הייתי בת עשר כששודדי ים הרגו את ההורים שלי. זה לא הטריד אותי כמו שאפשר היה אולי לצפות – בקושי הכרתי את ההורים שלי. הם היו שני אנשים שרקדו והסתחררו בתמונה שדודה שלי העמידה על האח. אבל כשקיבלנו את הידיעה דודה איזבל היתה נסערת. היא טיפלה בי מאז שההורים שלי יצאו אל ההרפתקאות שלהם. לא היתה לה הרבה ברירה: בוקר קריר אחד היא מצאה אותי במבואה של בניין המגורים שלה, מכורבלת בעגלה.
שורותיו הראשונות של סיפור הן לעיתים כמו מפתח ליצירה מוזיקלית: הן משמשות נקודת ייחוס הכרחית לכל מה שיבוא אחריהן. מתוכן נגזרים המרווחים, מנעד הרוך והקושי, קצב השתלשלות העלילה ועוד. בגלל זה, בין היתר, יש להניח שלא מעט מקוראי שורות אלו חשו חוסר נוחות – בלשון המעטה – בשעת קריאת פתיחתו של הסיפור המצוטטת לעיל.
יתמות גלויה ועזה כל כך, המוגשת לקוראים באדישות מפליאה ובלי שמץ של הכנה, היא דבר חריג בספרות הילדים של העשורים האחרונים. רובם המכריע של הסיפורים הנכתבים היום עברו מעין סטריליזציה, והוצא מהם כל מה שעשוי להיות מפחיד מדי, ישיר מדי, נטול סובלימציות או הגנות על נפשם הרכה של הקוראים. אולי הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא שדמויות ילדים יתומים, דחויים או זנוחים הן זן ההולך ונכחד, אחרי מאות שנים שבהן כיכבו כמעט בכל אגדה או שיר.
כמו פתיחת הסיפור, גם הגיבורה הראשית שלו היא ילדה יוצאת דופן ורבת כישרונות. ברונטה לב בזלת היא דמות מלאת קסם. היא טובת לב, מצחיקה וכנה באופן מפליא, והעובדה כי ננטשה בגיל רך וגדלה אצל דודתה לא מקבלת הד טרגי בשום שלב בסיפור. כמעט להפך. נדמה כי ילדותה בבית דודתה איזבל, הרחק מקונבנציות רגילות של בית עם זוג הורים ואחים, היא שהפכה אותה ליצור פלאי וזוהר שכזה.
למרבה ההפתעה, למרות בחירתם להיעדר מחייה, הוריה דווקא השאירו לברונטה צוואה מפורטת ביותר. על פי הצוואה על ברונטה לצאת, לגמרי לבדה, למסע בין עשר דודותיה ברחבי העולם, להעניק להן מתנות ולבצע משימות מוזרות. אלמלא תפעל על פי ההנחיות כסדרן, העיר שבה חיה ברונטה תחרב.
מסעה של ברונטה הוא כזה שטוב ופשוט להצטרף אליו. ייתכן שזו הכתיבה הישירה, בגוף ראשון, המאפשרת חיבור מהיר ובלתי אמצעי של נפש הקורא עם נפשה של הגיבורה. אולי זו דמותה של ברונטה עצמה, שמתגלה כחברה נעימה מאין כמוה. ואולי אלו ההתרחשויות הפלאיות שהיא חווה ומחוללת בעשר תחנותיו של המסע, אשר ממלאות את הלב איזו תנופה וחירות שקשה למצוא כדוגמתן. כך או כך, אין ספק שכתיבתה של מוריארטי ומלאכת התרגום היפה של ניצן לפידות, יצרו מוליכים נהדרים להתרחשות הזאת. יש בספר כוח למשוך אותנו פנימה, אל לב הדברים, ללא מאמץ או הפרעות.
על אף פתיחתו הפראית למדי, ולמרות החופש הנושב בו לכל ארכו, יש ב"ברונטה לב בזלת" רוח חיה ובריאה מאוד. זה ספר שמתיר לגעת בפחד, בבלתי אפשרי ובשבירת הכללים, אבל בה בעת מתבונן על העולם מבעד לזוג עיניים אוהבות ומיטיבות, ולפעמים זה כל מה שצריך.
