובץ בשני משפטים אלה ודאי אינו מקרי. רוב הסיפורים בקובץ שואלים מהם חיינו, מהו אורך ימינו, במה נהגה יומם ולילה, ומה היחס בין מקרה לבין פשר. אלה אינם סיפורי הגות מתפלספים, אלא סיפורים עתירי עלילה ומקוריים מאוד בנושאיהם. התהיות הפילוסופיות והלוגיות של הסופר – מתמטיקאי במקצועו, וגם זה לא במקרה – ארוגות בהתרחשויות.
חלק מהסיפורים מעניינים יותר מכפי שהם טובים. כזה הוא למשל הסיפור "ירח אשכולית", על קורותיו הסוערות של מועדון תל־אביבי בשנות התשעים; סיפור הקורץ אל אוהבי מוזיקת המועדונים של התקופה (ואל שונאי "נוער הגבעות", המשתרבב לסיפור כאוסף בריונים אף כי טרם היה קיים אז). כזה הוא גם "ממראות העיר הלבנה", על חבורת שוחרי מדע שהתריעה על מכת ארבה שתבוא על תל־אביב ולא הקשיבו לה; האלגוריה הטמונה בו נחווית כמגושמת וצדקנית משהו. סיפור נוסף, "דמעות של ארכיטקט", מציע עלילה סמי־בלשית רוויית פילוסופיה, אך פחות על "החיים" ויותר על אסתטיקה ועל יכולתה של האדריכלות להיות ספרות מרחבית.
לנושא המוצג במסגרת הספר – המקריות, הארגון והפשר בסיפור חייו של אדם – מוקדשים שלושת הסיפורים האחרים. "המספיד" הוא תמהוני המגיע אל יושבי־שבעה זרים עם הספד קולע שהכין על הנפטר שלא הכיר, ובתמורה גונב שם משהו. האם אפשר להתחזות למכּר של זר ולמסגר לו סיפור חיים? מסתבר שכן. "המושך בחוטים", סיפור פוליטי, מציג מקבל החלטות בתחום הביטחון שאינו מסוגל לנתק את תפיסת המציאות שלו מסיפור חייו, ומצבנו הלאומי מתגלה כפרי מצבו הנפשי.
אך הסיפור הטוב והחשוב בקובץ הוא הסיפור הפותח, שכאמור נתן לו את שמו; הוא גם הארוך בסיפורים, שאף נספחים לו שני סיפורים קצרים שכתבה כביכול הילדה אפלבאום בשמות בדויים. קורותיה של אפלבאום, אישה מסתורית, ונקמתה במי שהסגיר את אביה ואותה לגסטפו, מתפענחים בטכניקה סיפורית מורכבת העשויה ביד אומן רגיש. את פשרו של סיפור החיים, מגלה שם הקורא, יכול לתת האדם במעשיו. "עסקתי בכל העיסוקים שהחיים מזמנים לנו כדי לשכוח את קצבו של הזמן", מתרצת־מסכמת אפלבאום בערוב ימיה. אך בהתעלותה מעל מהלך הזמן הצליחה להוציא את חייה מכלל צירוף מקרים.
