הסרת תוכנית האקטואליה "הפטריוטים" מלוח השידורים לפני כשנה, במסגרת גל השינויים שעבר על ערוץ 20, הייתה אחת ההחלטות התמוהות שקיבלו מנהליו. עד אז, ראו צופי הערוץ ב"פטריוטים" אי של יציבות וגאווה ימנית, בטח אל מול הגורמים הלא מעטים שהיו חפצים בירידתו מהמסך.
תוסיפו לזה את העובדה שאראל סג"ל ושותפיו לפאנל היו ספקי "הטרלות" מרכזיים בשיח שמנוהל ברשתות ובמדיה החברתית, מה שגרם לבאזז בלתי פוסק סביב הערוץ והתוכנית – ותקבלו סיבה נוספת למה בעידן של טראפיק אסור היה לשלוח את חבורת הפטריוטים לספסל.
מהבחינה הזו, ההתפכחות של קברניטי הערוץ והחזרה שלהם מההחלטה השגויה שקיבלו ראויים לשבח. אלא שעל טעויות משלמים, ובמקרה הזה המחיר היה לאבד את מי שהפך את התוכנית למה שהיא – אראל סג"ל מלא הלהט וחסר הפילטרים, שנדמה כאילו נולד לקונספט, עם כפתור פתוח וחגורה משוחררת שמוציאים ממנו הרבה יותר מהגרסה הטלוויזיונית החנוטה שלו בכאן 11.
בדקות הראשונות של השידור הראשון השבוע, נדמה היה שמחליפו ינון מגל מתרגש ומתקשה להיכנס לקצב ולווייב הנדרש מהתוכנית. על אף הניסיון שלו בניהול קרבות ואייטמים כמעט בכל זירה טלוויזיונית, בפאנל מסוג זה – כשהשעון מתקתק מעל הראש, תרתי משמע – נדרש ממנו משהו אחר: איזון בין הרצון התמידי שלו להביע את דעתו, לבין היכולת לנווט את הדיון בין ארבעה אנשים שונים עם טמפרמנט שונה. לא עזרו לטבילת האש התקלות הטכניות שליוו את התוכנית: רגע אחרי המעבר בין הסיבוב הראשון לשני, אפשר היה לראות איך מגל מתלונן (בצדק, כמובן) על כך שהטלמפרומטר שלו לא עובד.
לזכותו של מגל ייאמר, שכבר לקראת אמצע התוכנית נדמה היה שהטיסה שלו מתייצבת, ובאייטמים שבהם האמוציות שלו עבדו אפשר היה להבין היטב למה הוא זה שנבחר למלא את החלל שהותיר סג"ל.
הפאנליסטים בתוכנית הראשונה היו הכתב ישראל כהן על הטיקט החרדי, גלית דיסטל־אטבריאן, איתן זליגר ממשרד היח"צ זליגר־שומרון ואלדד יניב. נראה היה שזליגר, שלו הקילומטראז' הארוך ביותר בתוכנית, היה היחיד שהגיע עם ביטחון שאפשר לו להתאים את עצמו לפורמט ולהעביר להילוך חמישי כבר באייטם הראשון.
יום אחרי, העסק כבר נראה מיוצב והתוכנית שטפה את המסך טוב יותר – הרבה בזכות פאנליסטים כמו העיתונאי גדעון דוקוב ומרב בן־ארי שנתנו הופעה מצוינת.
גם הליהוק של יניב וגם של אורי זכי (מנכ"ל מרצ) לתוכנית בעלת פוטנציאל מצוין, והם ודאי יספגו ביקורת מחבריהם בשמאל על שיתוף הפעולה עם ערוץ 20. במקרה של יניב, כדי שהליהוק הזה יעבוד טוב יותר מטבילת האש שלו, עורכי התוכנית ובמיוחד מגל כמנחה יצטרכו להתאמץ יותר. דמויות כמוהו צריך לנסות לדחוק לפינות שמוציאות את הגרסה החדה יותר שלהן – במקרה שלו, את אלדד יניב של הטוויטר.
אפרופו טוויטר, הבחירה להתכתב ישירות עם המדיה הזו דרך הקראת ציוצים מתבקשת, אך נעשתה באופן מעט מגושם. חלק מהקסם של טוויטר הוא המהירות שבה הרשת עובדת והכאוטיות שלה. ב"פטריוטים" זה נראה יותר כמו הקראה מסודרת של חדשות האתמול.
קברניטי התוכנית ומגל צריכים לזכור שרוב הקהל שלהם מצטרף לקרקס האקטואלי הנודד כבר בשלב תוכניות הבוקר, והרבה פעמים הוא נחשף לאותם משתתפים בדיוק. כך שאת דעתם של מגל, שלזינגר ויניב על הציוץ של גנץ או לפיד משמונה בבוקר ניתן היה לשמוע ולקרוא כבר ארבע פעמים לפחות עד שעת שידור התוכנית.
לכן, האתגר שעומד בפני התוכנית בגרסתה החדשה יהיה להצליח לשחרר את הרפטטיביות הזאת, ולקחת את הדיון למקום שמרענן ומנער את השיח, גם אם זה קורה בשעה תשע בערב בערוץ 20 ולא בקשת או ברשת.
הפטריוטים, ערוץ 20, א'-ה', 21:00  
