באסון צ'רנוביל, שהתרחש באוקראינה (אז עדיין חלק מברית המועצות) ב־26 באפריל 1986, ישנם כל המרכיבים לסדרת דוקו מרתקת. אבל ב־HBO החליטו להעז וליצור ממנו סדרת דרמה. זה הימור לא קטן. שהרי מרכיב עיקרי בדרמה הוא הציפייה לסוף הבלתי ידוע, הטוויסט העלילתי שיגיע, איזה דאוס־אקס־מכינה שיטרוף את הקלפים ויסדר לכולנו הפי־אנד או איזשהו אנד אחר. רק לפני כחודש חצי העולם דיבר על סיומה הדרמטי של "משחקי הכס" – גם היא של HBO – כי זו בדיוק הגדרתה של דרמה, שאיננו יודעים מה יקרה בסוף. בצ'רנוביל, לעומת זאת, אנחנו יודעים גם יודעים. האסון הגרעיני החמור ביותר בהיסטוריה האנושית לא התרחש כל כך מזמן, הוא לכאורה מתועד לעייפה מזוויות שונות, והאזור אף נפתח לסיקור מערבי לאחר נפילתה של ברית המועצות, כך שכל אחד מאיתנו יכול לעלות על טיסה לקייב ולקחת סיור יומי מודרך בסביבות הכור.
וההימור הזה הצליח בענק. במקום סדרת דוקו מרתקת, "צ'רנוביל" היא סדרת דרמה מעולה. היוצרים השכילו לשלב באופן עדין ומושכל בין ההשתלשלות הכרונולוגית – האנושית והטכנולוגית – מקפיאת הדם שגרמה לאסון ובין סיפורים אישיים קורעי לב המלווים את חמשת פרקי הסדרה. הצילום הלוחמני ונטול התקווה מזכיר קצת בסגנונו סרטי דרמה העוסקים במלחמת העולם השנייה, ומוסיף לאמינות ולאווירת סוף העולם. ההחלטה לקצוב את הסדרה לחמישה פרקים הייתה גם היא מצוינת; למרות הפיתוי למתוח כמו מסטיק את העלילה, היוצרים נצמדו לעובדות היבשות והצליחו לרקוח מהן כחמש שעות מהודקות ומותחות, שמשאירות את הצופה עם לב פועם ולעיתים גם עם עיניים פעורות.
ובכל זאת, יש טוויסט תסריטאי בצ'רנוביל. הסדרה מתחילה עם התאבדותה של אחת הדמויות המרכזיות באירוע, ומיד לאחר מכן רואים את הפיצוץ עצמו. מכאן ואילך מתחיל תהליך של חזרה לאחור, בניסיון להבין מה לעזאזל אירע כאן. כיצד ליבתו של כור שלא ייתכן כי תתפוצץ, התפוצצה גם התפוצצה. את התשובה הסופית והשלמה יקבלו הצופים רק בפרק החמישי והאחרון, שהוא למעשה שיבוץ הפאזל שחלקיו נאספו בארבעת הפרקים הקודמים. וכל זה, כאמור, נעשה במלאכת מחשבת ובסבלנות שמצד אחד ממשיכה לספק לצופה כל העת רמזים ופיסות מידע, ומצד שני מותירה אותו באפלת־מה הנדרשת לטובת קרשנדו הסיום.
למעט הסרט "טורה! טורה! טורה!" שיצא ב־1970, בכל הסרטים האמריקניים שהציגו את האויב היפני במלחמת העולם השנייה עד 2006 דיברו החיילים היפנים באנגלית, ולא ביפנית. כמו במקרה ההוא, גם הבחירה של HBO לשים בפיהם של כל גיבורי "צ'רנוביל" את השפה האנגלית במקום רוסית היא מעבר להחלטה הפקתית. זהו גם רצון – אולי אפילו לא מודע – להציג את הרוסים כאויב, כזר, כמעט חוצן, כזה שגם יותר משלושה עשורים אחרי נפילתו אינו זכאי לדבר בשפתו המשונה ושצריך להרימו לשפת בני אנוש כדי להבינו. בכמה סצנות הבחירה הזו יוצרת מבוכה של ממש, אך ברוב הזמן היא נשכחת לטובת התסריט המצוין. אחרי הכול, "צ'רנוביל" נחווית כדרמה משובחת שעוסקת באמת ובהסתרתה, בשקרים ובמחירם, באנשים ובטבעם – הטוב והרע.
מעבר להצלחתה המסחררת בקרב הצופים והמדרגים באתרים כמו IMDB (שם מדורגת כיום הסדרה במקום הראשון במצעד סדרות הטלוויזיה של כל הזמנים, עם ציון 9.6), "צ'רנוביל" גם משפיעה על העולם האמיתי. הרוסים כבר הודיעו שיפיקו סדרה משלהם שתפריך את "השקרים והעוול ההיסטורי" שגרמה לטענתם "צ'רנוביל". לפחות כרגע, רק בדבר אחד אפשר להיות בטוחים בכל הקשור לסדרה הזו: גיבוריה ידברו רוסית שוטפת.
צ'רנוביל זמין ביס, בהוט ובסלקום טי–וי  
