התרבות הפופולרית מתפתה לא פעם לחבר בין סוגות הפנטזיה והמדע הבדיוני לשואה. הדוגמאות רבות, נזכיר כאן רק שלוש מהן: הסרט "אקס־מן: ההתחלה", החמישי בסדרת גיבורי העל הפופולרית, שמתחיל במחנה השמדה בפולין בשנת 1944; הספר המשובח והנשכח "עושים היסטוריה" מאת סטיבן פריי (הוצאת בבל), שם מנסים למנוע את לידתו של היטלר באמצעות מכונת זמן; ו"חומצה גופריתנית" המעולה והמטריד של אמלי נותומב (הוצאת אסיה) שמתאר תוכנית ריאליטי המתרחשת במקום שנבנה ומנוהל כמחנה ריכוז נאצי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אפוקליפטי ומטריד: המשימה השאפתנית ביותר של הסופרת
– שלוש עצות חיוניות למבקשים להיות פוליטיקאים
– אפוקליפטי ומטריד: המשימה השאפתנית ביותר של הסופרת
במקרים הטובים, הספרים מצליחים להעביר מסר לדור הצעיר בסגנון "לעולם לא עוד", ומנסים לתווך את זכר השואה לדור הצעיר שכבר לא רואה מספרים על היד ברחוב. במקרים הפחות טובים, מדובר בזילות השואה ובביזוי זכר הניצולים.
"בזמן אחר" שייך לסוג הראשון. הוא מתאר את סיפור אהבתם של צעיר גרמני בשם מקס וצעירה יהודייה בשם האנה גינסברג, שנפגשים בברלין בראשית שנות השלושים של המאה ה־20 דרך המוזיקה השמיימית שמנגנת האנה בכינור הסטרדיווריוס שלה (לא פחות!) ונשמותיהם מתחברות למרות כל המכשולים והקשיים שבדרך. פרט חשוב שיש לדעת על מקס: הוא ירש מהוריו חנות ספרים קטנה, ובתוכה ארון מיוחד, צופן סוד.
בשנת 1946 מתעוררת האנה בשדה ליד ברלין, באמצע הלילה, כשרק הכינור שבידה מחבר אותה לעשר השנים הקודמות, שמהן היא לא זוכרת דבר. לא נגלה מהו אותו סוד שצופן הארון בחנות הספרים של מקס, המקום האחרון שבו זוכרת האנה את עצמה בשנת 1936, רק נאמר שזו הנקודה שבה נכנס לפעולה ז'אנר המדע הבדיוני לסיפור. קנטור מספרת לסירוגין את קורותיהם של מקס והאנה בגרמניה בשנים שבטרם המלחמה, ואת מה שקורה להאנה אחרי השואה, כולל הבלחות קצרות של מקס המשתלבות באותו עתיד. על הדרך היא מתארת את גרמניה שלפני עליית היטלר לשלטון באופן מעניין, אם כי מעט שטחי וכזה שנדמה שברצונו "לסמן וי" על כל האירועים ההיסטוריים המשמעותיים שאירעו באותה תקופה, ביניהם "ליל שריפת הספרים" במאי 1933 או אולימפיאדת ברלין ב־1936. מקס והאנה, קצת כמו פורסט גאמפ בגרסה חסרת מזל, מוצאים עצמם שוב ושוב בלב ההתרחשויות, מה שיעורר אצל הקורא המנוסה תחושה של חוסר אמינות, שיהיה שווה לספוג אם מספיק בני נוער יתחברו לעלילה וילמדו אגב כך מעט היסטוריה.
זה היה יכול להיות ספר נוער לא רע שמחבר את הדור שלא ידע לאימי השואה ותו לא, אבל בזכות התרגיל המחוכם שעושה הסופרת בסופו, הוא כבר הופך לספר לגיטימי לחלוטין גם למבוגרים. קשה לדבר על התרגיל הזה בלי לחשוף את לוז העלילה, רק נאמר שאותו קורא מנוסה מלפני כמה שורות, שיכול היה לחוש חוסר אמינות מסוים לגבי חיבור הגיבורים למאורעות ההיסטוריים, יקבל פיצוי נאה בפיתול העלילתי שג'יליאן קנטור מבצעת בסיום הסיפור. לפחות אצלי הספר ימצא מהיום מקום של כבוד בספרייה לצד "עושים היסטוריה" ו"חומצה גופריתנית".
בזמן אחר ג'יליאן קנטור
מאנגלית: ניצה פלד, סימנים
ידיעות ספרים וספרי חמד, 334 עמ'
