סומאן גוואני (30) מאיפה: רישיקש, הודו | מתי הגיעה: לפני 9 ימים
מאיפה הגעת אלינו?
הגעתי מהודו, לחופשה קצרה עם חברות שלי – טיול של עשרה ימים, מחר חוזרים.
עשרה ימים זה לא מעט. יצאתן קצת מתל־אביב?
כן, הספקנו להיות ביפו ובירושלים ואפילו הגענו לרמת הגולן, לאזור שנקרא גמלא. זה אחד הנופים הכי יפים שראיתי בחיים שלי.
באמת? לא הייתי בהודו אבל ראיתי תמונות של חברים וחשבתי שיש לכם נופים מטורפים שם.
יש לנו, אבל זה אחרת. היה משהו גם באווירה שהשפיע על זה כנראה. ממש הרגשתי שזה עוצר נשימה. מה שכן, כדאי אולי שיותר אנשים שם ילמדו אנגלית כדי שיוכלו לעזור לתיירים. כל מי ששאלנו אותו משהו היה צריך לחכות שיגיע מישהו כדי להסביר לו מה אנחנו רוצות.
הם בטח לא האמינו שבחרתן להגיע לשם בחופשה שלכן. בדרך כלל אצל צעירים זה נגמר בירושלים ובתל־אביב.
כשאני רוצה לטוס לאנשהו אני נכנסת לגוגל ומחפשת "עשרה דברים לעשות" במקום שאני טסה אליו. בתוך העשרה דברים האלו הייתה גם רמת הגולן. אז ביררנו איזה אוטובוס מגיע לשם ופשוט נסענו.
ולמה בכלל בחרתם בישראל?
שמענו הרבה על תל־אביב ועל כל המקומות שיש לצאת אליהם פה בלילה, ושזה מאוד ידידותי לתיירים ומקום בטוח לנשים להסתובב לבד. היה חשוב לנו לחפש מקום כזה כי באנו רק חברות לפה.
והרגשתן בטוחות בכל מקום?
כן, אפילו בירושלים. יש קצת מתח באוויר אבל בסך הכול ירושלים מיוחדת גם בקטע הזה. אני יודעת שהחדשות אומרות אחרת, אבל הייתה לי הפתעה גדולה לראות איך באותו הרחוב אנשים משלוש דתות שונות הולכים ומסתדרים יחד. התחושה היא שכל אחד יכול לחיות בעיר ולהחזיק בכל אמונה שיש לו וזה בסדר גמור. זה מפתיע.
את בן אדם מאמין?
כן. אני מגיעה ממשפחה שהיא הינדו, אז אני יודעת טוב מאוד מה זה אומר לחיות כדתייה, ולכן גם שמתי לב לזה. ההורים שלי די דתיים כי הם גרים ברישיקש, שהיא עיר דתית. אבא שלי היה שוטר בהודו ופרש לא מזמן לפנסיה, ואז ההורים שלי עברו מבית בכפר לבית שקנו שם כדי להיות קרובים לגנגס, הנהר הקדוש שלנו.
אתם משפחה גדולה?
לא. יש לי אח ואחות. בהינדו הקונספט הוא משפחות קטנות. זה נובע מהתחשבות במצב הכלכלי – הנשים בדרך כלל לא עובדות, וקשה לפרנס משפחה גדולה.
מה זה אומר להיות הינדו דתי?
יש לנו אמונה בכמה אלים וכל אחד יודע גם איך נראים הפנים של האל שלו. נניח, כשהיינו בכותל היה לי קצת מוזר שאנשים מתפללים לקיר, כי אצלנו יש ציורים ותמונות של האלים. ויש לנו ספרים מרכזיים שנותנים לנו הוראות איך להתנהג בכל שלב בחיים.
ומה את צריכה לעשות בשלב הנוכחי?
אני צריכה להתחתן. אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל אצלנו זה אישיו. ההורים שלי ישמחו מאוד אם אתחתן, והם ידאגו לי אם זה לא יקרה בקרוב.
טוב, אז קדימה, עם מי לדבר?
אל תדאג, ההורים דואגים לזה. אני עדיין גרה אצלם. אצלנו בהודו זה קצת שונה – אתה נשאר בבית עד שאתה מתחתן. אין כזה דבר לצאת מהבית ולשכור לעצמך דירה. אפילו הגברים שמתחתנים נשארים לגור אצל ההורים, והכלות נודדות אליהם. גם אם לא אתחתן עד גיל ממש מאוחר, ההורים שלי ישמחו מאוד שאני גרה איתם.
אם תודיעי להם שפגשת בטיסה מישהו?
עזוב, זה יהיה משבר גדול מדי. אין מצב. אין להם בעיה שיש לי חברים טובים שהם לא הינדו, אבל להתחתן? בחיים לא. יש מצב שהם יסכימו אם זה יהיה הודי שמאמין במשהו אחר, אבל זה המקסימום.
הודו מפוצצת בישראלים, אפילו התנחלויות הקמנו שם.
כולם מכירים את הישראלים, בטח ברישיקש. האמת היא שאתם דווקא תיירים טובים שלא עושים בעיות. הבריטים קשים הרבה יותר מכם. אבל כן הופתעתי קצת מעניין החום של הישראלים.
כן, ידוע שאנחנו אנשים חמים.
הפוך! אם אני משווה את הכנסת האורחים של הישראלים להתנהגות אצלנו, אז אצלנו קצת יותר חמים. אנשים פה נחמדים, ואם אתה שואל אותם לאן ללכת הם יגידו לך, אבל בהודו יעשו את זה עם קצת יותר חום וחיוך ואפילו ילוו אותך לאן שצריך.
נראה לך שתחזרי לכאן שוב?
מתישהו, כן, אבל אם היה זול יותר הייתי חוזרת ממש בקרוב. בעשרה רופי, שזה בערך חצי שקל, אני יכולה לאכול טוב בהודו, אבל פה אין בכלל מה לדבר. בטח גם המשכורות פה אחרות. אצלנו בהיי־טק אני עובדת כמתכנתת ומקבלת 400 דולר לחודש, וזאת משכורת טובה.
