אז ככה זה מרגיש, חשבה ונזכרה בדבריו של סמי על כך שרק ירושלמי אמיתי יכול לצפות את השלג, בעצמות, לפני כל החזאים. היא אחזה בעגלת השוק הממורטטת וירדה ברחוב שילה עד למדרגות המובילות אל הכביש של רחוב בצלאל, חוצה בין נחלאות-של-השוק לנחלאות-של-רחוב-המדרגות, שהתמעטו מאז פרויקט שיפור פני העיר. האור ברמזור עדיין אדום ועוד אנשים נתקבצו מאחוריה ולמולה, נושפים אויר קופא באפים אדומים. נזכרה בשאל שעטתה כשהגיעה לכאן לקראת המעבר. סמי סרטט ביד מיומנת על מפית של סטקיית חצות את מפת נחלאות של מעלה וזאת שלמטה, מסמן את הרחובות בהם שווה לחפש דירה. הביטה ברחוב היורד עד לגן סאקר, שנחסם במחסומי משטרה מעוטרי דגלוני ישראל לקראת הצעדה. איך את עוברת לעיר שחצי שנה חורף, ובשאר הפגנות? התהפכה סמדר על הבטן, משחררת את החלק העליון של בגד הים בחוף פרישמן השמשי. אם באמת יירד היום שלג, חשבה, המים יצטברו ויישארו וגן סאקר יהפוך לים.
ירוק. אפשר לחצות. ריח פלאפל שלום באפה, נמהל בריח אבקת הכביסה מן המכונות האוטומטיות הסמוכות. דמיינה את החילבה על הפלאפל ובטנה גרגרה. מוזר, הרי לא מזמן ניגבה שקשוקה-ביצה-אחת בעזורה, אז מה קרה? אולי זאת תמצית הצנון השחור שהערה התימני אל גרונה, אפוף בריח הצרורות הירוקים שהציצו מעגלתה.
מן המרפסת השמאלית נגלה חיוכו הרחב מדי של איש הברכות. בטרם הספיק לבקש הדהירה עגלתה אל הרחוב בו "הולך על שלוש, הולך על ארבע" ישן כעת. עשרה קבין של טירוף ירדו לעולם – תשעה נטלה ירושלים ואחד נחלאות. איך תסביר לסמדר שרק כאן הנפש שלה נרגעת, טלאים טלאים, כמו האבנים. בפתח דירתה ברחוב אושה, לצד השירותים שבחוץ, נשפה מולה אשה בכיסוי ראש. שפתיה נעות וקולה לא נשמע. יש לך בן זכר אמרה פתאום בקול צרוד. עיניה נקרעו בהפתעה. יכול להיות? ובבת אחת החלו הפתיתים לנשור.
אם אני צודקת תביאי לי בקבוק שמן זית אחרי הברית, אני גרה בסמטה מול בית כנסת עדס.
ניערה את שיערה ושפשפה את עיניה ומיהרה להיכנס. פרקה את העגלה ומצאה עצמה מקלפת בטטה ודלעת וגזר ומשחימה בטוסטר אובן. קוצצת לקול נחיתת פתותי השלג הכבדים בצל ושומים וזורה עדשים כתמתמות ובוחשת בחלב קוקוס לפי מתכון שנלחש. המרק רתח והאש הונמכה, התבלינים פוזרו והריח מילא את הצריף שקראה לו בית. סמי קרב רגליו אל תנור הסלילים הכתום וסיפר כיצד עצר קו 19 באמצע הדרך בגלל עומס השלג והוא ירד וצעד עד למרק. רצתה לספר לו אבל שכחה.
והבאת את שמן הזית? שאל אותה בנה המתולתל בעיניים תכולות, מכיר היטב את התשובה, אוהב לשמוע שוב. והיא סיפרה לו, אותו סיפור ואותן מילים, שאף על פי שהיו שלה נדמה היה לה שהיא חוזרת עליהן כמתכון שנלחש, כסוד שטרם התפענח לה עד תום,
בטח, בדיוק בזמן תקיעות השופר של שישי רכשה ממומו בחנות התבלינים, מול ממתקי ארז-שלוש-בעשר, את שמן הזית. בפתח הסמטה הובילו אותה אל הבית טור של בקבוקי שמן זית, מסודרים כמו חיילים.
ביבליותרפיסטית ומשוררת (46), מרצה ומנחת סדנאות כתיבה, בית זית
