הבעל שם טוב כותב שהכל הולך אחר ההתחלות וככה קרה אצלי כשנכנסתי לביר-באזר בשוק בפעם הראשונה בחיי ובום פגשתי שם את נטע. משהו במבוכה שלי, הציצית והתכלת והכיפה הגדולה שהייתה מונחת על ראשי אחר כבוד, הקסים אותה. היא פשוט חייכה לעברי חיוך, שהראה את לובן שיניה ובעיקר הסתיר את הגופיה שלבשה, המכנס הקצר וקעקוע של ציפור שהיה מקועקע על רגל שמאל שלה. כשיצאתי באמצע לעשן היא יצאה גם. היא לא מעשנת, אבל הציעה לי אש שלא הייתה לי, לא יכולתי לסרב לה, גם לא רציתי.
חודשיים קדימה. כרגיל, אני אוסף אותה. היא עולה לרכב כשהיא לבושה עם שמלה, כמעט עד הברכיים, ואין שרוולים. היא מחייכת חיוך נבוך ומוציאה מהתיק שלה פשמינה אדומה, מסובבת ומלבישה סביב צווארה. קר לי קצת היא כמעט מתנצלת שזה לא מטעמי צניעות. קר פה עם המזגן שלך. חייכתי. את יודעת, אחד הדברים שמלמדים ביניש לפני שהוא סופסוף יוצא ופוגש בחורה בדייט, זה שתמיד קר לכן, לאישה תמיד קר, גם אם לבושה כמו דוסה.
הדיסק של יהושע לימוני מנגן ושר האם יש סיכוי לאהבה. הפעם זה לא רדיו, זה אני תכננתי את זה. אני אומר לה יו תראי איזה שיר במקרה מתנגן פה מה את אומרת. היא צוחקת ואומרת אתה טיפש. אני זוכר שפעם אמרתי לארז שאם מישהי תגיד לי טיפש וזה יגרום לי לחייך זה סימן.
אנחנו מתיישבים שוב בביר-באזר בקצה השוק. פעם שניה שלי פה. היא עם הבירה, אני עם הקפה והתשלומים. אנחנו יושבים על שולחן סמוך לפתח, מפה רואים מימין את בית הכנסת זוהרי חמה ומשמאל את קרני השמש השוקעת. מנחה אני חורט לעצמי בלב. אתה חייב להספיק להתפלל. השמש מאירה את הכתפיים שלה. לעזאזל. רציתי לומר לה שלהתפלל מנחה באמצע דייט היה טריק שלי עד היום אבל החלטתי לוותר על תפילת מנחה.
רוב הזמן אני שותק והיא מדברת. היא סקרנית. היא רוצה לדעת על המתח, על הפער, על הישיבה, על בתי המדרש, על אלוהים והדת שלו. ולמה אמרת שכפירה זה טוב. מה אני אגיד לך נטע. אני נאנח. הרגע וויתרתי על עמידה מולו בשביל עמידה מולך אני רוצה ללחוש לה אבל בוחר לשתוק.
בלילה כשסיימנו להסתובב הורדתי אותה סמוך לדירה שלה. היא נשענה על החלון וביקשה שאתן לשיר ההוא מהנסיעה בהלוך להתנגן. אהבת אה, אמרתי, הנה לך:
"אם להגיד את האמת אני עדיין קצת פוחד
נאחז באמונה בשתי ידיים חלקות
והמשטח רטוב והקולות כפולים
ולשולחן ערוך חסרים כלים"
יופי היא אמרה, זה יופי של שיר. רק שתדע כפרה, לא רק אתה מפחד, לא רק אתה נאחז באמונה, לא רק אתה שואל האם יש סיכוי לאהבה. הלב שלי מתפוצץ. אם אתה נגלית בענן וערפל, אז נטע הופיעה שם בעמוד אש להאיר חשכת לילה.
הגעתי הביתה. נשכבתי על המיטה עם חיוך רחב רחב. ונזכרתי, שיט, ערבית, פעמיים.
חייל (24), מצפה יריחו
