מאז עלתה לאוויר, קראתי דעות מנומקות שהפרסומת החדשה של בר המים תמי 4, עם הגרסה המחודשת לשיר "זה כל הקסם", היא פרסומת מגוחכת וגרועה. קראתי דעות מנומקות לא פחות, שלפיהן מדובר באחת הפרסומות המשעשעות והמוצלחות שנראו על המסך לאחרונה. האמת, כרגיל, היא בעיני המתבונן. האם הוא צחק מול המסך, אולי אפילו פיזם לעצמו את שיר האהבה המוכר, או שמא עיווה פניו בסלידה למשמע עדי חבשוש ועידן חביב שרים סרנדה לבר מים.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
פגע והפקיר: "במקום לרצוח יותר משתלם לדרוס ולברוח"
"כואב הלב על הזלזול": עובדי החינוך שנותרו מאחור
אם מישהו לא יתעשת, הפגנת הבסטיליה תסתיים בדם
השאלה שבאמת מעניינת אותי כשאני צופה בפרסומת חדשה היא מידת האפקטיביות שלה, או במילים אחרות – האם בעקבות צפייה בפרסומת נפלה החלטה בקרב המוני בתים בישראל לקנות מתקן מים חדש. אם כן – איזה אלמנט בפרסומת גרם להם להחליט על הרכישה? האם זה הרפרנס לכוכבת הילדים מיכל הקטנה, או שמא היה זה קולו הקטיפתי של הזמר וכוכב הריאליטי עידן חביב?
אני ספקנית הרבה פחות כאשר אני צופה בפרסומת – או שמא נכון יותר לומר, תשדיר שירות – של משרד הבריאות. על המסך מופיעים בזה אחר זה אזרחים "נפגעי קורונה" – הייטקיסט שיצא לחל"ת, סטודנטית שלמדה סמסטר בזום ובעלת עסק שנאלצה להשבית אותו. כולם מזהירים מפני סגר נוסף, וכשהם מסיימים לדבר הם עוטים מסכה. למרות הקונספט הפשוט כל כך, אולי אפילו טריוויאלי – מדובר במסר חזק ויעיל.
אף שההשוואה בין פרסומת לבר מים ובין תשדיר שירות לעטיית מסכות דומה להשוואה בין תפוחים לתפוזים, קשה להתעלם משאלת המסר: האם נושפע יותר ממסר "מעניין" שמורכב מדמות קומית, זמר מוכר ושיר שהפך לקלאסיקה, או ש"כל הקסם" נמצא דווקא במסר הפשוט והישיר מפי אנשים שהם בדיוק כמונו.
