זריקת לחץ // זוהר כהן / 37 / +2
מכירים את זה שאתם הורים קצת לחוצים, ויצא לכם כבר כמה פעמים להגיע למיון ילדים, ותמיד אתם נתקלים באחות קבלה עייפה שמסתכלת עליכם במבט של "איזה היסטריים ההורים של היום"? אז אנחנו מכירים. יצא לנו לחוות את זה כמה פעמים, במיוחד עם הגדול.
בדיוק בגלל זה במוצ"ש שעבר נפל לי הלב. הגענו עם ילד שכולו אדום ומגרד ונתקלנו במבט מודאג, שגרר קריאה מיידית לרופא והנחיה שלו להכניס אותנו ישר לחדר טיפול מיידי, שאגב בעבר קראו לו "חדר הלם" אבל שינו את השם כי הורים נלחצו. מעניין למה.
תוך כדי הריצה עם הקטנצ׳יק, שבאותו זמן נראה כמו גחל של נרגילה גם בצבע וגם בטמפרטורה, הוא התחיל לרעוד לי בידיים. חשבתי לעצמי "מה למען השם קורה פה?!" וזרקתי שאלה כאילו־שגרתית לאחות: "אנחנו אמורים לדאוג?". היא ענתה את התשובה שלא ציפיתי לה: "כן, קצת".
פאסט פורוורד ליומיים אחר כך: אנחנו משתחררים מאשפוז אחרי זריקת אדרנלין במיון, שיצבה מיידית את המצב, ולאחריה השגחה תוך טיפול באנטי־היסטמינים בווריד. אנחנו מקבלים מתנה שתצטרך להתלוות אלינו מעכשיו לכל מקום – מזרק אפיפן. דבר כזה קטן שעשוי להציל חיים במקרה של שוק אנאפילקטי, המצב שבו הגענו למיון. לאט־לאט אנחנו מבינים שזה הולך לשנות את החיים שלנו, מבררים עם הגן אם הגננות מכירות את זה, ומתברר שרק חלקן כי זה לא חלק מההדרכה שהן עוברות משום מה.
אז עכשיו אנחנו בהמתנה של חצי שנה שבה אסור לתת לו תרופות ללא השגחת רופא, מתניידים ממקום למקום עם המזרק ומנסים להתרגל לשגרה החדשה הזאת בצורה הכי רגועה ששני הורים לחוצים שרצים למיון על כל דבר יכולים להתרגל.
אבאל'ה, בוא
זה לא נעים כשהילד של ההוא שעשה אקזיט התגלה כאלרגי לחלב. מצד שני, הביטוי "ילד שמנת" מעולם לא היה מצחיק יותר
מבוטן ומלידה // מיכאל בוטיר / 32 / +1
ילד עם אלרגיה לבוטנים זה לא פינאטס. זה גם לא פייר. לא במובן של "למה דווקא לילד שלי מגיעה הצרה הזאת", כי בואו, בוטנים זה לא מזון כה מצוי וגם לא בדיוק פסגת האוכל הנחשק. אז למה צריכה להיות אלרגיה למאכל כל כך נישתי? אלרגיה לסויה זה ריספקט, רגישות לחלב זה כבר באזור המדליה, וצליאק, רבותיי, זה הביג קהונה של האלרגנים. אבל בוטנים הם פשוט לא מספיק חשובים כדי שייאסר על אנשים לאכול אותם.
מצוידים בתובנה הלא־מועילה הזו, הגענו עם ינאי לרופא. הוא אישר שאכן מדובר באלרגיה, אך עשה כל מאמץ להרגיע אותנו כשאמר "אל תדאגו, בגיל של התינוק שלכם זה בקושי מתפרץ, אבל בגילאי העשרה זה כבר קריטי". וואו דוקטור, טוב שלא אמרת שהילד שלנו רזה וחיוור, וקצת נפיחות ואדמומיות דווקא ממש תעזור לו.
בהמשך הוא שוב ניסה להרגיע את האישה החרדה ואמר שהוא סומך על האב שיחפף מספיק כדי שזה לא ייהפך לסרט. לא נעלבתי.
בסוף המפגש הוא ציין שיש כל מיני תוכניות טיפוליות שאפשר להירשם אליהן, שאחת מהן נקראת "הבוטנים הצעירים". בינתיים אני מנסה לברר האם מדובר בתנועת הנוער של התינוק של הבמבה ואם לא, איפה אני מוצא פטנט על השם הזה.
מבולבלים מהמפגש ומבואסים מהעובדות, יצאנו מבית החולים, ועוד לפני שהגענו למכונות התשלום של החניון התחלנו ללבן את הסוגיה החשובה באמת – אם הוא קיבל את זה מהצד שלי או שלה.
