מה שהופך משחק לטוב בעיניי, זה עד כמה הוא פשוט: מערכת בסיסית של חוקים והוראות מינימליות עד כדי גיחוך מייצרת התמכרות סתמית ומוצלחת בו־זמנית. לוקח רגע להיזכר ב"סוגר שטחים", אבל כשמשחזרים איזה צילומסך בודד מתוך המשחק – הכול כל־כך מוכר. שעות על גבי שעות של ישיבה מול המסך בניסיון לסגור על כדור מתגלגל לאורכו ולרוחבו של לוח ריבועי. אפילו הגרפיקה המיושנת תורמת לו איזה ניחוח של זמן איכות של פעם, בלי כל הטכנולוגיה המתנשאת של היום. על החיצים במקלדת – אתה. על המסך במחשב – הפרופלור. יחד אתם יוצאים לדרך, יודעים איפה התחלתם – ולא יודעים איפה תסיימו. השטח המסומן יהפוך לבטוח עבורך אם תוביל את הפרופלור ליעדו בשלום, כך תצמצם את מרחב המחיה של הכדורים.
די מוזר וגם קצת משעשע להיזכר במשחק הזה בימי הקורונה שלנו. סגר שהולך וגובר, מרחב תנועה מוגבל ושטח קטן ומצומצם שעוד אפשר להתגלגל בתוכו. אם בשנות התשעים היית הפרופלור, בשנת 2020 אתה יכול גם להרגיש איך זה להיות הכדור.
הכותב הוא מעצב גרפי במקור ראשון
