מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי מאוד לשבת על ברכי סבי ישראל, ולשמוע ממנו סיפורים על ילדותו. בתחילה, הסיפורים היו עדינים ונעימים, על ילדותו, על הוריו, על לימוד התורה, על החסד והנתינה ועל חסידות פיאסצ'נה והאדמו"ר המיוחד עם גישתו החינוכית ואהבתו לכל תלמידיו. אך ככל שגדלתי, גם הסיפורים הפכו לגדולים, קשים ומאיימים. וככל שהסיפורים היו קשים יותר, כך סבא נמנע מלספרם והייתי צריך לשאוב אותם כאדם השואב מים מן הבאר, עד אשר היו המים נידלים מאליהם. סיפורים מרגשים ועצובים, על אמונה ותקווה, יגון וגבורה בזמנים הקשים ביותר שידעה האנושות.
מדהים לראות עד כמה הסיפורים שחוו בעת ההיא, במקומות הנוראים ההם, חיים בתוכנו ומלמדים אותנו גם בתקופה הזו. בתפקידי הרבנות שלי ובהנהגה הציבורית, אני מוצא את עצמי לא פעם נעזר בדבריו של סבא. במציאות המורכבת שאנו נמצאים בה, כשאנשים לא יכולים לצאת מהבית וחיי הקהילה כמעט ונדמו עקב מגפת הקורונה העולמית, אני נזכר באחד הסיפורים המרגשים ביותר שסיפר לי סבי מורי זצ"ל: "זה קרה בתחילת ימי השואה כאשר הנאצים כבשו את פולין ובתוכה את העיר לודז': "חל איסור מוחלט על כל היהודים לצאת מהבתים החל מהשעה חמש בערב ועד השעה חמש בבוקר", קרא הכרוז ברחבי עירנו. "מה הדבר הזה?" שאלתי את הוריי, "מדוע אנו צריכים להישאר בבתים בשעות האלו? מה יהיה עם התפילות והקהילה?" המשכתי לשאול. "זוהי מלחמה, ישראל, אין מה לעשות," ענתה לי אמי, "אנו צריכים להישאר כמה שיותר חזקים ובעזרת ה' נעבור גם את זה," הוסיפה. "אל תשכחו את מה שאמרתי לכם תמיד", אמר אבי לכל בני המשפחה, "השטריימל לא קדוש. לא החפץ עושה את הקדושה, אלא האדם ברוחו ובנשמתו. גם במצב בו אנו נמצאים עכשיו אסור לנו לומר שללא הקהילה אין תפילות, אלא נתפלל כל אחד בביתו, כל אחד עם עצמו, על אף שאנחנו לא רגילים לכך. בתקופת מלחמה לא ידוע מה עוד עלול לקרות לנו", אמר אבא".
ואכן, לאורך כל שנות המלחמה הקשה סבא לא החסיר אף תפילה. במחנה המוות אושוויץ בעודו מעדר את האדמה ביום כיפור הקדוש ביותר בשנה הוא מלמל את תפילת "כל נדרי". כאשר הגיעו לידיו באקראי זוג תפילין, הניח אותם על ראשו וידו וברך ואף הציל אותם מידי הגרמנים בחירוף נפש. כאשר יכול היה הוא בנה סוכה באמצע אושוויץ, כאשר מצא דף גמרא זרוק במשרדי הנאצים מצא את הדרך בערמומיות לקחת אותו לעצמו ולזכות ללמוד מתוכו בהיחבא חודשים רבים, ועוד אינספור סיפורים סיפר לי סבי על האמונה והגבורה יהודית בלב הגיהנום.
גם בימים אלו אנו נמצאים במציאות מורכבת. הפעם לא מדובר באוצם ממדים חס ושלום ולא על אויב נאצי המעוניין להשמידנו, אלא על מגפה עולמית. במציאות קשה כזו של בידוד חברתי, של אי יכולת להתפלל במניין, של הפסקת פעילות רוחנית קהילתית – נשמת אפה של היהדות, לא נותר לנו אלא להתבונן בפליאה וללמוד היטב מהם, מדור השואה והגבורה – על עצמותיו הבלתי פוסקות של העם היהודי, על יכולת ההסתגלות המדהימה שלנו למצבים החדשים ועל שמירת האמונה בכל רגע ורגע ומציאת דרכים לעבודת ה' גם בזמנים מאתגרים. שנזכה לקבל כוחות מדור השואה והגאולה, שקמו מאפר לפאר והקימו דור ישרים עם מדינה לתפארת בתהליך הארוך והמדהים של אתחלתא דגאולה.
הכותב הוא חבר ארגון רבני ברקאי ורב קהילת 'מאיר מודיעין' כותב הספר "החסיד האחרון" לזכר סבו ר' ישראל יצחק קיהן זצ"ל מאחרוני חסידי האדמו"ר מפיאסצ'נה ששרד את התופת לאחר תלאות רבות.
