אני מאמינה שכמו לאנשים, גם למסעדות מגיעה הזדמנות שנייה. דברים הרי יכולים להשתבש, כמו שקרה לנו בפעם הראשונה שביקרנו ב־JLM – סושי מקומי כפי שהם מגדירים את עצמם. זה היה במוצ"ש, ממילא לא יום טוב לסושי. חוץ מזה, הם היו פתוחים פחות מחודש, ויש מן הסכם לא כתוב שאי אפשר לשפוט מסעדה בחודש הראשון לפתיחתה. ובגלל זה לא כתבנו. באנו, הזמנו, אכלנו, התבאסנו, ולא סיפרנו לכם.
מאז לא ביקרנו שם יותר. אבל בחודשיים האחרונים התחלתי לשמוע על המסעדה הזאת שוב, מכל מיני כיוונים: איזה סושי מצוין הם עושים שם, כמה הראמן שלהם מוצלח וגם שהקוקטיילים ממש מיוחדים. אז ערב אחד עלינו על האופנוע וירדנו לכיוון מזרח, אל המסעדה הקטנה ברחוב דוד המלך. בדרך צעקתי לאלון מבעד לקסדה, שאני נוסעת בלי חשק למפגש מחודש עם הרולים האלה. הוא צעק לי חזרה "מותק, תבואי בראש פתוח אחרת זה לא יעבוד".
והיום, שלושה ימים אחרי הביקור השני, הסושי שאכלתי שם לא יוצא לי מהראש. וגם הקוקטיילים וגלידת הסויה.
כשאנחנו מגיעים אני קוראת את התפריט ומבינה שהוא חדש. פתאום התיאורים של הרולים מקבלים צבע. קצת כוסברה, קצת סלק, קצת חציל בטמפורה (בתפריט הקודם הייתה רשימה של דגים נאים, רשימה של ירקות ולך תבחר. זה אולי כמו ביפן, אבל נורא משעמם).
בכל אופן, התחלנו עם קוקטיילים מעולים (זה לא מפליא, כי JLM היא מסעדה אחות לזוטא – בר הקוקטיילים הכי טוב בעיר). לי גרייגוס עם ג'ינג'ר, וואסאבי, צ'ילי, אננס וליים, ולאלון ויסקי מעושן ואננס. שני קוקטיילים מעולים להתחיל איתם ערב.
המנה הראשונה שהגיעה אל השולחן הייתה ספרינג רול צמחוני – דפי אורז צרובים קלות, מגולגלים ועוטפים ירקות טריים ומוחמצים ואטריות. מנה רעננה וטובה, טעמים עדינים ופריכות מורגשת. אחריה הגיע הראמן – מרק עם אטריות חיטה וכל מיני דברים שמונחים "מעליו", כאילו צפים, כלומר – לא בושלו יחד עם המרק. כל חומר גלם קיבל טיפול בנפרד ורק אז התיישב במקומו בתוך הקערה. במקרה שלנו – ביצה רכה לשלמות, נתחים של בשר ברווז רכים ועסיסיים, ברוקולי חלוט לתפארת, פטריות שנעשו בדיוק, אטריות בדיוק. הכל־הכל בדיוק במקום ובמרקם.
ראמןהוא השם היפני לתבשיל עם אטריות כוסמת (סובה) שמבושלות בתוך ציר סמיך של בשר, או ירקות עם תוספת של סויה. התבשיל הוא סיני במקור, כמו רוב האוכל באזור, וביפן הוא נקרא עד לא מזמן סובה סינית. היום אפשר למצוא ביפן בכל אזור ראמן עם סימן היכר מקומי של סוג ציר, תוספות ועוד.
שלוש גיוזות במילוי עוף הצטרפו אלינו. על פניו נראה כאילו חסר פה משהו, ואז אני מרימה גיוזה אחת ונוכחת לדעת שהיא ישבה על מנה קטנה של רוטב (בדיוק, כבר אמרתי?). העוף טחון וזה עושה טוב בעיקר לג'ינג'ר. גיוזה, שתדעו, זו מנה כיפית ממש.
ואז הגיעו הרולים: טקאשי (טונה אדומה, יילוטייל, בטטה מטוגנת, ציפוי סלמון, קראנץ' סלק ובצל ירוק), מורי (סלמון במיסו, עירית, שומשום וקרם יוזו, חציל בטמפורה וקולורבי מוחמץ, אבוקדו קראנץ' ובצל) והכוכב של הערב: סנאדה (דג לבן, אבוקדו, סלק, ספייסי דג לבן בטמפורה, ציפוי של כדורוני עירית). יחד הם העניקו ל־JLM את התואר אחת משלוש הסושיות הכשרות הטובות בארץ. חד משמעית.
ובאמת, כשמדובר בשף יענק'לה תורג'מן (1868, זוטא), זה כנראה היה חייב לקרות, וכמה טוב שבאנו שוב. כי נבוא שוב ושוב ושוב.
ולא רק בשביל הסושי, אלא גם בשביל הגלידה הגאונית שהוגשה לנו לקינוח – שלושה קנלים בשלושה צבעים: יוזו, תה ירוק ו – תקשיבו טוב – סויה. וואו. אני לא יודעת איך זה קרה, אבל הסויה קיבלה מתיקות אין קץ. היא כשלעצמה מלוחה, ויחד השילוב מדמה קרמל מלוח, אבל פי אלף טוב יותר מהמקור. מין גוון דבשי עמוק, ומליחות שרק סויה יכולה להביא איתה, ושרק יענקל'ה יכול להביא איתו.
JLM המלך דוד 10, ירושלים
טלפון: 02־6222312
שעות פתיחה: א'־ה': 13:00־23:00
