הברבורים ב"ג'רוזלם ביץ'", אולם החתונות המפואר בירושלים שבו מתקיימת חתונת העשור – לעיתים בחלום ולעיתים בהקיץ – שטים הרחק מספריה הקודמים של פרי ולוקחים את הקוראים למחוזות בקו התפר שבין המציאות לדמיון. זהו רומן מופרע ומתפרע, ששם ללעג ולקלס את מוסד החתונה הישראלי ואת כל הציפיות הבורגניות ממנו. החתונה כאן היא לא שמחה או חלום שהושג, אלא סוג של סיוט שנכפה על הגיבורים ושאי אפשר להימנע ממנו. מהבחינה הזו, הרומן הוא גם סוג של סאטירה. אם אנסה לבודד את רכיבי העלילה הריאליסטית המשובצת בתוך הסוריאליזם, שמזכיר במקצת נשף קולנועי של פליני, נקבל תמצית עלילתית שבשורה התחתונה שלה הכלה לורט הופכת למעשה לבת ערובה לחובות הכבדים של אביה הנכלולי.
לאחר רומנים אחדים שבהם יצא לה שם כסופרת קאנונית העוסקת בצורה ישירה ועקיפה בשואה, שהפכה למעין תו איכות שלה (בין השאר "גולם במעגל", "ריקוד על המים" ו"סונטה"), הרומן החדש של פרי, שרואה אור לאחר שתיקה של שמונה שנים, לא מזכיר את השואה ולו גם במילה אחת.
ולמרות שהספר מתרחק ככל האפשר מהשואה שאיתה הייתה פרי מזוהה כבת לדור שני, בכל זאת יש בו כמה נגיעות נוצתיות בתמות שאפיינו כמה מספריה הקודמים. שואה אמנם אין, אבל בלי גרמניה וברלין קצת קשה כנראה, ולכן הגיבורה הראשית של הרומן, הכלה לורט, לומדת שם אופרה. מוזיקה היא מוטיב מרכזי גם ברומן המפורסם ביותר של פרי, "גולם במעגל", ונוכחת גם ב"ריקוד על המים". וכדי לחבר עוד קצת את החוטים והקצוות, כמו ברומן היפה שלה, "סונטה", גם "ברבורים בג'רוזלם ביץ'" עוסק בחלקו בהסתבכות קשה בהלוואה בשוק האפור. הסתבכות כלכלית מופיעה כמוטיב גם ב"ריקוד על המים", ככה שבעצם כל הרומנים של פרי רוקדים טנגו זה עם זה.
שני בכורים וכלה אחת
מדובר במפגש כמעט בלתי אפשרי בין שתי משפחות מקצות הסקאלה של החברה הישראלית. משפחת החתן היא משפחה של עולים שהגיעה ארצה לפני כעשרים שנה. מוצא המשפחה הוא מכפר נידח בהרים הגבוהים הלבנים, אי שם בערבות הטטריות של חצי אי קרים. "אבות אבותיהם היו יהודים שהיו ידועים בקשיחותם ובאומץ לבם, ואפילו פרשי הצארים לא מיהרו לעבור עם סוסיהם במרחבי המחיה שלהם" (עמ' 25).
לאחר עלייתה ארצה, משתכנת המשפחה בירושלים. האב רפאל, המכונה "הקוזאק", ששמו כשם מלאך אך הוא בעל תכונות שטניות, הופך לבעל חברה ויזם עשיר מאוד, העוסק גם בעיסוקים מפוקפקים שהשתיקה יפה להם ובמתן הלוואות בריבית קצוצה מאוד, שקוצצת גם כמה מהראשים של הלווים. שם משפחתו של אבי החתן הוא סבן. מה שבעיניי הוא טעות ניואנסית של המחברת: משפחת החתן היא, כאמור, מחצי האי קרים, דהיינו "קרימצ'קים" (הגם שהם מצטיירים מן הרומן באורחותיהם גם כקווקזים, בוכרים או גרוזינים), אך שם המשפחה סבן מוצאו כידוע מגלות ספרד, מצפון אפריקה. אבל גם הטעות הקטנה הזו לא מעיבה על ההנאה הצרופה מקריאת הרומן.
רפאל ואשתו הביאו לעולם תשעה בנים, ושניים מהם מכונים "הבכורים" (שמותיהם, כמו שמות רבים מהגיבורים, לא מוזכרים ברומן). אחד מהם הוא "הבכור הפלפל" והשני הוא "הבכור המגמגם", שאותו רואה המשפחה כפגום בגלל גמגומו, אך בהמשך הוא מתגלה כטיפוס מבריק ובעל תואר דוקטור בפיסיקה גרעינית. שניהם יתחרו, כמדומה, על לבה של הכלה, שמוצאה ממשפחה אשכנזית מהוגנת לכאורה. אחותה הבכורה של הכלה חומקת ממשפחתה ומהגרת אל מרחבי הודו, ואילו הכלה עצמה נוסעת להשלים את לימודי המוזיקה שלה בברלין, ושם מתאהב בה מוזיקאי גרמני בשם שולץ, המהווה איום מפורש על טקס חתונתה המיועד, כמו גם "האישה האדומה", מצדו של החתן.
הגשמת חלומות
לכלה לורט מנבאים עתיד מזהיר במוזיקה, אבל היא בוחרת להקריב את עצמה על מזבח החטאים של אביה. האב הוא מנהל בנק שמעל בכספי שתי לקוחות קשישות ואמידות. מתווך בלתי תלוי מציע לו חבל הצלה כדי שהמשטרה לא תתערב בפרשה ותעצור אותו לחקירה. המתווך מפגיש את מנהל הסניף עם איש עסקים ירושלמי, הלא הוא אבי החתן, שמבטיח להעניק לו הלוואה מידית לצורך כיסוי סכום המעילה, ובכפוף להתחייבויות בלתי חוזרות למסור את הבעלות על דירתו אם הוא יתקשה בהחזרים.
אבי הכלה מתקשה, כצפוי, בהחזרים, המלווה מפעיל עליו לחצים ומגיע לביתו פעמיים, בכל פעם עם בכור אחר שלו. הבכורים הללו מתאהבים שניהם ממבט ראשון בבתו של מנהל הבנק, והמלווה הממולח תופר מיד את העסקה האולטימטיבית: בתו של המנהל תתחתן עם אחד מבניו, והוא יוותר לו על יתרת החוב. השאלה שתישאל במהלך העלילה היא עם מי מבין הבכורים תתחתן הכלה.
הכלה המיועדת פוסחת על שתי הסעיפים. היא רוצה ולא רוצה להתחתן, מאוד אמביוולנטית. בראש מעייניה המוזיקה, ושולץ הגרמני מציע לה, כאמור, להינשא לו ושהיא תכתוב לו יומם ולילה ליברטים לאופרה. הכלה קשורה מאוד לאביה, כואבת את כאב מעילתו ואת כאבה של המשפחה השקועה בחובות כבדים, אבל משתוקקת גם להגשים חלומות. היא מנסה לדחות ככל האפשר את טקס החתונה, אבל חתונות, מבהיר לה אבי החתן, אי אפשר לבטל או לדחות. הכלה נכנעת ללחצים, מקריבה את עצמה ואת המוזיקה שלה, ומעדיפה לבסוף להתחתן עם "בנו של הקוזאק", דהיינו עם בעל עשיר, מאשר לחיות באורח חיים של מעין אופרה בגרוש.
מרקחת טלנובלית
לאורך כל העלילה כמעט משחקת פרי עם הקוראים/ות ומפזרת בשקדנות רמזים ורמזים סותרים על זהותה של המספרת. העלילה מתרחשת בתוך יממה אחת דחוסה, המתחילה בשעה 00:25 שבין יום שני לשלישי ומסתיימת באותה השעה בדיוק, עשרים וארבע שעות לאחר מכן. הסיפור קורה למעשה לפני, תוך כדי ואחרי טקס החתונה המפואר, המלווה באינטריגות אינסופיות מכאן ועד ברלין. תשלומים מתחת ומעל לשולחן, איומים מרומזים וישירים, דחיות, ביטולים וקביעת מועד מחדש, אולטימטומים ודרישות הדדיות לפיצויים – דרמה הרוחשת מתחת לצירופי המילים המסוגננים והמרומזים, שכאילו לא מסגירים דבר וכמו עומדים בניגוד למרקחת הטלנובלית שרוקחת פרי.
הפרקים, המתזזים בין עבר והווה, כתובים בלוח זמנים צפוף עם חוקים משלו, בהפרשים של דקות עד שעה או שעתיים. אבל הדחיסות הזו מתאווררת בזכות סגנון הרוקוקו המאפיין את כתיבתה של פרי, המשובץ לא רק בברבורים אלא גם בפניני השפה העברית שאליה התגעגענו. שתי דוגמאות: "הלילה החמקמק הזה, בשעה כחולה כהה זו של אחרי חצות של היום שלפני, היה כמו גאות שחזרה לאחור" (עמ' 11). וגם: "האורות בשנדלירים הגדולים נצצו כמו היהלומים והמרגליות, הספירים, האחלמות ואבני הברקת במערתו של אלדין, או אולי בחצרות המלוכה הגדולות שמכבר, אלה שאבדו ואינן… אך הגעגוע הנסתר לתפארת חסרת העכבות של המלוכה ההיא, האכזרית, החוגגת, חסרת הבושה או החשש, נותר מרחף בחלל העולם" (עמ' 12).
אף שפרי עושה ברומן הזה שינוי דרסטי לכאורה בתוכני כתיבתה, סגנון כתיבתה שומר ללא ספק על איכויותיו מספריה הקודמים. פרי כותבת לא רק כפרוזאיקונית אלא גם כמשוררת, וסיומי הפרקים שלה הם פיוט. היא יודעת לעשות סאלטות מרשימות עם השפה העברית, ששטה סימבולית כמו הברבורים באגם של אולם החתונות, וכמו הברבורים שבעיניהם מותקנות מצלמות ריגול משוכללות, כך גם נדמה לקוראים שהיא מצלמת אותם בשעת הקריאה. אבל אל דאגה, זה לא מפחיד, זה רק קצת משוגע, כמו כל הספר הזה שכמעט באף רגע שלו לא ברור אם פרי מתכוונת ברצינות לטקס חתונת הדמים הזו – דמים במובן של כסף – או שזו רק אגדה הפוקדת את הכלה בשנתה.
ברבורים בג'רוזלם ביץ'
לילי פרי
טוטם, 2019, 202 עמ'
