מה יהיה עם עולם הקומיקס של די־סי? לא ברור, אבל עושה רושם כי בשלב זה ננטשה התוכנית המקורית ליצור יקום מורכב בסגנון של מארוול. העניין הוא שכרגע גם לא נראה שיש איזו אסטרטגיה רחבה, ואולפני וורנר פשוט יורים לכל הכיוונים בתקווה שמשהו יתפוס. עם "ג'וקר" זה עבד להם נהדר, אז כעת מגיע החצי השני שלו – לא של הסרט, אלא של הדמות.
"ציפורי הטרף: והארלי קווין המהממת" שם במרכז את הארלי קווין, בת זוגו של הג'וקר, כפי שכבר הוצגה בפנינו ב"יחידת המתאבדים" מ־2016. השאלה היא האם בטיסת הסולו הקולנועית הראשונה שלה היא מצליחה לשאת את הסרט על כתפיה.
קל לנחש מהיכן ההשראה לסגנון שנבחר לסרט: עלילת פשע פתלתלה, משחקי זמנים, דמויות צבעוניות, אלימות, תפניות… כן, לפנינו הגרסה הנשית לסרט של גאי ריצ'י, ואתם מוזמנים לסור אל "הג'נטלמנים" המוקרן כעת בבתי הקולנוע ולערוך השוואה. הסיפור נפתח כשהארלי קווין המגניבה והמטורללת (מרגו רובי המתאמצת מדי) בדיוק נזרקת על ידי הג'וקר, וכל פושעי גות'האם שיש להם חשבון פתוח איתה מחליטים לגבות אותו. בראש אויביה ניצב "מסכה שחורה" הסתמי והאנמי (יואן מקגרגור, שבהחלט מגיע לו תפקיד מוצלח יותר). בתמורה לחייה דורש הנבל שהיא תשיב לו יהלום שנגנב על ידי כייסת צעירה, ומכיל את מספר חשבון הבנק של משפחת מאפיה שנרצחה.
המסע בעקבות היהלום יחבר לבסוף את הארלי עם אוסף גיבורות קומיקס נשיות ועלומות למדי כמו "הציידת", "הקנרית השחורה" ובלשית משטרה מתוסכלת, כולן חדורות נקמה בעולם הגברים שפגע בהן. כן, עוד סרט מי־טו לפנינו, אבל הפעם בגרסתו האולטרה מוקצנת: כל הנשים טובות, כל הגברים רעים. אפס סקס־אפיל.
מרגו רובי, שגם הפיקה ודחפה את הסרט, דמיינה אותו כמעין גרסה נשית של "דדפול". אבל דדפול הוא הגבריות בהווייתה הכי פחות מחמיאה – חסר גבולות, אלים, גס ומטונף. אוסף תכונות שלא ממש מתחברות עם סרט בעל אג'נדת העצמה נשית. וכך, קיבלנו סרט עם פיצול אישיות, כזה שמנסה גם להיות פרוע ואנרכיסטי וגם לשמור על הגבולות הנאותים, כשדמותה של הארלי קווין ממחישה בדיוק את העניין: במקום לקחת את גרסת הדמות המושכת של "יחידת המתאבדים" ולהקצין אותה עוד יותר, נעשה בדיוק ההפך, ומפאם פאטאל חושנית ומסוכנת הפכה קווין לאישה־ילדה עם יותר מדי אמפתיה ומעט מדי מזיק הטירוף המרושע והמפחיד שלה.
הבמאית קאת'י יאן ניסתה לתת לסרט מראה הולם של קרנבל שאיבד שליטה, אבל יצא לה משהו שמזכיר קצת יותר מדי את שני סרטי באטמן הגרועים של ג'ואל שומאכר משנות התשעים. התוצאה היא סרט ילדותי שלמרות היותו צבעוני וצעקני הוא אינו מספיק מוטרף או מצחיק או אלים. מעט סצנות האקשן שבו רחוקות מאוד מהרף המצופה כיום מהז'אנר, ופשוט ממאנות להסעיר. כמה מצער שבמקום למנף את ההצלחה הגדולה של "ג'וקר" המטלטל, עולם הקומיקס של די־סי חוזר להתבוסס בבינוניות.
ציפורי הטרף: והארלי קווין המהממת ארה"ב 2020, במאית: קאת'י יאן, 109 ד'
