הדיון הציבורי הקולני שהתנהל לאחרונה בדבר תפקידם של המורים ומערכת החינוך בכלל הוא הרקע המושלם לצאת הסרט החדש "חינוך רע" (סלקום tv, יס והוט), העוסק בשערוריית מעילת כספים שהתרחשה בבית הספר "רוזלין" בלונג־איילנד בתחילת המילניום. הבמאי הצעיר קורי פינלי מנצל את העיסוק במקרה האמיתי כדי לדון גם במעמדם של המורים, בתפקידם בהיררכיה הקהילתית ובפערים הקיימים בין האופן שהם רואים את עצמם לדרך שבה ציבור ההורים תופס את תפקידם. התוצאה היא סרט נבון, מעמיק ומעניין.
פרנק טאסון הוא המפקח על בתי הספר של מחוז רוזלין בלונג־איילנד. במהלך עשר שנות כהונתו הצליח לרומם את מעמדו של תיכון רוזלין ובכך השפיע גם על יוקרתה של העיירה ועל ערך הנדל"ן שבה. כתבה תמימה בעיתון בית הספר על מיזם גשר עילי שיחבר בין קצוות הקמפוס מגלה שימוש לא מבוקר בכספים מצד טאסון והסגנית שלו, ולאט־לאט נחשפת פרשת מעילת הכספים הגדולה ביותר בהיסטוריה של מערכת החינוך הציבורית בארצות־הברית.
לפני שתתהו מה הקשר בין צמד העבריינים שהסיפור מלווה ובין המורים הטובים בבית הספר של ילדיכם, הרי שזהו בדיוק לב העניין: דווקא דרך חשיפת הצדדים האפלים באישיותן של הדמויות וחשיפת הבחירות המפוקפקות שלהן, מודגש גם צידן האידיאליסטי והחינוכי. המורכבות הזו היא ההישג הגדול של הסרט, והיא מתממשת בעיקר בזכות הבימוי האינטליגנטי של פינלי והמשחק המעולה של צמד כוכביו: אליסון ג'ני כפאם גלוקין, הסגנית חסרת הבושה, ויו ג'קמן בתפקיד הראשי שמוכיח שוב איזה שחקן אדיר הוא.
פינלי, שכבר הפגין בסרטו הראשון "Thoroughbreds" ("גזעיות") קולנוע מוקפד ומסוגנן, מצליח להעביר המון מידע ורגש דרך ניואנסים של משחק, עבודת מצלמה מדויקת והעמדות מחוכמות. כך היא הסצנה מתחילת הסרט המספרת את כל מה שאנו צריכים לדעת על שני הגיבורים רק מצפייה בהפסקת הצהריים שלהם – גלוקין הרעבתנית שולפת כריך פסטרמה עצום בעוד טאסון, שמנסה לחיות בריא, שותה מיץ ירקות. אלא שדי בקלות מפתה גלוקין את טאסון לקחת ביס קטן, ומשם הדרך לחיסולו הגרגרני של הסנדוויץ' כבר קצרה מאוד.
טאסון הוא דמות מרתקת בשל האמביוולנטית הגלומה בו: הוא טווס כריזמטי שנהנה להיות במרכז העניינים ולקצור את התשואות והמחמאות, אך ברור לגמרי שמבחינתו הישגי המוסד הם לא רק לשם התהילה והשכר אלא גם אידיאל חינוכי. זו הסיבה שלקראת סוף הסרט, כשהחבל הכרוך על צווארו הולך ומתהדק, הוא מאבד את שלוותו דווקא בשיחה אמוציונלית עם אם ובנה הלומד במוסד. אז אנו מגלים שהכאב הגדול ביותר שלו הוא התחושה כי המורים המסורים משמשים בסך הכול קרש קפיצה, ונשכחים מלב ברגע שהילדים ממשיכים ליעדם הבא. כאן טמונה גם אחת האירוניות המרכזיות בסיפור – הכתבה בעיתון בית הספר שחשפה את הפשע הייתה אמורה להיות בסך הכול כתבת צבע תמימה. דבר לא היה נחשף לולא עודד טאסון הפדגוגי את התלמידה הכתבת להגדיל ראש, לחקור ולמצוא את הסקופ.
חינוך רע ארה"ב 2019, במאי: קורי פינלי, 108 ד'

