שבוע ימים חלף מאז קבלת הבשורה על פטירתו של הרב ישעיהו הבר, וצוות מחלקת ההשתלות בבית החולים בילינסון מתקשה לעכל. האנשים שעבדו לצידו צמוד בשנים האחרונות, הודות למפעל חייו הייחודי, מסרבים להכיר בעובדה שלא יפקוד עוד את המסדרונות.
"מותו קשה מנשוא, אין לי מילים אחרות לתאר את התחושה, אדם כמותו הוא יחיד בדור", אומר בכאב ד"ר אביתר נשר, מנהל המחלקה. "ידענו שהוא משתייך לקבוצת סיכון ועוד לפני שחלה שוחחתי איתו בטלפון, והוא הבטיח לי שהוא שומר על עצמו בבית. גם כשהוא אושפז ניהלנו קשר רציף איתו, ואחר כך עם רחל אשתו שאני מכיר היטב, ועקבנו כאן במחלקה בדריכות אחרי כל התפתחות. כשהגיעה הבשורה הכה בנו הלם. אתה יכול לעבור חיים שלמים ולא לפגוש אדם כזה, ובמובן הזה אני מרגיש שהייתה לי זכות גדולה. את יודעת, תמיד מסתכלים עלינו הרופאים כאלה שעומדים בראש העשייה הרפואית, אבל אנחנו הרגשנו שאנחנו רק המבצעים בשרשרת נתינת החיים במפעל המופלא שלו".
נשר מספר על עשר שנות הכרות אינטנסיבית עם דמות שהייתה מאד נוכחת. "ראיתי לנגד עיני את 'מתנת חיים' הולכת וצומחת מהשתלות ספורדיות שהיו בתחילת הדרך ועד לכמות עצומה של השתלות כליה שמתבצעות בכל חודש. למרות שהעמותה גדלה והיו עוד ועוד תורמים אלטרואיסטים, הרב הבר היה מקפיד לבוא ולבקר אותם בכל שעות היום, מלווה ברחל, והם היו בודקים אם התורם צריך משהו, אם אפשר לסייע. אחרי ניתוח הוצאת כליה תמיד הקפדתי להתקשר אליו ולעדכן אותו שהכול עבד לפי התוכנית. היה לו מאוד חשוב לדעת מה קורה, היה לו קשר רגשי עמוק לתורמים שהוא גייס. אם היו תורמים שאושפזו בעקבות סיבוך שלא בהכרח קשור לתרומה, הוא היה מתקשר ומתעניין מה קורה איתם, נוסע לבקר אם צריך. מכל מכשול או חוסר פרגון מצד הסביבה הוא התעלם לחלוטין באיזו עקשנות מעוררת פליאה, הוא פשוט לא ראה בעיניים. אני אספר לך סיפור קטן. בבית הקפה בבילינסון הייתה כשרות גלאט, והרב קיבל תרומה שאפשרה לתת קפה ומאפה לתורמים שרבים מהם הקפידו על העניין. כשהבעלות התחלפה הוא היה מוטרד מאוד מה יעלה בגורל תשומת הלב הקטנה הזאת שהוא דאג לתת לכל אחד, הוא אפילו פנה להנהלה. מעבר לזה, אני חושב שהתכונה שאולי הכי בלטה אצלו היא צניעות הליכות, איש צנוע שחי בצמצום גדול ולא דרש דבר לעצמו".
בשיחת טלפון שניהלתי עם רחל מיכוביץ', מתאמת ההשתלות בבילינסון, היא נשמעת נסערת מאד. את הרב הבר היא מכירה כבר מהיותו מושתל כליה בעצמו, וכמתאמת במחלקה שבה מתבצעות מרבית השתלות האיברים בישראל, הקשר הפך מטבע הדברים להדוק מאד. "זה פשוט בלתי נקלט שהוא לא יהיה פה יותר", היא אומרת. "אני מרגישה כאילו הוא אחי, יותר מאחי. התייעצתי איתו על הכול, גם על דברים שלא קשורים בהכרח לעבודה. את לא פוגשת אנשים כאלה, אדם מלא טוב לב והדרת פנים. כל מכה שאלוקים נתן לו הוא תמיד ראה איך זה בעצם לטובתו. אסור היה לדבר סרה גם באנשים שידענו שעשו לו עוול. בימים שהייתה עליו מתקפה ונטענו טענות שכמובן התבררו כלא כלום, הוא סירב לדבר רעה, תמיד אמר 'זה בשבילנו לניסיון'. הוא הקפיד לא לפגוע באף אחד, נתן יחס שווה לכולם. פשוט צדיק במלוא מובן המילה".
"מכל מכשול או חוסר פרגון מצד הסביבה הוא התעלם לחלוטין באיזו עקשנות מעוררת פליאה, הוא פשוט לא ראה בעיניים"
גם מיכוביץ' מספרת על מעורבות יוצאת דופן בחיי התורמים – "מאל"ף ועד ת"ו. למחרת כל ניתוח הוא היה כאן עם רחל ועם מתנה, גם לאחרונה כשסבל מהרגל והתקשה ללכת. הוא היה שולח הודעות וואטסאפ בתפוצה רחבה כדי שיגידו תהילים על אותו אדם שעובר השתלה. לפעמים היה מתחיל את היום בבילינסון ואז נוסע לרמב"ם, ויושב עם משפחות. פשוט טירוף איך שהוא הצליח להתנהל בעומס הזה. והתורמים היו קשורים אליו, כי הוא ידע לתת להם תשובות הלכתיות ורפואיות – כשלא ידע נעזר בנו. אם היה תורם פוטנציאלי שאשתו התנדנדה לגבי המהלך, הוא אף פעם לא הכריח. הוא תמיד אמר אם האישה לא מסכימה אין תרומה. היום החבר'ה האלטרואיסטים שהוא גייס, עושים לנו את המוות שניתן להם לתרום כבד".
מיכוביץ' מספרת על הפרויקטים שהרב הבר תכנן לעתיד הקרוב – על רצונו לערוך אירוע של שיא גינס בהשתלות כליה בקיץ הקרוב – "הוא כבר בירר כל מה שצריך, הכול כדי להעלות את המודעות להשתלות", הוא שקד על הנחלת הפרויקט גם במגזר הערבי – "הוא דאג לתורמים ולתרומות גם במגזר הערבי ודאג לכל אדם באשר הוא", הוא תכנן להמשיך במסורת שבתות התורמים שערך בעבר. "הוא אף פעם לא התגאה בכלום, הדבר היחידי שעמד בראש מעייניו הוא שכולם יקבלו כליה, שלא תהיה רשימת המתנה להשתלה, זו המוטיבציה שהניעה אותו".
עם הגיע הבשורה כתב ד"ר נשר בעמוד הפייסבוק שלו פוסט שזכה לשיתופים ותגובות לצד תמונה גדולה של הרב הבר: "אנחנו מדברים רבות בתקופה האחרונה על משמעות הצלת חיים ובתחום הרפואי רבים הם אלה שנקראים 'מצילי חיים', אבל הלילה הלך לעולמו ממחלת הקורונה אדם שהציל 'עולם ומלואו' – הרב ישעיהו הבר זצ״ל : חבר, עמית, שותף ומורה דרך, היה אדם שהקים מפעל של הצלת חיים על ידי תרומות איברים מן החי. הרב היקר והמסור שזכיתי להכיר, להעריך ולאהוב, היה לי ולבית החולים בילינסון שותף דרך אמיתי. 821 תרומות כליה מתורמים אלטרואיסטים – זה מפעל חיים במלוא מובן המילה". בסיום חתם "מצדיעים לך, ד״ר אביתר נשר וצוות המחלקה".
שני חדרי אשפוז חדשים בבלינסון המיועדים לתורמי כליה ייקראו מעתה על שמו. בסרטון קצר של מתנת חיים שמראה מקצת מפועלו, אמרה השבוע רחל הבר, אלמנתו כי היא חשה "חובה ואחריות להמשיך את מפעל חייו וביתר שאת. ישנם למעלה מאלף מועמדים שבעלי הקדיש עבורם יום ולילה כפשוטו. הוא תמיד אמר לי אני לא אשקוט עד שנחסל את רשימת ההמתנה ונחלץ את החולים מסבלם".
