תסלחו לי /// חננאל רוס | 31 | 2+
אחת הסיבות הטובות לא להיות אבא מעורב היא האשמה. סוד גלוי הוא שתחושת אשמה היא חברתה הטובה של הורות לילדים. הורות, בניגוד לבייביסיטר (אבא, אתה הורה, לא שמרטף), היא לא דבר שקל במיוחד לצאת ממנו טובים, לפחות בעיני עצמנו. גידול הפלאים הקטנים שהגיחו אל חיינו הוא עניין רציני וחשוב ונוקב מאוד.
מזל שיום הכיפורים מעמיד אותנו במקום. מול השופט הא־לוהי והשופטים שבארץ. אמנם אני רואה את עצמי כאבא טוב ומיטיב דיִי, אך בזמנים לא מעטים אחרים, עולה בי רצון לבקש סליחה. סליחות. הרבה.
סליחה על הפעמים שאתם עושים משהו רע ואני מתמוגג מהתחכום שלכם.
סליחה על הפעמים שאתם עושים משהו מצחיק ואני אדיש או בנייד.
סליחה שאני מעניש אתכם.
סליחה שאני יותר מדי סבלן ורחום.
סליחה שמתכווצת לי הבטן כשאתם טסים בירידה, ואין לי אמון ביכולות שלכם לנחות בשלום.
סליחה שלא הצלחתי לתפוס אתכם כשהתרסקתם.
סליחה על הציפיות המופרזות.
סליחה על אמונה קטנה מדי בכם, בפלא שאתם.
סליחה שאני לא נותן לכם להתמודד עם המריבות שלכם לבד.
סליחה שאני מפקיר אתכם אחד לחסדה של השנייה, ולהפך.
סליחה שאני לא נכנס אליכם לחדר כשאתם בוכים בזמן עונש.
סליחה שאני נכנס ולא עומד בכאב שהבכי שלכם פוצע בי.
סליחה שאני לא קונה לכם ממתקים.
סליחה שאני קונה לכם דברים לא בריאים.
סליחה שלא תמיד אני מצליח להבין מה אתם רוצים, אפילו אם לא אמרתם ולא רמזתם.
בבסיס הגבולות שאני מציב לכם עומדת אהבה, מאחורי ה"לא" הנחרץ רוחשת דאגה. ואם מסתכלים טוב, אפשר להבחין מעבר ל"תסתדרו־לבד" באמונה שתסתדרו בלעדיי. החינוך לא רק בונה אתכם, הוא גם מתסכל, מאכזב ומכאיב. גם לי. ועוד לא דיברתי על החינוך שאני בכלל לא מאמין בו, ובכל זאת מעניק לכם בפועל.
בשעת הנעילה אבקש שתדעו כי האהבה שבי מכסה על כל הפצעים שההימצאות לצידכם מביאה לעולמי. אני מתפלל שגם האהבה שבכם מצליחה.
סליחה בחינם /// ניר מאולבוגט | 38 | 3+
סליחה. מילה חשובה מאוד שלא נאמרת מספיק לטעמי. אם יש משהו שלמדתי השנה וברצוני ליישם אותו בשנה הבאה, זה שסליחה ופרגון הם חינמיים לגמרי – אז למה לא לייצר מהם עוד, ואיזה עיתוי טוב יותר יש לבקשת סליחה מיום הכיפורים?
ברצוני לבקש סליחה משלושת ילדיי – נועם, עידו וישי – שלפני כעשר שנים אף אחד לא הכין אותי למקצוע הזה שנקרא אבהות. סליחה שאמרתי לכם שציורי הגן שלכם אצלי במשרד, בעוד שהם הלכו לפח המחזור הקרוב ובמשרד יש לי תמונה של שלושתכם לצד לוח שנה מחברת ביטוח. סליחה שנתתי לכם לחשוב במשך כל כך הרבה שנים שאחרי ספירה של אבא עד שלוש אמור לקרות משהו – לא קורה כלום. סליחה שאני מאיץ בכם מאוד בבוקר כדי להספיק לעבודה ולא תמיד שם לב מה לבשתם, שהגרביים לא תואמים, ששכחתם להכין מערכת, לצחצח שיניים, לאכול משהו קטן, והכול כדי להספיק לתפוס את המעלית ב־7:30 לפני ששכן אחר יתפוס.
סליחה שבסיפור לפני השינה דילגתי על כמה עמודים, המצאתי סופים, שילבתי דיבובים ודמויות – העיקר שתירדמו מהר ותהיו מרוצים ואני אתפנה לספה, לנס קפה ולחדשות. סליחה שהמצאתי סיפור על דג זהב עם קלקול קיבה שקפץ ראש אל תוך האסלה במקום לתת לכם להתמודד עם האמת המרה. סליחה שיצר התחרותיות והניצחון גורם לי לפעמים לנצח בפלייסטיישן גם ילדים קטנים.
סליחה שלא הראיתי מספיק אהבה לאמא בפניכם – יותר חיבוקים, מילים טובות, כבוד וחיוכים, כדי שתדעו איך מתנהגים לנשים. סליחה שיש דברים שאני רוצה שתהיו בהם הטובים ביותר למרות שלפעמים אני יכול להתפשר. סליחה בתי היקרה שאת המראה שלי, האופי שלי בבת, ולפעמים אני סתם נכנס איתך לעימותים על שטויות ושוכח שגם אני הייתי ילד ששוכח, שמשאיר שקיות חטיפים בחדר, ושלא נדבר בכלל על הסדר. ילדיי האהובים, תבינו, אני חושב שאני אבא שטוב בהבטחות, צחוקים, כיף ובדיחות – הגיע הזמן שאהיה טוב גם בסליחות.
