אין ספק ש"בית ספר למוזיקה" היא התוכנית הכי מתוקה ותמימה ששודרה אי פעם בפריים טיים הישראלי. כמה טוב שהיא חזרה לעונה רביעית אחרי תקופה ארוכה שלא שודרה.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
האם סוגיות להט"ב יפרקו את הרשימה המשותפת?
"התקשורת רוצה מלחמת אחים": לארקדי דוכין נמאס
עלייתו ונפילתו של דונלד טראמפ
התוכנית הזו מוציאה רק אהבה וטוב מהמנחה עידו רוזנבלום ומהשופטים – נועה קירל, מירי מסיקה, הראל סקעת ומשה פרץ – ובטח מהקהל שמתרגש ומפרגן כל הזמן. ברור שירדו בעריכה כל הילדים שלא נכנסו או עשו פדיחות ומן הסתם גרמו לקהל לצחוק, וזה מה שיפה – אין השפלות בשידור חי סטייל המוזרים של גוט טאלנט, כוכב נולד וכולי.
ועכשיו, אחרי שאמרנו את כל זה, צריך גם לומר שלפעמים השתפכות היתר של השופטים על ילדים ששרים על הבמה טוב אבל לא יותר מזה הופכת את התוכנית קצת סכרינית מדי. היינו מתרגשים גם ממילים טובות וחיוכים, ולא באמת חייבים את כל הפוצי־מוצי הזה. הילדים שעומדים על הבמה נראים עמידים לחלוטין ובטוחים מאוד, אז שמישהו ירגיע את השופטים שאין חשש שהם יתחילו לבכות. ואם כבר מדברים על השופטים – משמח מאוד שנועה קירל היא אחת מהם, לא רק בזכות העובדה שהיא הכוכבת העכשווית הכי גדולה מביניהם או בשל העובדה שהיא הכי צעירה, אלא בזכות ילדות מתוקות כמו הודיה בגייב שקוראת לעצמה "מלאונת" כמו נועה קירל, ומגיעה באנרגיות טובות לבמה רק מפני שהיא "כמוה".
שלושה פרקים של אודישנים הם בהחלט מריחה, אבל כזו שעוברת בנעימים בזכות העובדה שרוזנבלום נוסע עם הילדים במכונית ומוציא מהם את כל האמירות המצחיקות, המתוקות והכובשות שאי אפשר להוציא על הבמה.
אבל על הרגע שבו רוזנבלום מגיע לבית של הילדים כדי לבשר להם על הקבלה לתוכנית, ושם כבר מחכים בני המשפחה המורחבת, השכנים, החברים וכל מי שרוצה להצטלם מהשכונה, הייתי לגמרי מוותרת. אין שום תועלת במשחק המדומה הזה, כמו שאין שום תועלת לשחק אותה מופתע במסיבת הפתעה שאתה מתכונן אליה חודש. ובואו נודה באמת: גם השאלה מי יהיה המורה של כל ילד לא כזו מותחת. לא את הילדים ולא את הצופים.
ומכיוון שהתוכנית הזו בעיקר משמחת קשישים ואנשים מבוגרים, שזה בכלל לא מעט בימינו, הערה מסבתא של עורך הגיליון שצופה בתוכנית באופן אדוק: יהיה נחמד אם השירים שילמדו הילדים יהיו כאלו שכולם ידעו לזהות. כי עד עכשיו היא לא הכירה את רובם.
בית ספר למוזיקה קשת 12, מוצ"ש אחרי החדשות
